מחזור 16, קרית מלאכי, 350 צופים, 15/2/08, מכבי קרית מלאכי-הפועל קטמון 1-1 (אלון אסרף 6, גילי מסיקה 72)

ליגה א' דרום סיפקה לנו בקרית מלאכי חוויה נוספת. אלא שלאחריה עלה מיד החשש שמא חוויות הליגה הזו לא בהכרח יתאכסנו עמוק בזכרונות העונה ההיסטורית, ואולי, חס וחלילה, נאלץ לשחק בליגה הזו עונה נוספת. הירידה למקום השני בתום המשחק, בשל הפרש השערים הנחות בהרבה מזה של בת ים, העלתה את הפאניקה האמצע-שבועית שלי. מעתה, כל משחק הוא מלחמת עולם. לא לתת לבת ים לברוח. ושאלת מיליון הדולר: האם התקף הלב יגיע עוד לפני המשחק בטדי מול בת ים או רק במהלך המשחק עצמו?

משטרת קרית מלאכי נערכה למשחק כאילו היה זה נשיא ארה"ב שהגיע לצפות במשחק המרתק. במהלך השבוע הרוחות סערו לאור פסילתו של המגרש על ידי המשטרה, והעובדה שהמשחק כמעט הועבר לקרית גת. הנהלת בת ים זעקה לנוכח הביזיון (בצדק), ומאמנה הכריז: "אם המשחק מועבר לקרית גת עדיף שכבר יודיעו עכשיו שקטמון עולה ליגה". מצחיק. קבוצתנו היקרה, שם נרדף להזדהות עם החלשים ולאלטרנטיבה קהילתית לבעלי ההון, נתפסת כקבוצת הממסד העשיר. את ההתנהלות המוזרה של המשטרה הסביר לנו הקצין בעל המוטיבציה הרבה שהיה שם: "המשטרה לא מחויבת לתת לכם דין וחשבון ובכל זאת אני אסביר. קיבלנו מידע מודיעיני על רצון של אוהדי קרית מלאכי להתנקם בכם". על מה? לא ברור. התוצאה: אוהדי קרית מלאכי מרוכזים ביציע הבטון המצ'וקמק, ואנחנו על הגבעה הבוצית והמסריחה המשקיפה על הרפת המגודרת המכונה מגרש כדורגל. תגובת האוהדים: שימוש במיטב ההומור המושחז של אוהדי הפועל.

בת ים ידעו טוב מאוד על מה הם נלחמו במהלך השבוע. השלוליות והבוץ היווה חלק בלתי נפרד מהמשחק, ולשמחתנו הוא דווקא עזר לנו בדקה השישית, עת שלח אלון אסרף דרדלה לרשת. ההחמצות הבלתי נתפסות בהמשך המשחק עלו לנו ביוקר, כשלמרות משחק יוצא דופן של ארז בנודיס, הצליח האויב לכבוש ולרדת מיד לבונקר המסורתי של יריבותינו. הוי, זה יהיה קשה. עד לסיום העונה.

ההרכב: ארז בנודיס, טל זקן, אבי סנדור, ציון זקן, עדי מרציאנו, ינאי דרעי, מיקי רנדי (ולנטין תיאודוריקה 35), תומר סולטן, עוז צבאג (כפיר מלול 80), חנן אלקיים, אלון אסרף.