מחזור 15, טדי, 3500 צופים, 8/2/08, הפועל קטמון-מכבי עמישב פ"ת 0-3 (תומר סולטן 3, חנן אלקיים 15, ולנטין תיאודוריקה 44)

כשהייתי בצבא, אי שם בשנת 2004, זכתה הפועל ירושלים בכדורסל ביול"ב קאפ. ממקום מושבי בחור נידח בצפון ראיתי את המשחק ונאלצתי לקבל דיווחים בטלפון על צביעתה של ירושלים באדום ועל החגיגות בכיכר ספרא. חלפו השנים, ובתוך לוח הזמנים הצפוף שלי נאלצתי לעבוד בשעה שהפועל בכדורסל משחקת בגמר גביע המדינה מול מכבי ת"א. לא באמת האמנתי שיש סיכוי שהפועל ינצחו, אבל ברבע השלישי, כשמכבי כבר הובילה ב-22 נקודות הפרש, כמעט נטשתי גם את אתר האינטרנט שדיווח על התוצאה בזמן אמת. 3 דקות לסיום המשחק כבר לא הייתי יכול לשאת את המחשבה שאני תקוע בעבודה, בשעה שביד-אליהו מתרחש אחד הקאמבקים הגדולים של הכדורסל הישראלי אי פעם. אחרי תום המשמרת טסתי לכיכר ספרא לצפות בביטוי "ירושלים אדומה" מתממש הלכה למעשה.

הזכייה המדהימה בגביע באה עבורי ועבור אוהדי הכדורגל בתזמון מדהים. השנה חלה התקרבות משמעותית ביחסי אוהדי הכדורגל והכדורסל, מן הסתם בעקבות הופעת קטמון. מלחה מתהדר בשירי קטמון, גם אם לעיתים בשינוי קל של המילים והתאמתם לכדורסל. כתוצאה מן ההתקרבות הזו, חלה גם החרפה במאבק האוהדים בגיידמק, שנוכחותו הכספית במלחה היא מהגורמים המרחיקים את אוהדי הכדורגל. התוצאה של התהליכים האלה בכיכר ספרא היתה בולטת לעין ולאוזן. עשרות צעיפי קטמון בין החוגגים, שירים כמו "תנו לי תנו לי" שהושרו עוד ועוד, ולרגעים היה נדמה שזוהי חזרה גנרלית למה שאולי, אינשאללה, יתרחש בכיכר בעוד שלושה חודשים. יתרה מכך, הנצחון המדהים בגמר והזכייה בגביע היתה עבור אוהדים רבים רק המנה הראשונה לקראת היום שלמחרת: מפגש בטדי מול מכבי עמישב פ"ת.

ובטדי, ניסו האוהדים לאמץ עוד 90 דקות את גרוניהם, שכאבו מליל אמש. כבר בדקה השלישית היה ברור שסוף השבוע הזה מושלם: תומר סולטן, האיש שיכול גם להבקיע אם לרחבה יגיע, אכן הגיע לרחבה, ועשר דקות לאחר מכן גם שלח כדור אדיר לחנן אלקיים שכבש את השני. השלישי של ולה שלח למחצית את האוהדים במצב רוח מצוין לקראת הגעת הגביע לטדי. ארז מרקוביץ' ודני קליין הניפו את הגביע שוב ושוב לקריאות הקהל, ואין ספק שהיתה זו ההפסקה המרגשת ביותר העונה עד כה. מיותר לנחש שמחר, למשחקה של הפועל ירושלים בטדי, הגביע לא יגיע. הסיבה היא פשוטה: הפועל קטמון היא הפועל ירושלים האמיתית, ולשמחתי גם הפועל בכדורסל מתחילה להחזיר לעצמה את צביונה המקורי, לפחות בקרב האוהדים.

ההרכב: ארז בנודיס, ציון זקן, אורי אברהם, טל זקן, ינאי דרעי, ולנטין תיאודוריקה (יניב אופיר 55), תומר סולטן (אסי ברוכיאן 75), עוז צבאג, מיקי רנדי, חנן אלקיים, אלון אסרף (אורי וורנר 70).