|
יום אחד הגיע לגבול בין פולין לגרמניה איש אחד שהסיע לפניו מריצה. עצר אותו המוכס, הסתכל במריצה הריקה, ושאל את האיש אם יש על גופו איזה שהוא מוצר שיש להצהיר עליו. האיש השיב בשלילה והמשיך בדרכו אל מעבר לגבול. למחרת שוב הגיע האיש לגבול. המוכס הביט בו ובמריצה הריקה וקיבל תשובה דומה על שאלתו. כך העניין נמשך ימים רבים. יום אחד נמאס למוכס והוא פנה אל האיש: "תראה, אני בטוח שאתה מבריח כאן משהו. הרי לא יכול להיות שכל יום אתה עובר פה ולא מעביר דבר לפולין. תגלה לי ואני מבטיח שלא אספר ולא אגבה מכס. אז מה אתה מבריח?" ענה לו האיש: "פשוט מאד. את המריצה".
ומדוע נזכרתי בהלצה הזאת ביום שני השבוע, בזמן המשחק באצטדיון המושבה? כאשר הקבוצה הייתה כבר בפיגור 2:1 ועמדה לפני משחק ליגה שישי ללא ניצחון, בכל פעם ששחקני קבוצת האוהדים האדומה של הפועל קטמון ירושלים יצאו להתקפה במחצית השנייה ולקראת סיום המשחק, הייתי משוכנע שהפעם זה יגיע: חייב לבוא שער השוויון. הרי השחקנים מתאמצים ולא משחקים רע יותר מהקבוצה היריבה. אבל, כל התקפה הסתיימה במפח נפש דומה. כמו המריצה הריקה, ההתקפות היו ריקות, בלי רגל מסיימת ליד השער, עד שבא לי לשאול את השחקנים מה בדיוק הם מובילים לעבר שערה של הפועל פתח תקווה, כי הכדור לא הגיע לשם. אין כלל ספק שעצוב לנו האוהדים, שאחרי הפתיחה הכל כך משכנעת של העונה, בשבעה משחקי החודשיים האחרונים, כולל במשחק הגביע, הקבוצה לא מצליחה לנצח ובקושי רב מסיימת שני משחקים בתיקו, אחד כתוצאה משוויון בדקה ה-95.
האמת היא שאף אוהד לא מבין מה בדיוק התרחש בקבוצה שהשינוי בה הוא מהקצה אל הקצה –מקבוצה נלהבת, שמנצחת כל משחק (כמעט) בגדול, דורסת את הליגה ובורחת לה במקום בראשון, לקבוצה שהיריבות כבר מבינות שממנה אפשר להוציא נקודות לא בקושי רב מדי. עובדה: בששה המשחקים האחרונים צברה הפועל קטמון ירושלים רק 2 נקודות תוך 18 האפשריות. ביום שישי הקרוב יהיה המבחן האמיתי. כך סבורים רבים מהאוהדים. הסיבה: הקבוצה עדיין ניצבת במקום השלישי בטבלה, בעמדת זינוק נפלאה לאחד משני המקומות הראשונים, רק 3 נקודות מהמקום השני ו-4 נקודות מהמקום הראשון. אולם, הפסד ביתי נוסף, חלילה, להפועל עכו, ואחר כך משחק חוץ קשה מאד נגד המוליכה, הפועל כפר סבא, עלולים לשים סוף לחלום העלייה בשנה הנוכחית.
ביום שישי הקרוב זה המבחן. האם הקבוצה יודעת לצאת מהמשבר הקשה כל כך שלתוכו נקלעה ולחזור ולנצח קבוצה לא מהחזקות בליגה הלאומית, או שמא המשבר אף קשה משחשבנו והזעזוע בחלון, המאפשר החלפת שחקנים בחודש ינואר, חייב יהיה להתרחש במהרה. יש לנו, האוהדים, הערות רבות לאופן שבו משחקת הקבוצה לאחרונה וגם לעתים להרכב ולחילופים, אבל דווקא בעת הזאת יש מקום לדלג על כל אלה – לעודד את הקבוצה ואת מאמנה המסור, ליאור זדה, ולקוות שביום חורפי באמצע חודש ינואר משבר החודשיים האחרונים יגמר.
דווקא במשחק הזה חייבים האוהדים לבוא בהרכב מלא ולעודד את השחקנים, הזקוקים מאד לרוח הגבית מהיציע המערבי. עידוד כזה, ואולי שינויים כלשהם בשיטת המשחק ובהרכב, יעלו שוב את הפועל קטמון ירושלים על הפסים, שמהם היא ירדה לאחרונה, ויחזירו את הביטחון לשחקניה. מזג האוויר, מבטיחים החזאים, ישתפר מאד בשישי בצהרים ולכן אין סיבה שאוהדים רבים בלבוש אדום-שחור וחם יגיעו לעודד את השחקנים האהובים שלנו. יאללה הפועל!
|
.jpeg)
