אמרה ידועה היא שקשה יותר לעלות מאשר לרדת. למשל בבורסה: כאשר המניה יורדת ב-10% משער 100 ל-90, עליה של 10% לא תספיק להחזיר אותה מ-90 ל-100. והנה העניין דומה מאד לירידות ועליות בכדורגל. כאשר הכל הולך טוב ומנצחים – צועדים בבטחה במקום הראשון בטבלה. כאשר נקלעים למשבר וצוברים רק 2 נקודות מתוך 15 אפשריות בחמישה משחקים – המקום הראשון מתרחק וכעת כבר יהיה קשה הרבה יותר לחזור אליו.

עד כמה המשבר שלתוכו נקלעה הקבוצה האדומה שלנו קשה ראינו שוב באמצע השבוע. קבוצת האוהדים מירושלים שולטת במשחק ללא עוררין, יריבתה לא מצליחה לתקוף – אבל אין רגל מסיימת להתקפות של הפועל קטמון ירושלים. ואז באה התקפה בודדת של הפועל ראשון לציון, שחקנה מוכשל ברחבה ואת בעיטת ה-11 המוצדקת הופך גיל יצחק ליתרון 0:1. עמוק בתוך תוספת הזמן מצליח הראל שלום להציל להפועל קטמון בשער נהדר נקודה – 1:1.

אבל, הייתה גם נקודת אור במשחק אמצע השבוע בקור המקפיא של ירושלים: בדקות האחרונות הבינו השחקנים שאסור להפסיד עוד משחק בבית. בשום פנים אסור לצאת בלי נקודות מהמשחק הזה. הם נלחמו, נתנו את הכל – והצליחו להחזיר מעט מהכבוד האבוד בשער המשווה.

ואולי הייתה זאת נקודת המפנה, תרתי משמע, ליציאה מהמשבר הקשה?

ביום שני הקרוב תפגוש הפועל קטמון ירושלים קבוצה שלא בצדק רב, מבחינת רמת הכדורגל שלה, תקועה עמוק בתחתית. הפחתת 11 הנקודות להפועל פתח תקוה – שלחו קבוצה לגמרי לא רעה לתחתית העמוקה וקבוצת הפאר מהעבר של הכדורגל הישראלי (חמש אליפויות רצופות!) עדיין נאבקת על חייה בליגה הלאומית. אלמלא הפחתת הנקודות, אגב, הייתה הפועל פתח תקוה צועדת במחזור ה-17 במקום השמיני, המוביל לפלייאוף העליון.

דווקא מול קבוצות תחתית כאלה, הנאבקות להיחלץ מהצרה הזאת, מתקשה קבוצת האוהדים שלנו לשחק. קבוצה שמסתגרת, כי היא פחות טובה בהרבה מהפועל קטמון, מקשה את החיים על החלק הקדמי של האדומים מירושלים. ראינו זאת נגד הפועל מרמורק, הפועל בני לוד והפועל איכסל, האחרונות בדירוג לצד הפועל פתח תקוה.

לכן חייב המאמן המסור שלנו, ליאור זדה, להתכתב עם המצב הזה בצורה שונה מזאת שראינו נגד קבוצות התחתית. משחק הקבוצה חייב להיות מהיר יותר, שוטף יותר, עם התקפות מתפרצות והרבה בעיטות לשער היריבה ולאו דווקא מ-40 מטר, כפי שניסו שחקני הפועל קטמון שלוש פעמים ללא הצלחה במשחק אמצע השבוע נגד הפועל ראשון לציון.

גם בסיקור משחקי הקבוצה באתרים הדגישו כתבים וגם מאמן, שהקבוצה משחקת יותר מדי במסירות לאחור. כבר ציינו זאת לאחרונה. זה חייב להיפסק. מסירה לאחור היא מחויבת המציאות בעת סכנה או כאשר באמת אין ברירה - ולא בכל תחילת התקפה מסודרת. שלא לדבר, כלשון השיר של אריק איינשטיין, כמה מסכנים האוהדים, שבכל פעם חווים את המשחק הזה לאחור ומתעצבנים...

קהל אדום גדול, שיבוא לאצטדיון המושבה בפתח תקווה (יום שני, 19.00), שבו הפועל קטמון שלנו,  אגב, טרם ניצחה מעולם, יוכל לעודד את השחקנים האדומים לשחק היטב, להבקיע יותר שערים מהיריבה – ולחזור אחרי חמישה משחקים למסלול הניצחונות. כי רק כך אפשר יהיה לעלות בסוף העונה הקשה הזאת ליגה, משאת נפשם של השחקנים והאוהדים כולם. יאללה הפועל!