מלך השערים וקפטן הקבוצה, אלון אסרף, הוא תעלומה בעיני אוהדים רבים. מצד אחד ללא ספק מדובר בשחקן דומיננטי, ומצד שני בחור מסוגר ולא מוכר.
החלטתי להרים אליו טלפון כדי לשבת ולדבר, ולנסות להעביר לאוהדים את מה שיש לו להגיד. הוא חזר אליי בעיצומו של המשחק הראשון בין ויסלה קראקוב לדייגים מבית וגן. התפלאתי שהוא מתקשר אליי דווקא בשיא המתח של המשחק, אך זה גם נתן רמיזות לנטיות האדומות העזות של אלון, שמסתבר שגדל איתן בבית.
ישבתי עם אלון אסרף לשיחה באיצטדיון הפועל הישן, בקטמון. הוא התרגש להיות במקום בו הבקיע האליל של אביו, אלי בן-רימוז', את שעריו הנפלאים. היום הוא החלוץ האדום של העיר, והנה מה שיש לו לומר:

אלון במגרש הפועל הישן ברחוב רחל אימנו

ספר לנו מי אתה, אלון אסרף?
(נבוך) אני אדם פשוט. מי אני? גדלתי בעכו עד גיל 13 והתחלתי במכבי חיפה בילדים. כשעברתי לירושלים שיחקתי בבית"ר בנערים עד הנוער. בנוער עברתי להפועל, כי לא הסתדרתי עם דני נוימן. הייתי מתאמן עם הבוגרים בהפועל, כשמישל היה מאמן בליגת על, ושיחקתי בנוער שבו יאיר (אסייג) אימן. בסוף העונה דני נוימן בא אז עזבתי את הפועל ועברתי למעלה אדומים ולמבשרת. שיחקתי בגבעת זאב ועליתי איתם ליגה, ואז עברתי להכח רמת גן בליגה הלאומית. הייתי שם חצי עונה ואז חזרתי להפועל כשיאיר אימן. אחרי שלושה שבועות בא מישל וזה שוב לא הסתדר. אחרי זה שנתיים שיחקתי בראשון לציון, קצת ביבנה, והיום אני בקטמון.

הריב עם דני נוימן יכול להביא לך נקודות זכות אצל האוהדים.
(צוחק) מה זה ריב? לא הסתדרתי איתו. אני תמיד שיחקתי עם אלה ששנה מעליי. דני נוימן לא אוהב שחקנים דומיננטיים, הוא אוהב שחקנים שקטים. הייתי בנוער בגיל נערים, אז כשאלה בגיל שלי עלו לנוער כבר הייתי שם. הוא לא אוהב כוכבים, לא אוהב שחקנים בולטים, אז לא הסתדרתי איתו.
הקטע הזה הרבה פגע בי בחיים. הקטע של להגיד מה אני חושב תמיד, החוצפה ולעשות מה שאני חושב. גם הרבה פעמים אני לא חושב, אני עושה דברים מתוך רגע של עצבים, וזה הרבה פעמים פגע בי. לא רק עם דני נוימן.

איך אתה מסכם את העונה הקודמת?
זה העונה, שחוץ מזה שלא עלינו, הכי הרבה נהנתי מכדורגל. זה עונה שאני לא אשכח בחיים. גם מבחינה אישית, בכל זאת אף פעם לא שיחקתי מול קהל כזה, 4,000 צופים כל משחק, ותקשורת, אפילו שאנחנו ליגה א'! הייתי קפטן והבקעתי שערים, נהנתי חבל על הזמן. חוץ מזה שלא עלינו ליגה. יש לנו אנשים בקבוצה, שיותר רציתי לעלות ליגה בשבילם מבשביל כל אחד אחר, אני מדבר על ההנהלה והאוהדים. רציתי יותר לעלות בשבילם מאשר בשביל ההצלחה האישית שלי. אני כבר עברתי את הגיל של לרצות להתקדם. היתה לי הצעה מליגה לאומית בפגרה, יכולתי להתקדם, אבל לא רציתי. אין מצב שאני עוזב את קטמון, לא משנה לאיזה קבוצה. אני לא מחפש ללכת להצליח אישית, אני מחפש להנות. בקטמון באמת אני נהנה, טוב לי. באמת הקבוצה חשובה לי, חשוב לי לעלות ליגה. לא יודע אם אתם יודעים, מה זה היה בשבילנו לא לעלות ליגה. באמצע העונה זה לא היה בא בחשבון לא לעלות ליגה. זו היתה אכזבה גדולה בסוף.

למה לא עלינו ליגה?
קשה להגיד למה לא עלינו ליגה. יש מיליון סיבות. הכי קל לבוא ולהאשים את זה ואת זה. אני לא מחפש אשמים. אנחנו קבוצה ובזה שלא עלינו ליגה כולנו אשמים. נתנו לנו את כל התנאים, איצטדיון, כסף, מה שעוד לא ביקשנו – כבר קיבלנו. שיחקתי בליגה לאומית, התנאים בקטמון הרבה יותר טובים. תשמע, יש הרבה שחקנים אצלנו שלא רגילים לקהל כזה. אתה עולה למשחק וזה מלחיץ, עד שאתה מתרגל ונכנס לעניינים. ויש הרבה דברים שנעשו בקבוצה שאולי מתאימים יותר לליגות גבוהות ולא לליגה א', זה גם פגע. אני חושב שזה היה שכר לימוד השנה הזו, השנה אני לא רוצה לפתוח פה, אבל מקווה מאוד שנעלה. עשינו חיזוק מצוין, שמתאים לליגה הזאת. אני בטוח בזה כי אני מכיר את השחקים שהביאו.

מה אתה חושב על הצפיפות בחוד? עליאן, וורנר, אסולין, מלול.
קודם כל אני חושב שזה בריא. זה יהיה תחרות בריאה. גם שנה שעברה היה חנן ותומר עיוון, כל הזמן יש שחקנים ותחרות. מי שהכי טוב שישחק. יש הרבה פציעות והרחקות, תמיד טוב שיש שחקנים בסגל. ראינו שנה שעברה שהיו משחקים שהיו חסרים שחקנים ואני חושב שזה טוב. תיהיה רוטאציה יהיו חילופים. גם כשדיברתי עם מירו הבנתי שתיהיה רוטאציה בין שלושתנו וגם אורי ישחק. יהיה מלחמה על ההרכב. אני חושב שזה טוב.

אנחנו מצפים מאוד לחלוצים הרבים ולמשחק יותר התקפי.
שמע, אי אפשר ששחקן אחד יבקיע שערים. כך לדוגמא שנה שעברה. אם היה עוד חלוץ שהיה מבקיע 13 שערים יכול להיות שהיינו עולים ליגה.

יש אוהדים שיגידו שאם היו מוסרים יותר היינו עולים ליגה.
גם למסור, גם פרגון, הכל יחד. גם הקטע הזה של הקהל ושל התקשורת, כשאתה מדבר על למסור ופרגון זה גם משהו שמשפיע. אני לא מדבר איתך עליי באופן אישי, למרות שהרבה אומרים שאני לא הייתי מוסר. אבל בחיים לא היה מצב שהייתי מול השער והיה איתי שחקן ולא מסרתי לו. יכול להיות שהיה פעמים באופן כללי שהייתי צריך למסור ולא מסרתי. אבל בכל זאת הפרסום והקהל גורם לשחקנים לרצות להבקיע. אין מה לעשות, זה טבעי. ואני חושב שזה גם טוב ששחקנים רוצים להצליח.

איך אתה מסתדר עם מירו?
בסדר גמור. אני חושב שכולם מסתדרים איתו, הוא יודע לכבד שחקנים. בקטע אישי כולם מסתדרים איתו. אני גם שיחקתי, אז את השאלה הזו אתה צריך לשאול מי שלא שיחק. לי בכלל לא היתה בעיה איתו.

ואיך עם השחקנים בקבוצה? איך האווירה בקבוצה?
מצויינת. אין דבר כזה. שאומרים כמו משפחה, הקבוצה הזו זה הדוגמא. זה מה שמיוחד בקטמון. שכולם כמו חברים כמו אחים. לא היה שחקן אחד בקבוצה שהיה אפשר להגיד עליו משהו רע. כולם חברים.

מה אתה חושב על האוהדים?
קטמון זה האוהדים. בלי האוהדים אין זכות קיום לקטמון. עם כל הכבוד למה שסביב, זה הכל האוהדים. שמע, קהל מספר אחד בארץ. אם כבר איבדנו את העליה, ויש לנו משחק בבאר שבע ועדיין 200 האוהדים באים. והיה עוד משחק ביבנה שאני לא האמנתי. אמרתי, "למה הם באים?". אני לא רציתי לבוא, מהתסכול שאיבדנו את העליה. אבל זה האוהדים מספר אחד בארץ, אז הם באים.

מה אתה חושב על השיר שלך?
(שתיקה ארוכה). האמת דיברתי עם איתי (בן-בסט) על זה. בסדר....לא יודע. לא שיר סוחף.

איזה שירים אתה כן אוהב?
של אורי ועוז.

שמעתי שאתם צוחקים על השיר של עוז?
מאיפנה שמעת? צוחקים עליו, לא על השיר.

לפעמים נראה מהיציע שאתה פחות נלהב מאחרים. למה זה נראה ככה?
(מופתע) אולי זה נראה ככה אבל פחות רוצה אי אפשר להגיד עליי. אני רוצה לפחות כמו כולם, אם לא יותר. תאמין לי, וקרו דברים שיוכיחו את זה. אולי זה הסגנון משחק שלי, לא יודע. אני פעם ראשונה שומע את זה. מעניין. (שתיקה) באמת אף פעם לא שמעתי את זה.

"כולם חברים" - אסרף מקבל חיבוקים אחרי עוד שער. (צילום:גיא פרץ)

יש שמועה שראו אותך מזיל דמעה אחרי ההפסד בבאר שבע. זה נכון?
(התשובה של כן\לא שמורה במערכרת) אני עדיין מוטרד מהשאלה הקודמת, זה מפתיע אותי. הרי איך קיבלתי את תפקיד הקפטן. לא שיחקתי שבעה משחקים העונה אך ורק כי איכפת לי. הורחקתי במשחקים האלה, שזה לא טוב, אבל זה קרה כי איכפת לי. זה אך ורק מאיכפתיות, למרות שיצאו מזה דברים לא טובים. זה מאיכפתיות כל מה שקרה לי במהלך העונה. אם לא היה איכפת לי הייתי עוד שחקן רגיל. בחיים שלי לא הייתי קפטן, אבל פה שמו אותי כי ראו כמה איכפת לי מהקבוצה.

מה קרה ברמלה?
היה את הבלאגן בין השחקנים, שזה משהו טבעי בכדורגל. תמיד יש ויכוחים ומריבות, ולפעמים זה מגיע לדחיפות. בלי התערבות המשטרה כל הסיפור היה נגמר בחמש דקות עם לחיצות ידיים.
זה התחיל מריב שהיה בין הקבוצות על למה לא הוצאנו את הכדור שהשחקן שלהם שכב על הדשא. זרקו איזה הערה גזענית לעלא עוואד והוא התחיל להשתגע. נכנסו השוטרים בפראות עם דחיפות וקללות.אני התחלתי לריב שם עם שוטר וזה הגיע לצעקות, עד שבא הקצין שלהם ונתן לי נגיחה בראש. כאינסטינקט הדפתי אותו עם היד ואז עצרו אותי. טענו שהכיתי שוטר ושמו לי אזיקים. תכלס, זה שטויות. אם הוא לא היה נוגח בי לא היה קורה כלום. אני לא מטומטם. אני יודע ששום דבר טוב לא יכול לצאת מזה. זה מה שהיה. אם היית רואה איך השוטרים נכנסו היית מבין. אפילו בני (סיוון) לא האמין שזה
התנהגות של שוטרים.

מה אתה מרגיש כלפי בית"ר?
כלום. לא מרגיש כלום כלפי בית"ר ירושלים. אף פעם לא הייתי אוהד בית"ר. אנחנו אוהדי הפועל מהבית עוד. אבא שלי היה נוסע למשחקי חוץ של הפועל. בתקופת בן רימוז' הוא היה אוהד שרוף. אם תשאל אותו היום מי השחקן הכי הטוב בעולם הוא עדיין יגיד לך אלי בן רימוז'. הוא לא מכיר משהו אחר. אנחנו גדלנו על הפועל, אבל אף פעם לא הייתי אוהד שרוף. ורוב השחקנים כאלה, לא אוהדים שרופים, אלא חשוב להם איפה הם נמצאים.

מה אתה רוצה להגיד לאוהדים לקראת העונה?
קודם כל אני רוצה שיבואו כמו שנה שעברה לפחות, ושיעודדו את הקבוצה. זה הדבר הכי חשוב, כי להפועל קטמון אין זכות קיום בלי האוהדים. אני חושב שצריך לתת את השקט בתחילת העונה, כי לך תדע, יכולים דברים בהתחלה לא להתחבר. זה תהליך שיכול לקחת זמן. אבל לבוא כל משחק ולעודד, זה הכי חשוב.

אחרי הראיון ישבתי עם אלון לשעה קלה. דיברנו הרבה על האוהדים ובעיקר על מה שהטריד אותו, ההערה שלי לגבי אדישות שלו. הוא סיפר לי שהוא ועוז (צבאג) ביקשו לשחק בהתנדבות העונה בהפועל קטמון. בשיחה אחרת בלי קשר לראיון בני סיוון אישר את הדברים. הוא סיפר על ההתעסקות העמוקה שלו בקבוצה שהיא הרבה מעבר לנדרש משחקן רגיל. הוא הדגיש כמה הוא מחובר ולא מבין איך הוא משדר משהו אחר. הוא שאל אותי מה אני חושב שהוא יכול לעשות כדי להראות לקהל מי הוא באמת. הצעתי לו לרוץ לקהל אחרי גולים וליצור יותר קשר עם הקהל במגרש. הוא אמר שזה לא מתאים לו הדברים האלה וסיכם יפה ובפשטות, "אני מי שאני, ואני לא יכול לשנות את זה."

באותה שעת בין ערביים, במגרש הפועל בקטמון, היה תענוג להכיר אלון אסרףבאחר, שחקן הפועל, מבית אדום, שיודע שני דברים: להבקיע שערים ולהיות מי שהוא. ועל זה נצטט את השיר הדגול (אם כי לא כל כך אהוב על אלון): "תן את כל מה שבך, אלון אסרף אנחנו אוהבים אותך".