כנגד כל הסיכויים

הפרוייקט החברתי של אוהדי הפועל קטמון

באחת הפעמים שנפגשנו, עזרתי ליצחק לכתוב חיבור לשיעור ספרות. עברנו על רשימת הנושאים שהוצעה לו ובכל נושא חשבנו על רעיון אפשרי לסיפור. כשהגענו לנושא "כנגד כל הסיכויים", הציע יצחק את האפשרות לכתוב על הפועל קטמון. בכל כוחי ניסיתי להסתיר את החיוך הענק והמביך שהרגשתי שעוטה את פניי, ושאלתי אותו: "מה למשל אפשר לכתוב בנושא הזה על הפועל קטמון?"

את האקספוזיציה אפשר להקדיש להכרות עם הנפשות הפועלות: יצחק, נער אתיופי בן 14, עם יותר מדי שעות פנאי ומעט מדי פעילויות פנאי. יש לו אח ואחות, הוריו עובדים קשה מדי יום עד לשעות הערב, וכולם גרים יחד בדירה קטנה בשכונתו, קטמונים. את יתר הדמויות אנחנו כבר מכירים מצוין: אלי בן רימוז', מישל דיין, 650 בעלי מניות, ויקטור יונה, יוסי סאסי.

יופי של אקספוזיציה, אבל צריך קונפליקט. אין סיפור בלי קונפליקט. יצחק פוגש לראשונה בחונך שלו על הספסל במרכז המסחרי של קטמונים. חיש מהר נעלמת העובדת הסוציאלית ועם הישמע הגונג יש לכם שעתיים בשבוע, שיהיה בהצלחה. מה עושים, מה שאתה רוצה, אף פעם לא הייתי במצב הזה, גם אני לא, בוא נכיר אחד את השני, מה אתה רוצה לדעת, מה אתה רוצה לשאול. מה עכשיו? איך מגיעים מכאן לשלב השיא?

כשיצחק בא בפעם הראשונה למשחק של קטמון, הוא קיבל צעיף וליבי התמלא גאווה. כמובן שרגלי השחקנים קרסו לעיניו של האורח החשוב והפסידו 1-0 למכבי ב"ש. כשיצחק החל לספר, כשהוא שאל מתי תקום מחלקת הנוער של הפועל קטמון כדי שהוא יוכל לשחק בה, כשהוא הפסיק לפקפק והחל לחכות לי מדי יום שלישי בידיעה ברורה שאני אבוא, כשהוא התחיל לומר תודה לפני שהלכתי בכל שבוע, אז ידעתי שהסיפור שלנו הגיע לשיא.