בשנות השישים והשבעים ניסו פרשנים מדיניים לתהות על קנקנן של ממשלות חדשות כדי לקבוע אם מדובר בממשלת המשך או שמא בממשלת שינוי. בדרך כלל קיבלנו את אותה הגברת בשינוי אדרת, ואפילו המהפך הטראומטי של שנת 1977 לא ממש שינה את סדרי העולם.

בקטמון אנחנו רואים אגודת המשך להפועל ירושלים, ואת הגרעין להקמת חלופה אדומה לבית"ר בעיר. זה לא אומר שירשנו את כל המחלות הממאירות שפקדו את הפועל במשך שנים ארוכות. אני מדגיש את השוני במנטאליות גם כדי לרסן את התופעות של פסימיות מבנית, שכאילו מהווה חלק מהמסורת שלנו. בקטמון נושבת רוח צעירה ואופטימית. היציע עמוס באוהדים נלהבים שירשו את האהדה לכדורגל אדום מבית אבא ואפילו מבית סבא. רבים מביאים איתם ילדים קטנים ונכדים, וגם אחוז הנשים הוא גדול יחסית (אם כי הייתי מייחל לאחוז גדול עוד יותר).

לכן כדאי לעקור את החששות ואת הפחדים הבלתי רציונליים בעודם באיבם. שום דבר לא ימנע מאיתנו את העלייה לליגה ב'. אין דבר כזה "מנחוס" אלא רק פגמים בטכניקה או רפיון בכל הקשור לנחישות וללחימה. אני סומך על ליאור זדה ויודע שהוא ימנע תבוסתנות ויפעל לשפר את הריכוז בכל מערכי הקבוצה. אני מציע לכל האוהדים להתבונן בטבלה, להתרשם ממספר השערים שהבקענו וממיעוט הגולים שספגנו. היכולת שלנו מספיקה גם לליגה ב', וזה לא ימנע מההנהלה לבנות כלים טובים יותר לעתיד.

אז יהיה טוב! תשמחו קצת עם יוזמי רעיון קטמון על הדמיון היצירתי ועל יכולת הביצוע שלהם למען כולנו. בזכותם איננו נמקים ביציעי טדי בחברת אוהדים ממורמרים ומזוכיסטים, שיושבים שם במחיצת כמה אינטרסנטים, שעדיין חולמים על קרקעות שאינן בנמצא. טוב לנו. אנחנו מזדהים עם הקבוצה שהקמנו, ולמען האמת גם נהנים מאוד מהחברה ביציעים שלנו ומהקשר המיוחד עם השחקנים ועם המאמן. לקראת סוף העונה אני מקווה לראות בגבעת רם אלפים ולא רק מאות. אבל גם אם החלום הזה לא יתממש, אמשיך להאמין שזה יקרה בעתיד הלא רחוק.

עם זאת, אני מרגיש צורך להבהיר שקטמון הוא מועדון עממי ולא חבורת סנובים שאפופה בערפל של צדקנות ושל התנשאות מתוצרת עצמית. לא כל מי שמותח עלינו ביקורת הוא מנוול. להפך: מי שמשתכנע במשך הזמן שצדקנו הוא כשר להיות חלק מאיתנו, בדיוק כמו אוהדים מהרגע הראשון. השנאה לאדם זה או אחר איננה הדרכון לקטמון (שום אדם לא ישכנע אותי לראות במישל דיין "בוגד", גם אם לא רצו שקולי יישמע ברדיו ירושלים של ג'קי בן זקן), ובכלל רצוי להתרכז יותר בצד החיובי, המרנין, השמח שיש בהשתייכות לקבוצה שלנו. אחרי שתקראו אני מציע לכם להפנים: יהיה עלינו לעבוד קשה עד סוף העונה, אבל מותר להתחיל לחגוג בלב, ולשמוח לא רק בהצלחות העתידיות, אלא בעצם התחושה הקיומית, מלאת החיים, שמרחפת לה מעל האופק האדום שלנו.
פורים שמח!

- חיים ברעם -