שוב אני נאלץ לדחות בשבוע את הטור בנושא "האם מכבי יפו טובה לחיי הזוגיות" ולקפח את נשות אוהדינו, שגם ככה כועסות עלינו מאז חזרתה של הקבוצה לחיים. פשוט הייתי עד לסיפור שחייב להיות מסופר, ויפה שעה אחת קודם.

קצת רקע לסיפור: באוגוסט האחרון, כשנפגשו מכבי יפו קביליו והפועל קטמון למשחק ידידות והוקרה לזכרו של הרצל קביליו ז"ל, פרסמתי טור שדיבר על הדמיון הרב שיש בין שתי הערים וגם על המכנה המשותף של שתי הקבוצות המייצגות את רעיון קבוצות האוהדים בכדורגל הישראלי.

לאחר אותו משחק ידידות (בו ניצחה קטמון 2:3) נאספו מחוץ לאצטדיון עשרות אוהדים משתי הקבוצות והחלו לשיר את שירי הקבוצות ביחד, כשהשיא היה שאוהדי יפו שרו את שירי העידוד הירושלמים והקטמונים בתשובה שרו "היידה בי היידה בו". אני לא זוכר מתי ראיתי מחזה כל כך יפה, ומאז אותו היום נרקמה חברות ואחווה בין שני המחנות.

בשישי האחרון שיחקו יפו וקטמון באצטדיונים צמודים: קטמון אירחה את קריית מלאכי ב"וינטר" ובסמוך, באצטדיון השקמה, אירחה א.ס. חולון את יפו. כבר במהלך השבוע הזמינו האוהדים משתי הקבוצות זה את זה לבוא ולבקר במשחקים.

למשחק של יפו, שהחל כחצי שעה מוקדם יותר, הגיעו עשרות אוהדי קטמון להביע תמיכה. הם התקבלו במחיאות כפיים על ידי כל היציע שלנו, החלפנו איתם צעיפים, ובמשך דקות ארוכות הם שרו איתנו בטריבונה. לאחר חצי שעה הם עזבו לראות את המשחק שלהם, לא לפני ששוב זכו לתשואות מאוהדינו, שקמו על רגליהם לכבודם. מרגש.

הקטמונים, שעוברים תקופה לא קלה, פתחו את העונה בצורה צולעת משהו, ובשבוע שעבר אף פוטר המאמן מירו בן שמעון. במהלך המשחק החלפנו הודעות SMS, להתעדכן בתוצאות, והקטמונים סיפרו לנו שהם נראים רע והם בפיגור. יפו לעומת זאת לא התקשתה יותר מדי וניצחה את חולון 1:6. בסיום המשחק מאות מאוהדי יפו קיבלו את הזמנת הקטמונים בחיוב. עשינו מיד את דרכנו לוינטר, לתמוך באחינו האדומים שכבר היו מדוכאים ובפיגור 2:0 (תוצאת הסיום 3:0).

כשהגענו לכניסה הדלת הייתה סגורה. כדובר מכבי יפו, עמדתי בראש החבורה, דפקנו בדלת והסברתי לשוטר בנימוס שבאנו לעודד ולהביע תמיכה באוהדי קטמון. השוטר טען שעליו לבדוק אם נוכל להיכנס לאיצטדיון, וכעבור דקה חזר עם תשובה שלילית.

כששאלנו אותו לפשר הדבר, תירץ את זה בכך שאין לנו כרטיסים (ברשותכם, נתעלם מהעובדה שדלתות איצטדיונים תמיד נפתחות כרבע שעה לסיום המשחק). "אין בעיה", אמרתי לשוטר, "אנחנו קונים כרטיסים, הקופות פתוחות?". שנינו ידענו, כמובן, שהקופות סגורות. "אתם לא יכולים להיכנס", אמר השוטר וטרק את הדלת. מהעבר השני החלו הקטמונים להסביר גם כן לשוטרים וליס"מ שאנחנו סך הכול חברים שבאו לתמוך, אך ההסבר נפל על אוזניים ערלות.

וכך מצאנו את עצמנו, 200 אוהדי יפו, עומדים ושרים "קטמון עולה, האדום עולה" בשירה אדירה לדלת נעולה. הגדילה לתאר כותבת בפורום של קטמון שתארה את הסיטואציה כך – "אני גם חייבת לומר, קיטשי ככל שזה יישמע, שבתוך כל הייאוש היום, לשמוע פתאום כוח חדש שצועק מבעד לשערים ומגיע לעזרתנו הרגיש לי ממש כמו סצנה בשר הטבעות או באיזה קרב מימי הביניים, כשהכל נראה אבוד, מגיעה קבוצה חדשה וחדורת רוח בצורה לא צפויה ומחדירה תקווה לניצחון מחודש... זה באמת היה מאוד מרגש".

אני אזרח שומר חוק, אוהב את המדינה שלי, אבל תסלחו לי - אנשי היס"מ ומשטרת ישראל שהיו במקום הם פשוט טיפשים מאין כמותם. מדובר בשערורייה. אוהדי קטמון שלא הצליחו להבין לאלף עזאזל מהי הסיבה שלא מכניסים אנשים שבאו לחבק אותם ולשיר איתם, קבלו על כך לשוטרים. וכך בחסות משטרת ישראל נוצר מצב שבמקום לשיר, להתחבק ולחזק אחד את השני, אנחנו נשארנו בחוץ ומספר אוהדי קטמון שהעיזו לפצות את פיהם הוכו על ידי השוטרים והיס"מ. כן כן גבירותיי ורבותיי, מכות. להזכירכם, אני מדבר על אוהדי קטמון, הלוא הם האחרונים שאפשר לעלות על הדעת שיקבלו מכות משוטרים. ואני שואל שוב ושוב – על מה? על מה ולמה? איך ייתכן שטיפשותו של שוטר אחד, משרת הציבור, תמנע שירה וחיבוקים ותהפוך למכות? זה לא נתפס.

אנשי הרוח תמיד אומרים שקיומו של החושך תלוי בהיעדרותו של האור, וככה זה אצלנו. לצערי, אנחנו כנראה חיים במשטר בו אין מקום לסיפור יפה מלא באור של חברות, אחווה והרמוניה, זה כנראה גדול ומאיים מדי על קברניטי החושך שלנו, "עבד כי ימלוך" בשיא תפארתו, זה מה שהולך כאן.

ברצוני לחזק מכאן את כל אוהדי הפועל קטמון הנפלאים, הראשונים שלקחו את מודל קבוצת האוהדים ואמרו פה אחד "נעשה ונשמע". אחים יקרים, הפסדתם שני משחקים, ולקינוח קיבלתם מכות משוטרים. חשוב לזכור שנשבעתם ללכת עם הקבוצה באש ובמים, אלה הם ללא ספק ימים של כוויות ואש. אתם הקהל הטוב והיפה בארץ, אתם מייצגים רעיון קדוש. לכו עם הראש למעלה, קצת סבלנות ואורח רוח. אתם בדרך חזרה לפסגה, שם מקומכם.

לא משנה כמה מכות נקבל, מכבי יפו קביליו והפועל קטמון הם נושאי הדגל של הפשטות, הטוב והיופי בספורט הישראלי. יש לי חדשות בשביל כל שונאינו, אנחנו כאן, שוב בחיים, וביחד, בשם האור, לא נפסיק לשיר.

לתמונות מהאירוע: /Galleryin.asp?id=43