מחזור 20, טדי, 2000 צופים, 14/3/08, הפועל קטמון-בית"ר כפ"ס 1-2 (חנן אלקיים 74, יניב בוקוביץ 81, מיקי רנדי 87)

"חיים משבת לשבת", אומרת הקלישאה, ובאמת אמצע השבוע לאוהד משוגע כאלפי אוהדי קטמון עובר לאט ובייסורים. בימים כתיקונם מנסים האוהדים להעביר את השבוע באמצעות כניסות חוזרות ונשנות לפורום באינטרנט, שמא בחמש הדקות האחרונות נכתבה בו הודעה נוספת. אלא שהשבוע התמזל מזלנו ואירועי ימי החול סייעו להעביר את הגעגועים. יתרה מכך, היו אלה אירועים מרגשים, שנכנסו לפנתיאון העמוס באירועים מרגשים של קבוצת האוהדים הראשונה בישראל.

ביום שני התקיים "ערב שחקנים-אוהדים" של הפועל קטמון, בפאב הקזנובה שבמתחם הרכבת. האירוע לכשעצמו היה הזוי, שלא לומר מביך. מיד בתחילת הערב היה ברור שלהתחיל עם בנות זו משימה קלה בהרבה מלהתחיל לדבר עם אלילים. אלא שבמהרה נזכרתי שלא באלילים מדובר. אלו אותם אנשים שרק לפני חודשים מספר, עת שיחקה הפועל קטמון את משחקה הראשון בתולדותיה, נראו בעיניי כלא יותר מפיונים, כלי משחק בדבר האמיתי שמתרחש ביציע. גם היום, אשקר אם אומר שזיהיתי את השחקנים כולם, בלבושם המהודר היאה למי שאמור לצאת עם דוגמניות אם ברצונו להצדיק את המקצוע שלו. אז ניסיתי להתגבר על המבוכה, שוחחתי עם כמה מהשחקנים, שמעתי מהם בעיקר קלישאות (שהרי לא באמת ניתן לדבר על כדורגל מבלי להידרדר לקלישאות), ולקראת סיום הערב שמעתי מאוהדים אחרים שהיו להם שיחות מרתקות עם השחקנים (מסתבר שאפשר לדבר על כדורגל מבלי להידרדר לקלישאות). בהחלט ניכר היה שלשחקנים חשוב להבהיר לאוהדים את אהבתם למועדון והבנתם את המחויבות המוטלת עליהם. בסופו של דבר, היה זה ערב חשוב מעצם קיומו.

מוזר ככל שזה יישמע, התרגשתי יותר דווקא ביום רביעי, עת צפיתי בילדי כגן בכיתות ה'-ט' פושטים את הסווטשירטים וחושפים חולצות של הפועל קטמון לגופם. היה זה חצי גמר גביע ראש העיר שהתקיים בשטרן, במגרשה הביתי של הקבוצה אותה אני מדריך בפרוייקט של הפועל ת"א. התארגנות זריזה וספונטנית של כמה מאוהדי קטמון הביאה לאירוע חסר תקדים בתמונת ליגת המתנ"סים הירושלמית: משחק המתנהל לעיניי אוהדים, שאינם קרובי משפחה ואף אינם מכירים ולו ילד אחד שמתרוצץ על המגרש. ילדי כיתות ה'-ו' של מתנ"ס כגן הביסו בקלות את יריביהם, ודאגו ליהנות מהאווירה כשהם יודעים בדיוק מה משמח את אוהדיהם: שירת קטמון ונישוק הסמל לאחר כיבוש שער. גם קבוצת ז'-ח' עלתה לגמר בעקבות נצחון טכני על יריביהם, שכנראה מאימת השמועה על הר הגעש המצפה להם ביציע בשטרן לא הופיעו למשחק. בקבוצה זו משחק גם החניך שלי בפרוייקט החברתי של הפועל קטמון, ולצערי לא ראיתי אותו משחק, אולם דרבי פרטי שלי הובטח שעה שקבוצתי בפרוייקט השני, שטרן, ניצחו גם כן וישחקו מול כגן בגמר. וכך התייצבתי לדבר האמיתי בטדי אופטימי מתמיד.

אחת התכונות הבולטות של אוהדי כדורגל, מעצם מהותם, היא היכולת לעשות סוויץ' בחלקיק השנייה. המעבר מאופוריה לטרגדיה, מדיכאון לאושר של ממש, מתרחש לעיתים משער קטן אחד, מדבר עגול העובר קו לבן על משטח ירוק. אלא שביום שישי היה השבר גדול כל כך בשעה שספגנו את שער השוויון, הקרע היה עמוק כל כך, שאפילו אוהדי כדורגל מנוסים כמונו לא הצלחנו לעשות את אותו סוויץ' מפורסם כמו שצריך, עת כבשנו את שער הניצחון. התגובה הנפוצה בקהל לשער זה היתה בסגנון "ססס אמק הקבוצה הזאת, מה עושה לנו". ואכן, את הניצחון הזה ניתן להגדיר אך ורק כהתעללות של ממש, סאדיזם לקבוצה מזוכיסטית.

ההרכב: ארז בנודיס, ציון זקן, אורי אברהם, עדי מרציאנו, ינאי דרעי, מיקי רנדי, אבי סנדור, עוז צבאג, אורי וורנר (יניב אופיר 49), אלון אסרף (חנן אלקיים 58; יוני קים 79), אבירן צומי.