מחזור 18, נתיבות, 350 צופים, 29/02/08, עירוני נתיבות-הפועל קטמון1-2 (אלון אסרף 49, שמעון סיבוני 89, שלומי בוסקילה 92)

מיד בתום המשחק בנתיבות הבנתי מה קורה פה. אי שם בהוליווד יושב תסריטאי, שעובד על סרטו החדש "ליגה א' דרום". כמי שלמד ממיטב המורים בבית הספר לתסריטאות, ברור לו כי המאבק על העלייה לליגה הארצית חייב להיות מוכרע במשחק האחרון של העונה. אלא שתשעה מחזורים לסיום הסרט ניצב התסריטאי המחונן בפני בעיה: לשתי המוליכות אותו מספר נקודות, אי אפשר לצפות ששתיהן ינצחו עד לסיום העונה, חייבים להשאיר את הצופים במתח לכל אורך המחזורים שנותרו לסיום. מלכוד. הפתרון: שתי הקבוצות יפסידו באותו המחזור. הלך התסריטאי וערך תחקיר מעמיק לקראת הסרט. ממצאי התחקיר, שמתמצים בקבוצה לוזרית בשם הפועל ירושלים, הובילו את ידו לכתיבה שוטפת וברורה של המחזור ה-18: קטמון תוביל בנתיבות, תשמע על הפיגור המקביל של בת-ים מול נחלת יהודה ותתחיל בחגיגות. אלא ששני שערים בחמש הדקות האחרונות יהממו את אנשי קטמון, שיסיימו גם את המחזור הזה במקום השני. את כל זה הבנתי, ועכשיו הכל ברור. חוץ מדבר אחד: איך זה ייגמר?

ועוד דבר ברור כשמש: אוהדי הפועל קטמון הם האוהדים הטובים בארץ. השבר הנוראי שחווינו בחמש הדקות האחרונות בנתיבות האלים את שירתנו לדקות ספורות בלבד. מחיאות הכפיים לשחקנים בסיום, בעודם מתקרבים אבלים וחפויי ראש לכיוון הגדר, ממלמלים "סליחה" ולא מעיזים להתסכל בעיני האוהדים - המחזה הזה היה מרטיט ומרגש, מן הסוג שנצרב בתודעה. ושוב, אפשר שהוא יהיה חלק מסיפור טראגי שיאפיל על עונת רעננה באלפי מונים, ואפשר שהוא יהיה רגע עצוב-מתוק בתוך עונה מדהימה שתסתיים באושר בלתי ניתן לתיאור.

ההרכב: ארז בנודיס, ציון זקן, אורי אברהם, עדי מרציאנו, ינאי דרעי, אבי סנדור, תומר סולטן (ולנטין תיאודוריקה 60), מיקי רנדי, יניב אופיר (אסי ברוכיאן 65), אלון אסרף, חנן אלקיים (אורי וורנר 80).