מחזור 12, טדי, 3000 צופים, 18/1/08, הפועל קטמון-עירוני אופקים 1-3 (חנן אלקיים 52, עוז צבאג 53, מוטי בוקובזה 59, אלון אסרף 84)

באמצע השבוע נערכה פגישת מתנדבי היוזמה החברתית של הפועל קטמון. החונכים האישיים של הפרוייקט המתקיים בקטמונים, ואני ביניהם, שוחחו עם העובד הסוציאלי המתנדב על הפעילות. קשה להפריז בחיזוק שנתנה הפגישה להרגשה. אם עד כה פגישותיי השבועיות עם החניך שלי היו רק תחת כותרת כללית של הפועל קטמון, הרי שהפגישה הכניסה את ההתנדבות למסגרת ברורה בהרבה. ברורה, ומרגשת מאין כמוה. כאשר העונה כבר כמעט באמצעה, כאשר אין צורך דחוף בצ'קים נוספים, כאשר התקשורת כבר פחות מסקרת אותנו, מתפוגגים הגימיקים ונשארת רק האמת. אלא ששום גימיק לא התפוגג, מסיבה פשוטה: בקבוצה הזו אין גימיקים. הפועל קטמון, לרבות היוזמה החברתית של אוהדיה, היא מפעל מהפכני, אמיתי, כמעט מוחשי של אהבה ושל שינוי חברתי. החניך שלי גם בא איתי ביום שישי לטדי לצפות באותו נס על דשא.

הרגע שבו מובקע השער. מי שלא עבר את זה אינו יודע שמחה מהי. הקפיצה הזו, כאילו מישהו לחץ על כפתור, המלווה בשאגה ובחיבוקים עם כל מי שלידך, ללא כל סלקציה. לפעמים, כמו בשער הראשון היום, גם נופלים, ויחד איתך נופלים עוד לפחות 5-6 אוהדים נוספים. זוהי מהות הכדורגל. זהו לב העניין שמחבר את כל האוהדים אל ישות אחת. הפעם את העונג הצרוף הזה העניק לנו החלוץ החדש חנן אלקיים, שאמור להיות הרכש האחרון לעונה זו. המחצית הראשונה היתה נוראית, וכללה גם שתי פציעות שחייבו חילופים (של תומר סולטן ואבי סנדור). סינדרום המחצית הפך כבר לתופעה, כאשר קבוצה שונה לחלוטין עולה למחצית השנייה. מוטב כך מהפוך. הפעם לא היה זה מירו בן שמעון שדירבן את השחקנים במחצית, משום שישב שבעה על אביו שנפטר בזמן המשחק ברמלה בשבוע שעבר. 20 דקות טובות במחצית השנייה הספיקו היום מול הקבוצה החלשה בליגה.

למען האמת, הראש של האוהדים לא היה לגמרי במשחק היום. כבר בדקות הראשונות הגיעה הבשורה על היתרון של כפר יונה מול בת-ים, וכך החלו המחשבות לנדוד לשבוע הבא. שמועה זדונית במהלך המחצית השנייה דיווחה על 3-0 לכפר יונה, ועד שהתברר שזוהי שמועת שווא הנזק כבר נעשה. כל מי שהיה במצב דומה אי פעם יסכים שמפיץ השמועה הינו פושע שדינו הרחקה ממשחקי כדורגל לצמיתות. זוהי חוסר הבנה בסיסית של אהדת הכדורגל. האפשרות השנייה היא שזוהי רשעות לשמה. כמובן שהדבר הביא גם את המנחוס ובמהרה בת-ים השוו. ולמרות זאת, שריקת הסיום בכפר יונה סימנה: בתום 12 מחזורים, עולה הפועל קטמון, לראשונה העונה, למקום הראשון! זהו מצב חדש ומוזר, דומה במשהו לבשורה שהגיעה במקביל לפיה הסתיימה שביתת המרצים. כשם שקשה לדמיין את יום ראשון הקרוב כיום לימודים מלא באוניברסיטאות, כך קשה לדמיין את המשחק בשבוע הבא כמשחק אליו אנחנו מגיעים מהמקום הראשון. לכולם ברור שלשמור על המקום הראשון קשה יותר מלכבוש אותו. המשחק בשבוע הבא, אגב, לא רק שיהיה הראשון בהיסטוריה של עירוני בת-ים אליו נמכרים כרטיסים, הוא יהיה גם, יש להניח, הראשון בהיסטוריה של ליגה א' אליו נמכרים כרטיסים במכירה מוקדמת! לא קניתי כרטיס במכירה מוקדמת מאז... אולי עדיף לא להיזכר מה קרה בפעם האחרונה שזה קרה (רמז: מתחיל ברע ונגמר בננה).

ההרכב: ארז בנודיס, אבי סנדור (יניב אופיר 33), עדי מרציאנו, ינאי דרעי, תומר סולטן (אורי אברהם 11), ציון זקן, ולנטין תיאודוריקה, טל זקן, עוז צבאג, אלון אסרף, חנן אלקיים (אורי וורנר 75).