מחזור 4, קרית גת, 9/11/07, 300 צופים, מכבי קרית גת-הפועל קטמון 3-1 (אלון אסרף 3, ליאור סודמי 7, אלון אסרף 73, אלון אסרף 85)

ביום שישי, התשיעי לחודש נובמבר, הייתי בעבודה. שירתי לקוחות כהרגלי, אולם ככל שהשעה 14:00 התקרבה, כך התפוגגה סבלנותי כלפי כל מי שאמר לי משהו שאינו קשור להפועל קטמון. הכנתי את המחשבים על אתרי עדכוני התוצאות השונים, את הנייד הנחתי במקום עם הכי הרבה קליטה במקום עבודתי. מהר מאוד המצב הזה זכה לכינוי "מצב משחק". העדכונים הגיעו מהר מהצפוי, וכך, בתוך 7 דקות, הפכתי ממתוח, למאושר, למאוכזב ושוב למתוח. כזהו משחק הכדורגל, אולם נדמה שהשנה זה מגיע לשיאים עבורי.

למרות רצוני שלא להתייחס לאותם הזויים שקוראים לנו בוגדים, אותם נאמנים ליונה ולסאסי, אך לא לרוח הקבוצה ולאוהדים, אני מרגיש שמוטלת עלי החובה להדגיש: ניתן, אם תרצו להתווכח עם זה, אבל עבור אלפי אוהדים הפועל קטמון היא הפועל ירושלים האמיתית. אם בתוך חודשים ספורים הצליחו חבורת כדורגלנים אלמונים לגרום לי לסערת הרגשות המתוארת למעלה, הרי שברור כי אהדת הכדורגל במיטבה נמצאת בקטמון. הטיעון הדמגוגי של הזויי סא.ד.ר, לפיו "קבוצה לא מחליפים", בטל לכל מי שיודע מה עבר עליי באותו יום שישי רחוק כל כך ממשחק קבוצתי.

ההרכב: מאור אלבז, עדי מרציאנו, אבי סנדור, יניב אברהמי (אסי ברוכיאן 71), שניר בן אסייג, אורי אברהם, יניב אופיר (טל זקן 81), עוז צבאג, אלון אסרף, אורי וורנר (מוטי מנחם 57).