מחזור 3, טדי, 2/11/07, 5500 צופים, הפועל קטמון-מכבי קרית מלאכי 2-4 (יניב אופיר [פנ'] 37, גילי מסיקה 52, אלון אסרף 54, רפאל שרון [פנ'] 59, יניב אופיר [פנ'] 80, אורי וורנר 90)

המיילים והטלפונים רצו לכל אורך השבוע. נפוצו שמועות על סבים וסבתות שמתכננים להגיע למשחק. אנשים שרגלם מעולם לא דרכה במגרש כדורגל איימו להגיע ולחזות בנס. אמא שלי הגיעה. אבא שלי התאכזב על שלא היה יכול לבוא. התוצאה: 5500 צופים. חמשת אלפים וחמש מאות צופים. מי שפקפק, נעלמו היסוסיו. מי שנחשף לראשונה, נשבה. מי שהיה עד משך שנים לריקבון ההולך וגובר בהפועל ירושלים, לנטישת הקהל, לקולות הנוסטלגיים והרחוקים מן העבר, כמוני, נותר חסר מילים. ובהיעדר מילים, נשמעו השירים. ותחת הגג של אצטדיון טדי, השירים נשמעו במלוא עוצמתם. "תנו לי תנו לי עוד ועוד / לעולם לא נפסיק פה לצעוד / אני בא מקטמון / ויש עלי פזמון / הפטיש, המגל והאינטרנציונל / החולצה האדומה / השנאה למנורה".

טדי רעד, ואיתו לא רעדו רגלי השחקנים. השחקנים שלנו, הפיונים בלוח השחמט של חיינו ושל מגרשי הכדורגל בארץ, שיחקו כלוחמים. השער הרביעי שלנו, המסמר האחרון במשחק רב התהפוכות הזה, קיבע סופית את המשחק בתודעת האוהדים. הפועל חזרה. וממעמקי ליגה א', האופטימיות מעולם לא היתה רבה יותר.

ההרכב: מאור אלבז, עדי מרציאנו, אבי סנדור, יניב אברהמי (אסי ברוכיאן 67), מוטי מנחם, אורי אברהם, יוני קים, יניב אופיר, עוז צבאג (טל זקן 82), אלון אסרף (תומר עיוואן 67), אורי וורנר.