"גל רודף גל ונשבר 

גם אתה לפעמים 

יום רודף יום 

ונגמר 

גם אתה לפעמים" 

"לפעמים הים שקט ואין גלים 

גם אתה לפעמים 

ומחר תזרח השמש מבעד לעננים 

ותרגיש יותר טוב 

תרגיש חמים"

זמזמתי לי השבוע את השיר הנפלא הזה, "לפעמים", שאת מילותיו חיבר מיכה שטרית, את לחנו ארקדי דוכין וששר אותו רון שובל. ולא בכדי. לפעמים אני פשוט לא מאמין ואז זורחת השמש מבעד לעננים וכאשר אני מציץ שוב ושוב בטבלת הליגה הלאומית אני באמת מרגיש טוב יותר, מרגיש חמים, ממש בעננים. ועדיין מתקשה להאמין.

כן, קשה להאמין. דווקא בעונה שבה אין כמעט אוהד כדורגל, העוקב במשך שנים אחר הליגה הלאומית, שלא קבע נחרצות עוד לפני שריקת הפתיחה של משחקי הליגה, כי "הפעם יש לנו שתי עולות בטוחות - הפועל תל אביב והפועל כפר סבא" – הפועל קטמון ירושלים ניצבת במקום השלישי בטבלה, במרחק נגיעה משני המקומות הראשונים בליגה.

אז שפשפנו שוב את העיניים, הבטנו בטבלת הליגה, גם אחרי משחקי ההשלמה של המחזור ביום שני בערב, ולאט לאט אנחנו מעכלים: אפשר השנה לעשות את זה. אפשר להיאבק בכבוד על העלייה לליגת העל. והאמת: הפועל תל אביב והפועל כפר סבא ממש לא היו טובות יותר, ב-13 המחזורים שכבר עברנו, מקבוצת האוהדים האדומה, הפועל קטמון ירושלים.

אז הנה כמה נתונים שמהם ניתן להבין שהפועל קטמון רצינית הפעם בצמרת הגבוהה של  הטבלה הלאומית: באמתחתה ארבעה ניצחונות רצופים - תקדים בסיבוב הראשון, מאז עליית הקבוצה לליגה המקצוענית השנייה בישראל. ויותר מכך: ב-6 משחקיה האחרונים צברה הקבוצה 16 נקודות: חמישה ניצחונות ורק תיקו בודד אחד נגד הפועל תל אביב במשחק חוץ, וגם זאת - משער מזליסטי שהבקיעו התל-אביבים.

אוהדים רבים ניסו להכתיר במשחק הניצחון הביתי על הפועל רמת השרון (1:2 משני שערים של מיקו ממן הנהדר) את השחקן המצטיין של המשחק. וראו זה פלא: ננקבו לפחות שמונה שמות - מהשוער ברק לוי המעולה, דרך מיקו ממן הכובש, כמובן, ג'ורג' אקפביו המצוין, הבלמים הכל יכולים ירואן טסלר ויוגב לרמן ועד לאבירם ברוכיאן המנהיג ובדקות ששיחקו עוז צבאג, שפשוט מקסים אותנו השנה מחדש, ושחקן הנוער הנהדר שעלה לבוגרים, הראל שלום, שקיבל הזדמנות ונלחם בכל דקה ששיחק כמו אריה על כל כדור.

וקבוצה שיש בה שמונה שחקנים מצטיינים - וגם שאר השחקנים בהחלט טובים ונלחמים – היא קבוצה שראויה לצעוד בגאון במקום השלישי בליגה הלאומית ואולי גם יותר גבוה.

ביום שישי תצא הקבוצה לעוד משחק קשה, באצטדיון גרין בנצרת עלית. נכון שהפועל קטמון הוציאה במגרש הזה בעבר נקודות, אך תמיד היו אלה משחקים קשים ומרגשים. ביום ששי הקרוב יתייחסו אלינו בנצרת עלית כאל קבוצת צמרת פייבוריטית, מצב שנצטרך להתרגל אליו השנה.

לא אתן שום עצות לליאור זאדה, המאמן המסור-מצוין של הקבוצה. אומר רק שאם השחקנים ימשיכו במשחק החכם ובלחימה על כל כדור – לנצרת עלית תהיה בעיה להוציא אפילו נקודה במשחק הזה. ניצחון בנצרת עלית, לפני שני משחקי בית, נגד הפועל רמת גן (בנעילת הסיבוב הראשון) והפועל פתח תקווה (עם פתיחת הסיבוב השני) – יכול להזניק את הקבוצה למצב שבו היא תסיים את הסיבוב הראשון במקום שממנו מעפילים בתום העונה לליגת העל.

כדי שזה יקרה חייבים מאות אוהדים אדומים מירושלים לעשות את הדרך לפאתי הגליל ולעודד את השחקנים שלהם (כן, האוהדים הם בעלי הקבוצה). קריאות קצובות בשמות השחקנים, אצבע אדומה ושירת "סופרים את הדקות" יעשו את העבודה לא פחות ממשחק טוב של הקפטן אבירם וחבריו על המגרש. סוף שבוע משפחתי במזג אוויר ממש לא חורפי בגליל הוא אפילו סיבה טובה עוד יותר להגיע לאצטדיון גרין ביום ששי הקרוב. יאללה הפועל!