|
פורסם במקור ב'היציע האדום', 22.11.2014 
לא מזמן כתבתי סטאטוס בפייסבוק בעקבות הערה שהופנתה אלי במשחק בטדי. הסטאטוס, שיכול להיות מתוייג כפמיניסטי, שיחזר סיטואציה במגרש שהיתה אמורה להסתיים בשער ובמקום להסתיים בשער, נחתמה במקרה שלי ב"אפילו את היית מבקיעה אותו". הסטאטוס היכה גלים ברשת, שזה כמובן שקר גס, אבל קיבל כמה לייקים ומספר לא מבוטל של תגובות ביניהן תומכות וביניהן מתנגדות. אפילו חבר טוב מלונדון, שכבר שנים לא ביקר ביציע, שלח לי מייל ממעבר לים וטען ש"במקרה היית שם לקבל את ההערה הזו, הגזמת לגמרי. נשמה טהורה". רוב המתנגדים היו אוהדי קבוצה גברים, שהסבירו לי שההערה הזו היא שגורה למדי ונאמרת בין גברים בכל עת ששחקן כושל בלבצע בעיטה פשוטה לשער. ומעבר לזה, גם אם הערה זו הופנתה במכוון אלי כאישה, אוהד אחד לא משקף קבוצה שלמה.האמת היא שלא התכוונתי לטעון טענות גורפות על שוביניזם ביציעים, וודאי שלא על שוביניזם ביציע של הפועל שלנו. סך הכל רציתי לשתף את חברותיו וחברי ליציע וללא יציע במחשבה שעלתה לי בעקבות זאת ובעקבות גל ההקנטות של מכרותי ומכרי על אהדת הכדורגל היחסית חדשה שלי. הקנטות שלא היו מופנות אלי אם הייתי גבר, בזה אני בטוחה. בכל אופן, יצא לי לחשוב לא מעט מאז על עולם הכדורגל בהקשר המגדרי, על הדינאמיקות במגרש וביציע, על השירים, הטקסים, האמונות התפלות יותר ותפלות פחות (מבחינתי כולן תקפות לחלוטין ומוכחות אמפירית) – ואין לי תשובות לשאלות רבות שמעסיקות אותי. אני לא יודעת לומר עד כמה הכתיבה של הסטאטוסים בעמוד הפייסבוק שלנו ושל פוסטים בפורום בלשון זכר ונקבה, כתיבה שפותחת ב"חברות וחברים", או "שלום לכולן ולכולם", היא בעלת משמעות אמיתית. אני לא יודעת אם הריבוי היחסי של נשים ביציע הוא עדות לרוח פמיניסטית. האמת היא, שאני אפילו לא יודעת כמה נשים חברות עמותה קיימות היום. אני גם לא יודעת האם אני כאוהדת אישה יכולה לפרוץ למעגל הגרעיני והמשפיע של מקבלי החלטות. האם בהנחה שהייתי מבינה משהו בכדורגל, הייתי יכולה להצטרף לצוות הסקאוט? אני משערת שלא הייתה התנגדות על רקע הזהות המינית שלי, אבל עד כמה הייתי מרגישה שם בנוח? ועד כמה דעתי הייתה נחשבת? אין לי מושג. אני ממש חייבת להזמין את תמר רפפורט לשיחה צפופה. 
אוהדת סיינט פאולי בגרמניה
אבל בשורה התחתונה, כמעט תמיד, אני מרגישה ממש טוב ביציע. אני לא מרגישה הדרה או זלזול, בכלל לא, נהפוך הוא. גם ישנה איזו תשומת לב מיוחדת לאור היותי אישה (מה אכפת לי ליהנות מהצדדים החיוביים של הסיפור הזה), ואינני חשה כאילו אני נשפטת על בסיס המין שלי. כמובן שמיעוט הנשים ביחס לגברים הוא דבר שמורגש אצלי, כמו כל מיעוט שחש את עצמו כמיעוט, אבל תודה לאל שביציע שלנו המיעוט איננו מיעוט נרדף, מדוכא או מנוצל. בקיצור, כרגע, אין תלונות, למעט כשיש, ואז אני צועקת על אור.
|
.jpeg)
