"אולי נסתכל פעם למעלה ולא למטה", לחש לי חבר השבוע, והתכוון לטבלת הליגה הלאומית. כאשר תמהתי למה בדיוק הוא מתכוון, הסביר האופטימיסט: "אנחנו תמיד מסתכלים כמה אנחנו קרובים או קצת פחות קרובים מהמקומות שמהם יורדים ליגה. מישהו בכלל מבין שאם ננצח במשחק החסר אנחנו רק 6 נקודות ממקום שעולה ליגה ואם ננצח ביום שישי הקרוב, מי יודע להיכן נעלה בטבלה"...

מטבעי אני גם כן אופטימיסט, אולם לפני שני המשחקים האחרונים של הקבוצה האדומה שלנו אבדתי מעט מהאופי הזה. איך אפשר להיות אופטימיסט כאשר מפסידים משחק אחרי משחק ובקושי מבקיעים פה ושם שער בודד. ואז באו שני המשחקים האחרונים, שבהם צברה הקבוצה שלנו, הפועל קטמון ירושלים, 6 נקודות, והבקיעה 6 שערים, מול 2 בלבד שספגה, ולפתע האמירה של החבר שלי נשמעה לי פחות מוזרה.

לפני שנאמר כמה מילים לקראת המשחק החשוב מאד ביום ששי (15:00) באצטדיון טדי, נגד הפועל נצרת עלית, אי אפשר שלא להתייחס למשחק שבוטל לנו ביום שישי האחרון. יש לי רושם שבקמרון, במלזיה ובפרו לא משחקים בליגה השנייה במגרשים שכאלה. אפשר רק להתבייש. אצטדיון (גם זאת מילה יומרנית למגרש הכדורגל העלוב בהרצליה), ששימש קבוצה בליגת העל, נראה בערך כמו מגרש אימונים של קבוצה בליגה ג'. לא ירד מבול לא נורמלי ביום שישי שעבר. 

לא היו לנו לא סופת הוריקן, לא טייפון וגם לא מפולת בוץ חלילה. "משטח הדשא", אם מותר לקרוא לעיסת הבוץ השוחה בשלוליות שאותה גילה השופט אלון יפת בהרצליה, הוא בדיוק פני הכדורגל הישראלי. אפשר לסכם את העניין במילה אחת: בושה. ואני רק שאלה: לאן בדיוק הולכים כספי הטוטו אם לא להכשרת מגרש כדורגל בליגה המקצוענית השנייה בישראל, כדי שניתן יהיה לשחק בו גם ביום חורף שגרתי?

ועכשיו – ליום שישי הקרוב. באצטדיון טדי תתארח קבוצה שפתחה את העונה עם ארבעה הפסדים, אולם מאז כבר צברה מהמחזור החמישי יותר נקודות מאשר הפועל קטמון ירושלים מאותו המחזור והיא גם התחזקה ממש לאחר תחילת העונה. שלא נחיה באשליות: לא מגיעה לטדי קבוצת תחתית חלשה. הפועל נצרת עלית של היום היא לא אותה קבוצה, באמת חלשה, שנוצחה על ידי הפועל קטמון בביתה 2:1 במחזור הליגה השני.

הפועל נצרת עלית תבוא אלינו, עם זאת, מעט עייפה, לאחר שנאלצה להתמודד באמצע השבוע במשחק גביע במשך 120 דקות עם עירוני נשר, מיודעתנו מליגה א' (ולנצח אותה 3:4 בפנדלים). אין ספק שהפועל שלנו, בבית, היא הפייבוריטית. ותרשו לי הפעם לנקוט בשפת חברי ולהביט כלפי מעלה: ניצחון במשחק הזה יעלה קרוב לוודאי את הפועל קטמון ירושלים למקומות שמהם מטפסים בסוף העונה לפלייאוף העליון, מה עוד שיש לנו, כזכור, משחק בוצי חסר בהרצליה. ותרשו לי אפילו לא לחשוב על הפסד נקודות בבית בשישי הקרוב.

ועוד תזכורת "קטנה" החלוץ שלנו, משה בן-לולו, כבש רק שני שערים בליגה במדי הפועל קטמון – שניהם במשחק החוץ נגד נצרת עלית. אולי עם ההגנה של הקבוצה הזאת יסתדר בן-לולו ביום שישי ויחזיר לעצמו את הביטחון עם הבקעות חדשות... מזג האוויר ביום שישי – אגב, חג המולד, שצבע גיבוריו אדום - צפוי להיות מצוין לאמצע החורף. 

לילדים וגם למבוגרים מצפה שוב הפאן-זון ואין ספק שהאווירה תהיה נהדרת, אחרי שני ניצחונות. עם התקווה שלראשונה העונה נזכה גם לניצחון שלישי רצוף בליגה הלאומית – כולנו נגיע ליציע המערבי לעודד את בחורינו האדומים. ביום ששי הזה – במשחקנו הלפני אחרון בשנת 2015 - אנחנו חייבים לנצח! יאללה הפועל!