חברים שואלים אותי לא פעם: "תגיד מה כל כך מיוחד בהפועל קטמון, שאתה חי ונושם את הקבוצה הזאת ומוצא תמיד זמן למשחקים ולפעילויות הקבוצה, לצד כל עיסוקיך הרבים?". אני תמיד מנסה להסביר ולרוב גם מצליח, אבל הפעם אפתח את הטור שלי בשלושה סיפורים קטנים, שיבהירו מה כל כך שונה בהפועל קטמון ירושלים ומדוע אנחנו, אלפי האוהדים, כל כך אוהבים ונושמים אותה, 365 ימים בשנה.

• לפני ימים אחדים סיים חייל ביחידה קרבית בצה"ל את הקורס שבו השתתף כחניך מצטיין. ומה כל כך מיוחד בזה? מתברר שהחניך המצטיין הזה, נקרא לו אבי, פרץ בעבר לבתים, הסתובב ברחובות עם דמויות לא חיוביות במיוחד, ובניסיון אחרון לשקמו הוא הגיע לקרית יערים, שליד אבו-גוש. שם לומדים מי שהתדרדרו כבר לשולי החברה, ויש אולי עוד סיכוי מסוים להחזירם למוטב. אבי הצטרף לקבוצת הכדורגל שהפועל קטמון ירושלים הקימה בקריה, התאהב בקבוצה ובמסרים שלה – והשתקם. בניגוד לציפיות שנתיים קודם לכן, הוא התגייס לצה"ל וסיים את הקורס שאליו נשלח כחניך מצטיין. לכן אני בהפועל קטמון ירושלים.
• בהפסקת המשחק ביום שני היה אחד האירועים המרגשים בתולדות המועדון שלנו. קבוצת הנערות נקראה על שמה של שירה בנקי ז"ל, שנרצחה במצעד הגאווה על ידי פנאט מטורף. לראות את כל הבנות עם מדי המועדון ועליו הכיתוב "הפועל קטמון ירושלים – שירה" גרם לרבים להתרגש עד דמעות. לכן אני בהפועל קטמון ירושלים.
• לפני ימים אחדים הגיע למערכת העיתון שבו אני עובד איש קשיש, יהודה, כבן 80. הוא בא להתראיין לכתבה מסוימת. כאשר נכנס לחדרי ראה על המדף את סמל הפועל קטמון ירושלים. יהודה הביט בסמל והתרגש. "מה קרה?" – שאלתי. "בחורים מהקבוצה הזאת צבעו לנו בקטמונים את חדר המדרגות. איזה ילדים טובים. 40 שנה לא צבעו אצלנו את הבניין ואני כל יום מודה להם על זה שהבית שלנו כבר לא מלוכלך כל כך". האמת: דמעות עמדו בעיני. כמה טוב עשו בחורינו לאיש הזה במעשה אחד, שאף אחד אחר לא עשה עבורו. לכן אני בהפועל קטמון ירושלים.

לקראת המשחק החשוב שלנו ביום שני ברמלה (שימו לב, כבר בשעה 18.00), טוב שתמיד נדע שחשוב מאד לנצח, אבל חשוב לא פחות, ואולי אפילו יותר, מה היא המשמעות של הפועל קטמון ירושלים – אהבה לזולת, תמיכה בכל מגזר וקהילה באשר הם, סיוע לחלשים בחברה, אם זה נער שהתדרדר או קשיש גלמוד.

במחזור האחרון סיימנו לראשונה העונה משחק בתיקו (1:1 עם הפועל רמת-גן). שמחתי שאת השער המשווה, 6 דקות מהסיום, כבש דווקא אחד הסמלים הגדולים שלנו, שנותן את הנשמה בכל משחק, עוז צבאג, שנכנס רק דקות ספורות קודם לכן. ללא ספק - חילוף מנצח!

כעת עומדים לפנינו שלושה משחקים נגד קבוצות מהחלק התחתון של הטבלה. את הקבוצות האלה חייבים לנסות ולנצח. ביום שני נפגוש, במסגרת המחזור ה-13, קבוצה לא יציבה, בית"ר ת"א רמלה. חניכיו של פטריסיו סייג צברו עד כה 15 נקודות, לעומת 13 נקודות של הפועל קטמון ירושלים. ניצחון חוץ יעלה אותנו אמנם רק מקום אחד בטבלה, מעל יריבתנו, אך ירחיק את האדומים שלנו מעט מהתחתית הבוערת ויקרב את הקבוצה מאד לפלייאוף העליון.

כדי שננצח נצטרך להיטיב לעלות, יותר מבמשחקים האחרונים, מההגנה להתקפה, לשפר את הבעיטות למסגרת השער ולשמור היטב בהגנה. אני מאמין שעם עידוד קולני של מאות אדומים ביציע, במזג אוויר נעים, ערב לפני שהחזאים מבטיחים (לשלישי ורביעי) חורף אמיתי, גולן, אבירם, משה, עוז, רז וחבריהם יכולים לעשות את זה ולחזור, לראשונה לאחר שלושה משחקים ללא ניצחון, עם 3 הנקודות הביתה. יאללה הפועל!