אין כמעט אוהד שלא מכיר את זה, הנסיעות חזרה הביתה אחרי משחקים של הפועל תמיד מלוות בניתוח של המשחק, מי היה טוב, מי היה רע, ומה יהיה בשבוע הבא. אחרי הפסדים, נוסף מימד נוסף לניתוח המשחק: ההפסד מייצר תחושות קשות ופנים-המכונית הוא חלל שדחוס ומלא ברגשות שרק רוצים לפרוק אותן ולהשתחרר קצת מהצער. הנסיעה עם אנשים בחזרה הביתה מייצרת טיפול קבוצתי מזורז בהתמודדות עם אבל ההפסד.

המכונית שלי, בנסיעה הביתה מלוד, מלאה באוהדים-טרמפיסטים, ובעוד המכונית מתגלגלת לאיטה בדרך הגישה אל מחוץ לאיצטדיון, השיחה באוטו מתגלגת לפי מודל ההתמודדות עם אובדן של קובלר-רוס;

הכחשה - ״אני לא מאמין שהפסדנו את זה! זה היה בידיים שלנו!״.

כעס - ״איך הוא הוסיף רק ארבע דקות?״, ״בן לולו לא אמור להיות גולר?!״, ״יובל נעים והקבוצה שלו מגעילים, הנפילות האלה זה לא כדורגל״ ו-״אנחנו פרייארים כאלה גדולים״.

מיקוח - ״אם רק היינו מבקיעים עוד אחד במחצית הראשונה״.

דיכאון - שקט צורם עוטף את המכונית, וכבר מתקרבים לכניסה לעיר.

השלמה וקבלה - ״טוב, לפחות שיחקנו לא רע במחצית הראשונה״, ״ולפחות הבקענו״,״יאללה נוסעים לרמת השרון בשישי״, ״רוצים לאכול חומוס?״.

לפי ויקיפדיה, השלב האחרון מופיע רק אם האדם הצליח לעבור את השלבים הקודמים, בתמיכת הסביבה. בשלב זה יש ויתור על המאבק נגד הגורל והפסקה של משא-ומתן וחשבונות עם העבר ועם הסביבה. כלומר - הפסדנו, זה מבאס, אבל זה לא סוף העולם.

כנראה שעשינו משהו נכון בנסיעה הזאת. התסכול היה גדול, ואמנם מדובר ״רק״ באובדן של 3 נקודות, ולא חס וחלילה במוות, אבל הטיפול קבוצתי של טרמפיסטים אוהדי הפועל הצליח למצוא לנו מעט נחמה.

שחקני הקבוצה. נאלצו להתמודד השנה כבר עם שישה הפסדים | צילום: תום כהנא

לעמיר לב יש שיר יפה שנקרא ״אל תדאגי״, ויש בו שורה שאני מאוד אוהב: "את יודעת, העצב בא ועוזב, עכשיו הוא בא". אחרי המחצית הראשונה במשחק מול אשקלון, הייתה לי תחושה שהכל מתחיל סוף-סוף להתחבר לקבוצה, ושהנה התחזיות על הפלייאוף העליון לא מופרכות. ופתאום במחצית השנייה, העצב בא. וכשהעצב מכה בהפועל שלנו, זה יכול להגמר בשלושה שערים נגדנו במחצית, ובהחמצות מתסכלות במיוחד.

למזלנו, ״העצב בא ועוזב״,  ועכשיו הגיע הזמן שלו ללכת, ושלנו, האוהדים והשחקנים, להרים את הראש. מחר (סוף-סוף משחק בשישי) מחכה לנו רמת-השרון, קבוצה חזקה, אם כי לא מפחידה, כמו שראינו בגביע הטוטו - אנחנו יכולים לה. השחקנים צריכים לנסות לשחזר את היכולות שלהם מהמחצית הראשונה מול אשקלון (ואם אפשר, קצת יותר דיוק מול השער), והלמשיך את משחק הלחימה שאנחנו רואים מהם בשבועות האחרונים. ואנחנו האוהדים צריכים לבוא ולייצר אווירה כמה שיותר ביתית, בטח מול קבוצה ללא קהל אוהדים משמעותי.

יאללה הפועל! נתראה מחר (14:30) ברמה״ש. כנראה שיהיה אצלי מקום ברכב לטיפול הקבוצתי של אחרי המשחק.