אנחנו רק במחזור הרביעי, אולם זה הזמן שיכול לסמן לאן מועדות פני קבוצת האוהדים הראשונה בישראל – לצמרת הגבוהה של הליגה הלאומית, היא הליגה המקצוענית השנייה, או חלילה לחלקה התחתון של הטבלה. בשלב כה מוקדם ניתן כבר לסמן את רוב הקבוצות שייאבקו על הפלייאוף העליון ושני כרטיסי העלייה לליגה המקצוענית הראשונה, היא ליגת העל, וגם מי הן הקבוצות שצפויות להיאבק נגד הירידה לליגת החובבים, ליגה א'.

עברנו אמנם רק שלושה מחזורים וחצי –  אך כבר מסתמנת צמרת ברורה למדי: הפועל פ"ת ו-מ.ס. אשדוד, שירדו בעונה החולפת מליגה העל, ויחד עימן קבוצות שמגלות כדורגל טוב וכבר השיגו תוצאות נאות, כמו הפועל אשקלון, מכבי הרצליה, הפועל רמת-גן, הפועל ראשון-לציון ומכבי אחי נצרת (למרות שהפסידה לנו).

מנגד, שתי קבוצות טרם צברו בארבעה משחקיהן הראשונים ולו נקודה אחת – הפועל נצרת עלית ובית"ר תל-אביב/רמלה. מצבן כבר עכשיו מאוד לא נעים. לא ברורה עדיין דרכן של מכבי יבנה, עירוני רמת השרון, הפועל ירושלים, מכבי קרית-גת, הפועל עפולה ובני לוד. 

תיאורטית, הקבוצה האדומה שלנו יכולה להגיע במוצאי החג הראשון של סוכות אפילו למקום הראשון או השני, אולם היא יכולה גם לרדת עד למקום ה-12. זאת, אם הפועל עפולה תנצח בבית את הפועל ר"ג, קרית גת תנצח בבית את הפועל ראשון לציון ובני לוד תצליח לנצח, ונקווה כמובן שלא כך יהיה, את הקבוצה שלנו, הפועל קטמון ירושלים. לכן, המשחק הקרוב של האדומים כל כך חשוב להמשך הדרך העונה.

אין ספק בדבר אחד: הפועל קטמון ירושלים מצויה בתנופה. עובדה: היא ניצחה ברציפות את שלושת משחקיה האחרונים, אחד בגביע הטוטו ושניים בליגה, עם הרבה אופי ותוך מלחמה ממש על המגרש. האם נחזור לתחילת צבירת שרשרת משחקים ללא הפסד, כפי שהקבוצה האדומה שלנו צברה אשתקד – 25 משחקים רצופים ללא הפסד (ועוד אחד, הראשון בגביע הטוטו, העונה)?

מה שברור הוא שמשהו מתחיל להיראות הרבה יותר טוב בקבוצת האוהדים האדומה מאשר במשחקי המבחן ובפתיחת העונה.

יש בעצם שלושה "משהו": חיבור טוב בהרבה של שחקני ההגנה והקישור להתקפה, ריבוי בעיטות ונגיחות לשער היריבות, ויצירת הגנה טובה, שמאז ההפסד 3:0 בתחילת העונה למכבי הרצליה, ספגה בשלושה משחקים רק שער אחד (וגם אז המשחק הסתיים בניצחון הפועל קטמון ירושלים 1:2 על הפועל נצרת עלית).

לעומת זאת, מכת הפציעות לא מיטיבה עם הקבוצה. אבירם ברוכיאן ומשה בן-לולו הם מעמודי התווך של הקבוצה, ועדיין מושבתים. הקבוצה ניזוקה גם מההרחקה לשלושה משחקים של יהודה חוטה, שלא הייתה מחויבת המציאות (לא ההרחקה ולא העונש הכבד מוועדת המשמעת, שבא בעקבותיה). כל אלה מחייבים יתר זהירות במשחק החוץ הקרוב בלוד.

היריבה במוצאי חג סוכות הראשון כבר מוכרת לנו העונה – הפועל בני לוד. המדובר בקבוצה חזקה, שמככבים בה מורד אבו ענזה, ראמוס דוס-סנטוס, פיליפ אבו-מאנה, מוחמד אזברגה ודלה ימפולסקי. בהחלט שמות שצריך להיזהר מהם.

בעיני מצא חן, במשחק שבו ניצחו האדומים שלנו את הפועל בני לוד במחזור הראשון של גביע הטוטו (0:1 משער של עוז צבאג), פיליפ אבו-מאנה, שככל שקומתו קטנה הוא פשוט שחקן גדול. פיליפ השתלט על אמצע המגרש וחילק כדורים בשפע למערך הקדמי. אין כלל ספק, שאותו חייבים האדומים מירושלים לנסות ולשתק במשחק החוץ הקשה בלוד.

אם תשאלו אותי, למרות הרכב לא מלא ואולי גם בלי המאמן המסור, אסף נמני, על הקווים (מזל טוב להגדלת המשפחה בהזדמנות הזאת), אני אופטימי. הפועל קטמון ירושלים מצויה בתקופה טובה ואפשר לחזור מלוד לפחות עם עוד נקודת ליגה ואולי אפילו עם כל השלוש.

רוח גבית לשחקנים שלנו יתנו מאות אוהדים שיפרשו לשעות אחדות מהסוכה ובמוצאי החג (20:00) באצטדיון בלוד, יתנו שוב את הכל, כדי לא לאכזב את הקהל שכבר זכה בתקשורת לתואר "הקהל המצטיין בליגה הלאומית". בדבר אחד אין ספק: כולנו נקרא ביום שני בערב מהציע האדום בקול גדול, שישמע עד לנמל התעופה, "יאללה הפועל".