בלב העיר ברחוב האריות,

התגלגלו יחדיו שתי חביות.
אחת כבדה, מלאה יין,
שניה –ריקה, וכלום בה אין.
הראשונה – היא מתנהלת אט, לאט,
ללא שום רעש געש ... הס מוחלט.
ואילו השניה קופצת בשאון
כאילו נתקפה בשיגעון.
היא מרימה אבק עד השמים
ומקימה טרטור מחריש אוזניים.
כן, שתיים חביות נעות ביחד:
אחת בנחת.
והאחרת – פחד!

אך בין החביות השתיים, ידידי –
קיים הבדל נוסף, גדול בלי די.
כי התועלת הבדוקה והמובהקת
היא בחבית שתתקדם בשקט.
ואילו הריקה, אשר תרעש בדרך
קולה הרם חסר כל ערך.

מה מרמז המשל?
דבר ידוע ... למשל:
זה שמכריז על קיומו ורק צועק
דעו נא, ידידי, כי הוא כלי ריק.
אך המלא לצעוק לא ינסה.
הוא את דרכו בשקט יעשה.

אלה מילותיו המקסימות, לטעמי, של אחד ממשלי קרילוב, אומן המשלים, הפתגמים, הסיסמאות והדוגמאות. וההמשך שלי:

לא, אל תשאלוני, מי משתי החביות היא זאת שלנו.
הרי ברור לכל איזו חבית היא לנו,
איזו לקבוצה האחרת.
הרי ברור לכל מי זאת שממקום 12 במחזור החמישי הנואש
מטפסת לפסגה בהדרגה, אבל בשקט ממש.
ושחקניה לא הלומי יין,
בצימאון ילגמו הנקודות כמים,
אין כלל ספק מי כאן מטפס, אולי בעזרת שמיים,
אלה האדומים של הפועל קטמון ירושלים.
יהיו מי שיטענו היום שמעט התחרפנתי, לרגל המאורע.
ואני לא מכחיש שעכשיו הרבה יותר טוב, כי קודם היה רע.
כי אחרי ים, יזע ודמעות – סוף סוף כבשנו את ההר,
אבל עד שתסתיים העונה – עוד נצטרך להיאבק חזק עד שזה נגמר.

ובכן, אחרי 10 ניצחונות רצופים ו-11 משחקים ללא הפסדים,
מותר לנו למתוח מעט את האיברים, לחייך קלות ולמחוא כפיים,
לכבודם של שחקני הפועל קטמון ירושלים.

זה לא היה קל בשבת האחרונה בכרמיאל. התוצאה (2:0) אפילו קצת משקרת, כי את השער השני כבש אדם מזרחי ממש עם שריקת הסיום, בדקה ה-94 של המשחק הקשה הזה. מותר לשמוח, כאמור, מההישג, אך מי שחשב שהמחוז הצפוני של ליגה א' הוא טיילת לקבוצה שירדה מהליגה הלאומית – טעה ובגדול. גם קבוצות כמו מועדון ספורט כרמיאל/צפת מהתחתית יכולות לעקוץ כל קבוצת צמרת, והאמת ניתנת להיאמר – כמעט שנעקצנו.

לפני שנאמר משהו על המשחק המצפה לנו ביום ששי הקרוב (אצטדיון טדי, 13:30) נגד בית"ר נהריה, ניתוח קצר של טבלת מבקיעי השערים של הפועל קטמון מביא עמו דווקא בשורה טובה: 7 שחקנים כבשו בין 3 ל-5 שערים. אין לנו "מלך שערים" אחד שכבש, כמו בקבוצות אחדות, מחצית או שליש משערי הקבוצה. את 34 השערים כבשו 11 שחקנים (!).

הנה טבלת המבקיעים המעודכנת, לאחר 16 מחזורים:
מיכאל קירטבה, עוז צבאג ואדם מזרחי – 5 שערים כל אחד; אבירם ברוכיאן ומיקו ממן – 4; שחר בלילטי ונאור סבאג – 3; גולן חרמון – 2; יונתן זדה, שי מזור ובן לוי (שעזב) כבשו פעם אחת.

ביום שישי הקרוב, במזג אוויר נהדר (לפי החזאים), חייבת הפועל קטמון ירושלים להחזיר את הכבוד האבוד מהמשחק בנהריה, במחזור השני. אז נוצחו האדומים במפתיע בתוצאה 2:0 וחזרו המומים לירושלים. איני אוהב את המילה נקמה, אבל, בלשון נאה יותר – שחקנינו צריכים להחזיר לנהריינים כגמולם...

ניצחון 11 ברציפות בשישי הקרוב יקדם את הקבוצה שלנו שבמקום הראשון, לקראת משחק העונה שיתקיים בהרצליה, נגד הפועל המקומית, במחזור ה-19. בדרך נצטרך להוציא תוצאה טובה גם מגבעת אולגה המשתפרת. הפועל הרצליה, כמה אירוני, פוגשת תמיד שבוע אחרינו את הקבוצה שנגדה שיחקנו בשבוע הקודם. לכן, שני משחקיה הבאים יהיו בבית נגד כרמיאל/צפת ובחוץ נגד בית"ר נהריה. אולי תשמוט שם נקודות. מי יודע...

מה שברור הוא, שדווקא הרצף שלנו מחייב את האדומים להתאמץ ולהשיג תוצאות לא פחות טובות מאלה שישיגו ההרצליינים, ואולי אפילו טובות מהם. לשם כך, צריך שיקרו שני דברים עיקריים: ראשית, הנחישות וההקרבה מהמשחקים האחרונים חייבים להיות לחם חוקם של השחקנים גם באצטדיון טדי נגד בית"ר נהריה, קבוצה שצברה פחות ממחצית הנקודות (18) שאספו עד כה שחקני הפועל קטמון ירושלים (37). שנית, היציע המערבי באצטדיון טדי חייב להתמלא הפעם, ב-3,000 אוהדים אדומים לפחות!

ועוד הערה קטנה לסדר: קבוצה כמו שלנו, שמביאה 300 אוהדים למשחק חוץ בליגה א', יכולה להתגאות לעומת קבוצות בליגות בכירות יותר בכדורגל הישראלי. אחרי המשחק בכרמיאל המשכתי לאצטדיון החדש בחיפה, ונדהמתי לראות את היציע של מוליכת הטבלה, הפועל קרית שמונה (שניצחה 1:2 את הפועל חיפה): היו שם בקושי 10-20 אוהדים בכחול ועוד כמה בני משפחה של שחקני הקריה. הפועל חיפה, אגב, הביאה למשחק לא יותר מקטמון במשחקיה הביתיים, כ-2,500 אוהדים. הפועל שלנו – גם בימי סגריר, גשם ורוחות – מביאה למשחקי החוץ שלה פי עשרה אוהדים ממוליכת ליגת העל, ועל כך גאוותנו וגם תקוותנו: לשחק, עם הקהל הנפלא שלנו, בליגה הבכירה ביותר, בתוך שנים מועטות...

אז זהו. כדי שנמשיך במסע המוצלח שלנו, הפועל קטמון ירושלים חייבת לנצח בשישי הקרוב, בסיועם של אלפי אוהדיה, בפעם ה-11 ברציפות (את שיא הקבוצה כבר שברנו) ולהיות לקבוצה היחידה בליגות ישראל שלא נוצחה מאז ה-18 באוקטובר. את החבית שלנו נמשיך לגלגל בשקט במעלה הטבלה גם ביום שישי הקרוב. יאללה הפועל!