איך שהזמן רץ. רק התחילה העונה – וכבר קיבלנו תעודת חצי. רק התחילה הפגרה – וכבר היא מסתיימת. רק שבוע אחד בלי משחק של הפועל קטמון ירושלים – וכבר אנחנו מתגעגעים. רק נפשנו מעט וכבר קיבלנו שלג, גשמים, רוחות ושוב שמש חורפית נהדרת. יאללה הפועל – עוד סיבוב אחד גדול, וחוזרים לליגה הלאומית. הגענו אל המאני טיים – סיבוב מכריע בהחלט.

כלשון המערכון המפורסם של הגשש החיוור, בעניין האין מנוע: אז מה היה לנו כאן? פתיחה חלשה של העונה, עם 6 נקודות בלבד מתוך 15 אפשריות; גיוס שחקן מוכשר וסימפאטי מליגת העל, אבירם ברוכיאן, שהביא רוח של מפנה לקבוצה, תיקו אחד ואחריו תשעה ניצחונות רצופים, בהם שלושה על מי שהיו ממוקמות באחד משני המקומות הראשונים בטבלה כאשר שיחקנו מולן – דליית אל כרמל, הפועל חדרה ועירוני קריית אתא; וכמובן, סיום סיבוב עם שתי נקודות בלבד פחות מאשר מובילת הטבלה של המחוז הצפוני בליגה א', הפועל הרצליה.

הפגרה הזאת באה ממש בזמן - וגם ממש לא בזמן... בזמן, כי אחרי סיבוב כל כך מייגע, מגיע לשחקנים לפוש שבת אחת בחברת בני משפחותיהם והחברים ולאוורר קצת את הרגליים והראש. לא בזמן, כי במשחקי כדורסל, למשל, כאשר לקבוצה אחת הולך קלף משוגע והיא קורעת את יריבתה – הקבוצה שמנגד מבקשת פסק-זמן, בכדי "להרגיע".

אז זהו. דווקא במצב הזה חייבים ברוכיאן, אוזן, סיידוף, קירטבה, מזור וחבריהם לא להירגע, אלא ההפך הגמור: לסיים את המלאכה שהחלו בה במחזור השישי העונה: לשעוט קדימה לעבר המקום הראשון.

בשבת הקרובה נוסעים שוב רחוק, לעבר הגליל המקסים והירוק, שרק לפני ימים ספורים היה מכוסה בשכבה לבנה עבה. כאשר הפועל קטמון ירושלים אירחה במשחקה הראשון העונה את מ.ס. כרמיאל/צפת, הייתה הקבוצה מהגליל בשיא חולשתה, כפי שהעידו המשחקים הבאים: היא פתחה את העונה בארבעה הפסדים רצופים, עד למחזור השמיני צברה רק שלוש נקודות ואת ניצחונה הראשון (0-5) השיגה על מכבי אום אל פאחם החלשה במחזור התשיעי.

אולם, מאז השתנו הדברים. למן אותו משחק, נוצחה כרמיאל רק עוד פעם אחת ובארבעת משחקיה האחרונים צברה 9 נקודות והפסידה רק לעירוני קרית אתא, אותה קבוצה שקטמון ניצחה (0-2) בחוץ במחזור הנעילה של הסיבוב הראשון. למעשה, כרמיאל/צפת, בהדרכת איתי מרדכי, לא נוצחה במגרשה הביתי למן המחזור הרביעי והיא הפסידה בו רק לשתי קבוצות מהטובות בליגה א' - הפועל הרצליה והפועל מגדל העמק. לכן, מי שסבור שמשחק נגד קבוצה שצברה רק מחצית הנקודות מהפועל קטמון, 17 לעומת 34 עד כה, יהיה משחק קל – שישכח מזה. האדומים שלנו, כזכור, ניצחו לאחרונה אך בקושי קבוצת תחתית אחרת, במעלות (0-1), ולכן הדבר האחרון שנוכל לעשות הוא לזלזל ביריבה.

בשבת הקרובה חשוב מאד שהפועל קטמון ירושלים, עם המאמן המצליח, אסף נמני, תמשיך במומנטום הנהדר שלה מתשעת ניצחונותיה האחרונים ותשיג ניצחון עשירי רצוף, שיא של קבוצה בליגה א' בעשור האחרון, וגם של הפועל קטמון ירושלים, כמובן. כדי שזה יקרה, הקבוצה חייבת לשחק משחק רגוע, לא להילחץ מהמגרש צר המידות בכרמיאל, להבקיע כבר בפתיחה שער מהיר ולהחזיק בכדור כמה שיותר.

ועוד שתי הערות לשחקנים, שנהגתי לכתוב בעניינם כבר בשנה שעברה לא מעט, למרות שהשנה כבר חל שיפור של ממש בעניינם:

הראשונה: אנא, בלי קרנות קצרות (כמותן נוסו ללא הצלחה במשחקים האחרונים של הפועל קטמון ירושלים). כל קרן ארוכה היא, כלשון מאמנים רבים, "חצי גול" ויוצרת אנדרלמוסיה ברחבת היריב.

והבקשה השנייה: נא להמשיך תמיד עם התנועה קדימה. הוצאות חוץ לכיוון שער היריבה, בלי מסירות מסוכנות לאחור (אלא כאשר ממש אין ברירה) ותמיד לשחק עם הפנים לעבר השוער היריב ולא לעברו של אוהד סיידוף. יהיה לכם מספיק זמן לראות אותו בהפסקה, בסיום המשחק ובאימונים...

בשבת הקרובה, עם פתיחת הסיבוב השני והמכריע של העונה, אולי יותר מתמיד, חייבים מאות אדומים להתייצב במגרש בכרמיאל (14:30) ולהריע לקבוצה מירושלים, כדי שנחזור לבירה עם הישג מרשים במיוחד, יותר מכל קבוצת כדורגל אחרת במדינה: עשרה ניצחונות ליגה רצופים. יאללה הפועל!