אנחנו לא רוצים להיות אלופים. ממש לא. רגע, לא לטעות. לא, לא מדובר על זכייה באליפות המחוז הדרומי של ליגה א' בסוף השנה. את זה אנחנו מאד רוצים. מה שלא רצוי לנו הוא לזכות כבר בשלב מוקדם של העונה בתואר "אלופי התיקו".

אז זהו. מספיק עם תיקו ועוד תיקו, בבית, בחוץ. שבע קבוצות בשני מחוזות ליגה א' טרם ניצחו העונה ושמונה קבוצות טרם הפסידו בליגה. האדומים של הפועל קטמון ירושלים ביניהן. אז זה באמת נחמד לא להפסיד בשום משחק רשמי מאז תחילת העונה – ולא לשכוח: בגביע הבסנו את הפועל מרמורק 0-3 – אבל הגיע הזמן שגם בליגה תרשם בטור הניצחונות ספרה אחרת מאפס.

• 2000 לייקים בפייסבוק שלנו. אתם שם?
• על המשחק באתר | בפורום | בפייסבוק

גד ליאור

מסופר על רב שאמר לתלמידיו: רק מעטים מכם יהיו ממש עילוי בתורה. רובכם צפויים להיות בינוניים, וזה בסדר גמור. אבל, יהיו גם אחדים שראויים להיות עילוי, אך מסיבה לא מובנת יהיו תחילה פחות טובים אפילו מהבינוניים. באלה צריך להשקיע יותר מכל, כדי שדווקא הם יגיעו לדרגת העילוי במהרה.

אז זהו. אנחנו ללא ספק קבוצה של עילוי, אך בטבלה דווקא קצת פחות טובים מהבינוניים. רק למען הסטטיסטיקה: קבוצה שתסיים את כל 30 המשחקים בתיקו, צפויה לרדת ליגה... 30 נקודות לא מספיקות כדי להישאר בשום ליגה...

ובכן, מה קורה לקבוצה שהייתה ועודנה עילוי, אך משהו לא עובד בה?
כל אוהדי קטמון שישבו ביציעים לא אהבו כמה וכמה מביצועי השחקנים, שחזרו על עצמם במשחקי התיקו האחרונים, ודומה שאלה הן נקודות החולשה בקבוצה, שכמעט ללא ספק יש בה את סגל השחקנים הטוב ביותר במחוז הדרומי של הליגה השלישית בישראל.

ראשית, הכדרורים המיותרים. ראינו, בעיקר בערד וגם בטדי בשבוע האחרון, כיצד אדומים אחדים מנסים לכדרר עוד ועוד ולנסות ולעשות כך גם בין שלושה וארבעה משחקני היריב. הרבה יותר פשוט זה להרים את הראש, למצוא שחקן פנוי ולמסור לו את הכדור, רצוי בנגיעה או שתיים ובמהירות. איבודי הכדור בשבוע האחרון היו בהיקף של כמה מניינים!

עוברים שלושה או ארבעה שחקני יריב (צילום: גיא יצחקי)

שנית, אסור למסור אחורה, אלא בנסיבות מאד מיוחדות. ספרנו לפחות עשר מסירות כאלה, כאשר אחת מהן כמעט שהפכה לשער מביך לטובת מרמורק, שכדורגלניה אמנם מובילים את טבלת המחוז הדרומי, אך אין ספק ששחקני קטמון טובים מהם עשרת מונים. מסירה לאחור – היא רעה כפולה: גם בזבוז זמן ומתן אפשרות ליריבה להתארגן לקראת ההתקפה הממשמשת ובאה וגם מסוכנת לא פעם. כדאי לכן לחשוב היטב לפני שמוסרים לאחור.

שלישית, הבעיטות לשער. היה בקהל מי שהתחנן שיגדילו את השערים בחצי מטר לכל כיוון. בשבוע שעבר הגדלה כזאת הייתה מוסיפה 4-5 בעיטות מסוכנות למסגרת שחלקן היו בוודאי מסתיימות בשער. בכדורגל אין ברירה – חייבים להיות מדויקים ולבטח בקרבת שער היריב.

רביעית, כל ויכוח מיותר עם השופט רק גורם לרוגז רב יותר שלו על הקבוצה ולעוד ועוד כרטיסים צהובים. למטרה הזאת יש קפטן. במשחקים האחרונים נשלפו כרטיסים צהובים נגד מתווכחים למיניהם, גם מהקבוצות היריבות. נכון שלעתים החלטות השופטים שגויות עד להחריד – ובכל זאת, בדיוק למטרה הזאת יש קפטן. חבל ששחקנים חשובים לקבוצה יושבתו בגלל צהובים מיותרים.

ואחרי כל זה – למה אנחנו כל כך אוהבים את הפועל קטמון ירושלים?

יש לכך הרבה סיבות, אך אחת מהן מתרחשת בסופו של המשחק: גם כאשר הקבוצה "מפשלת", רוב האוהדים האדומים נותרים במקומם ומקבלים בתשואות את השחקנים, שמבינים שעבור הקהל הזה כדאי להיאבק על כל נקודה. בקבוצות אחרות ראינו את שאגות הבוז ואף השלכת חפצים, לאחרונה, על שחקנים. בקטמון זה לא יקרה לעולם.

ובדיוק מהסיבה הזאת אנו תמהים מדוע צריך לסגור באצטדיון טדי יציע גדול שלם, עם מאות מושבים, כדי "לחצוץ" בין "מחנות" האוהדים. 1,000 אדומים ויותר, בממוצע, וכמה עשרות, במקרה הטוב, של הקבוצה היריבה! אוהדי הפועל קטמון ירושלים מעולם (!) לא הרימו יד על אוהדים אחרים, וכשאוהדי היריבה ניסו לעשות כן - האוהדים האדומים הבליגו תמיד. גם במשטרה יודעים זאת וסומכים על האדומים של קטמון. אפשר "לחצוץ" גם עם מספר סדרנים או עם 4 שורות של כסאות ריקים. אבל יציע שלם?

במשחק האחרון הובטח לי ולאוהדים נוספים שהעניין הזה יתוקן, כדי שעשרות אוהדים לא יצטרכו לשבת על המדרגות או לעמוד מאחורי המושבים. אחרי השזרוע והחזרה הביתה בראשית החודש הבא, כדאי שההבטחה הזאת תקוים, כי אוהדי קטמון זעמו על חסימת האגף השלם ביציע המרכזי ואף נעלבו, מה עוד שאוהדי הקבוצה האורחת היו ידידותיים להפליא ושמחו מאד על חילוץ הנקודה בטדי...

הקהל של הפועל בכפר יונה. צריך אותו שם גם השבוע (צילום: גיא יצחקי)

מכבי כפר יונה היא קבוצת תחתית, עם מגרש ביתי מהפחות טובים בליגה א', וקהל אוהדים לא גדול. אין ספק, קשה מאד לשחק במגרש הצפוני ביותר בליגה א' דרום (אף פעם לא הבנתי מדוע קבוצה מהרצליה משובצת במחוז הצפוני, וכפר יונה, שליד נתניה, במחוז הדרומי...). אבל, הפעם הניצחון חייב לבוא. תיקו רביעי יהיה כבר באמת מועמד מועדף לספר השיאים של גינס. על הפסד אנחנו אפילו לא רוצים ולא יכולים לחשוב.

מה שחשוב באמת הוא שהרבה אוהדי הפועל ימשיכו לבוא ולעודד את האדומים שלנו, גם אם מדובר במשחק המרוחק שעה ועוד קצת
של נסיעה מאצטדיון טדי. שחקנים שרואים קהל גדול משלהם ביציע – מחויבים לתוצאות טובות!

לכן, גם בנתניה, 8 ק"מ מכפר יונה, ישמעו ביום ששי את האוהדים האדומים מרימים קול ביאללה הפועל!