המשחק שהתפתח בערד, על משטח לא פשוט, הלך לכיוון לא טוב עד שהגיע מולכו ואיזן את התוצאה לקראת הסוף. 1:1 בסיום, הפועל תחפש ניצחון ליגה ראשון בטדי.
30/09/2012
הדבר המעודד היחיד שאפשר לקחת מהמשחק בערד הוא אנחת הרווחה הגדולה שהשמיעו כל שחקני הקבוצה ואוהדיה לאחר המשחק "העיקר שלכאן לא נחזור יותר העונה". את השמחה הקטנה הזו צריך להפוך לתפילה "אלוהים, שלא נחזור לכאן יותר לעולם".
נח מאוד עבורנו לקחת את תנאי המגרש הלא פשוטים של האצטדיון העירוני החביב בערד. אפשר להגיד שזהו השחקן המשמעותי ביותר של הפועל ערד – כר הדשא. שחקניה מכירים בעל פה כל גבשושית וכל בור במגרש. אך גם מול שחקן כה משמעותי הפועל קטמון צריכה לנצח, ובעיקר צריכה לא לפחד.
השחקן המשמעותי ביותר של ערד, כר הדשא (צילום: גיא יצחקי)
עם פתיחת המשחק ראו בבירור שאנחנו מפוחדים, שרויים עדיין בקונספציה שאי אפשר לנצח במגרש שכזה. רק לפני שבוע שברנו מנחוס אחר בתצוגת כדורגל נהדרת וחבל היה לראות ששכחנו איך מנצחים מנחוסים – עם ביטחון, התמדה וקצת יכולת.
עד שהפועל התחילה לשחק קצת, פה בעיטה מרחוק, שם פה כדור מסתובב באיזור הרחבה של שוער ערד הגיע הרגע הקריטי של המשחק – כדור סתמי שעף מהגנת ערד למחצית המגרש של קטמון חולף מעל ראשו של אסף עזו ומוצא את חלוץ ערד שבבעיטה נאה הכניע את שמש וקבע 1-0 למקומיים. מה עכשיו? לך תרדוף אחריהם. מכאן ועד סוף המחצית, מלבד הכנסת כדור מסוכנת של אביעד דנן שכמעט והסתיימה בשער עצמי הפחד הקטמוני רק הלך והתעצם, הייאוש גבר.
הרגע שמסמל יותר מכל את השינוי שהקבוצה עברה במחצית השנייה מגיע בשנייה הראשונה של המחצית. ערד פותחת את המשחק עם כדור אמצע, ערד לא הספיקה להעביר פס אחד, עד שסמיר חטף את הכדור. למחצית האדומים מירושלים עלו נחושים בהרבה ובעיקר בטוחים בהרבה. את המשחק הזה אנחנו לוקחים בשיניים. כמעט לקחנו אותו, לא היינו רחוקים מניצחון. כמה מצבים מסוכנים, כמה מצבים כמעט מסוכנים, שי אהרון בתור פליימייקר והרבה מאוד נפילות ובזבוזי זמן של שחקני ערד (תכלס, מעצבן אך לגיטימי) הרחיקו אותנו מהשער המיוחל. ואז הוא הגיע, יותר מעורר מחלוקת ממנו אין. כדור עולה אל הרחבה, ציון זקן מקבל אותו, מעביר לנתנאל מולכו המחליף שתוקע את הכדור ברשת. רגע, הקוונית מרימה את הדגל. אין שער? לא, השופט מבטל את פסיקתה ומצביע על נקודת האמצע. 1-1!
יש שער! מולכו כובש (צילום: גיא יצחקי)
וחוגג על הגדר (צילום: גיא יצחקי)
מהדקה השמונים ושתיים שנכבש השער עבר פרק זמן שאיש מלבד השופט אינו יכול לדעת מהו. בגלל הנפילות התכופות של שחקני ערד, הפסקות המים החיוניות והפולמוס שנוצר עקב החלטתו האמיצה של השופט החלש והרמת הדגל של הקוונית אף אחד לא הצליח להבין כמה זמן עוד נשאר.
מה שכן הבינו כולם הוא שהפועל קרובה לשער הניצחון, אבל לא מספיק. בינתיים עברו שני משחקים, שבהן השגנו שתי תוצאות תיקו – לא מספיק. הגיע הזמן לנצח, לא משנה מי היריבה ובאיזה מגרש. מה שבטוח, את הנאחס של המגרש בערד לא שברנו. אין ספק גם שכולם יחתמו על כך שלעולם לא נשבור אותו גם.
.jpeg)
