| משתמש |
 מחזירים את הדרך - מחאת הפועל ירושלים בכדורסל  |
|
עדש 
95 הודעות |
 נשלח - 26/06/2012 : 20:49:27
|
מאבק חשוב, בדרך לשליטה אדומה בעיר. גם אלו שפחות מחוברים לקבוצת הכדורסל יוכלו להרגיש את הזיקה, ולתמוך במאבק. מיותר לציין שעבור אוהדי הכדורסל זה מלחמה על הקבוצה, על האהבה, תהליך דומה למה שהתחלנו לפני כמה שנים - רק בכדורסל.
כפי שתוכלו לראות באתר, ישנן תמונות רבות שלנו, אוהדי הפועל עם השלט "אנחנו הפועל".
כל מי שרוצה, מוזמן לשלוח תמונה למייל neomirubin@gmail.com כשהוא מחזיק את השלט הזה, ונעלה את תמונתו לאתר. אפשר לעשות את זה לבד, בזוגות, במשפחות, בקבוצות, בכל מקום שאתם רוצים, ובכל פוזה שמתחשקת לכם.
אתם מוזמנים להצטרף למאבק גם דרך עמוד הפייסבוק שלנו:
http://www.facebook.com/pages/%D7%90%D7%95%D7%94%D7%93%D7%99-%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C-%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%97%D7%96%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%9A/124486281025389
והכי חשוב
ב-9/7/12 יתקיים כנס אוהדים גדול, בשעה 20:00 בערב בזאפה בירושלים. צו 8 לכל אוהד כדי להניע את המאבק ולהחזיר את הפועל ירושלים לדרך הנכונה.
הפועל שלנו, יאללה הפועל!!!
|
 |
|
|
לאסלו צה
1265 הודעות |
נשלח - 26/06/2012 : 20:53:43
|
| הפועל שלנו! אנחנו הולכים להיאבק כדי להחזיר את הזהות והצביון האבוד שלנו חזרה להפועל כדורסל. נשמח אם כל מי שהמצב הקיים חורה לו ורוצה לשנות יתרם למאבק גם כן. |
שונא ביט"ר. אוהב שווארמה. |
 |
|
|
B.M.06
56 הודעות |
נשלח - 26/06/2012 : 21:34:44
|
אוהדים יקרים אנחנו חיבים עזרה מכל אחד ואחת מכם .
בבקשה תפיצו את הדף שלנו בפיסבוק .
תתנו לייק .. |
"אין תנאיים לאהבה "
BRIGADE MALCHA |
|
|
|
האחים מרילי
1358 הודעות |
נשלח - 26/06/2012 : 22:45:37
|
| אם תקראו לחרם מנויים יש סיכוי שאצטרף. אחרת זה רק עוד אוסף של סיסמאות ללא תוחלת. |
|
|
|
קלי
719 הודעות |
נשלח - 26/06/2012 : 23:10:24
|
תומך ומאחל לשורדי הכדורסל בהצלחה.אפשר רק להצטער על התזמון של המחאה שנותנת תחושה כאילו העזבתו של דני קליין והעברת הבעלות מהעמותה הם הטריגר למחאה ,כשלמעשה לדני קליין יש חלק מרכזי(בלעדי?) באובדן הזהות.
בכל מקרה מוטב מאוחר מאשר לעולם לא |
המציאות השחורה לצד האדום בי-ם:עליבות ,פילוג יריבות לעד ,ומשחק סכום אפס . |
|
|
|
רוברט נסטה מארלי
658 הודעות |
נשלח - 27/06/2012 : 00:48:12
|
כמה שאלות: מהיא הדרך הישנה? מה היה פעם ומה הישתנה? מהיא ה"זהות"?
אני שואל כי אין לי מושג מה הולך בכדורסל. בהצלחה בכל מקרה |
avanti livorno
|
|
|
|
איתמר
167 הודעות |
נשלח - 27/06/2012 : 03:30:27
|
ציטוט:
נשלח במקור על ידי רוברט נסטה מארלי
כמה שאלות: מהיא הדרך הישנה? מה היה פעם ומה הישתנה? מהיא ה"זהות"?
אני שואל כי אין לי מושג מה הולך בכדורסל. בהצלחה בכל מקרה
http://www.youtube.com/watch?v=eYuzVvJ3jF4 |
"קבוצה חדשה הקמנו, שום בעל הון לא ישלוט בה"
הפועל קטמון ירושלים |
|
|
|
amos
1045 הודעות |
נשלח - 27/06/2012 : 07:33:48
|
אוי אוי איתמר - מה עשית לי עם הוידיאו הזה
|
|
|
|
amos
1045 הודעות |
נשלח - 27/06/2012 : 07:37:49
|
את הקטע הבא פירסמתי לפני כמה מיליוני שנים. והרבה תל-אביבים צחקו עליו (ועלי). הנה הוא שוב, נדמה לי שהוא רלוונטי שוב -
לעתים רחוקות מאוד מוצא עצמו שחקן (ואדם בכלל) ברגע הסטורי ואנושי יוצא דופן, שבו הוא מחוללה ומייצגה של רוח אחרת, ושבו הוא מוצא עצמו נושא, מבטא ומעצב את תרבותה של קהילה, את תקוותיה, חלומותיה, דימויה העצמי, ערכיה. לעתים רחוקות עוד יותר מצליח שחקן (ואדם בכלל) לעמוד בנטל הכבד הזה, ולספק, לעצמו ולקהילה, חוויה רבת עוצמה, בלתי נשכחת, שהופכת להיות זכרון משותף ומסורת מכוננת, שהיא הרבה יותר מנצחון והרבה יותר מספורט. ורק פעם אחת, ככל הידוע לי, הביא עמו שחקן מקצועני השקפה ברורה, מודעת, מוצהרת, שמאחדת מחשבה ומעשה, על הקשר הרוחני שבין קהילת האוהדים והשחקנים. לשחקן ההוא קוראים עדי גורדון.
במשולש הנצחי המגדיר כל קבוצה - של אוהדים, בעלים/הנהלה, וצוות מקצועי (כולל שחקנים) - רואה עצמה כל צלע כחיונית ומכרעת. אבל האוהדים יודעים את האמת: הם הקבוצה, נקודה. שחקנים, מאמנים, בעלים, ומנהלים מתחלפים, עורקים, נסחרים, פורשים. קהילת האוהדים ותרבותה - הזכרונות, החלומות, התקוות, האכזבות, המסורת, השירים, הסמלים, השנאות – הם המרכיב שאינו סחיר, אינו למכירה, אינו נכס. אלא שבעולם ספורט מתמסחר והלך, הנתון ל"כלכלת שוק", המתלבט אם הוא תעשייה או שירות, המכנה את האוהדים "צרכנים" ו"לקוחות", התפיסה הזו של האוהדים זוכה בדרך כלל לבוז ולזלזול כרומנטיקה שעבר זמנה.
אבל מה לעשות, אין אוהד שאינו זוכר איך פעם, כילד במשחק, עצם עיניים והתפלל, כשהוא מנסה בכח רצונו ומחשבתו לחולל נס. בספר "עיין ערך: אהבה" מתאר גרוסמן את גיבורו, הילד מומיק, מקשיב לתבוסה הצורבת של נבחרת הכדורגל של ישראל לפולין ("חרפת וורוצלאב") ובשבע-שתיים לפולנים הוא מרים ידיים: "כי כבר לא האמין שיכול לקרות איזה נס ושאיזה ילד כדורגלן פלאים ירד פתאום מהיציע של הקהל המלגלג ויצטרף ל- 11 בחורינו ויתעתע ויושיע ויביס את האוייב שמונה שבע (השער האחרון – ממש עם שריקת הסיום!)". מוכחשת ומביכה ב"ילדותיותה", הצפייה לנס הזה שיתחולל מכח גבורת ההתכוונות היא חלק מעולמו של כל אוהד. ועדי גורדון נתן לו שם.
גורדון הגיע להפועל ירושלים כששני הצדדים היו בשלים לחיבור הזה: קבוצה משתפרת מקצועית, שכבר פיתחה מסורת של הפתעות, עם קהל אוהדים (רובו ילדים ובני נוער) שהתחיל להתגבש סביב סימני ההיכר שלו – עידוד בלתי פוסק גם (ובעיקר) אחרי הפסד, ואמונה באהבה, אבל גם תסכול נוכח קיפוח שיטתי, בוטה וגלוי על ידי האיגוד והשופטים ביחס לשתי התל אביביות, מלווה בזלזול ולעג גס של התקשורת הארצית (כלומר התל אביבית). הוא עזב אותה לעונה וחזר מאהבה (כשהוא מביא עמו ספונסר עשיר). הוא ויתר על הרבה כסף כדי להשאר בה. והוא הביא לה שני גביעים בשנתיים, במגרש הביית של היריבה השנואה.
אבל החשוב מכל: היא סיפק לאוהדים ולעצמו השקפה רוחנית שעקפה את ההנהלה והמאמן והבעלים והתקשורת, והתבססה על זרימה אל אנרגיה בין הקהל והשחקן: "יש בנו אהבה היא תנצח" הוא הדפיס על חשבונו על מאות חולצות וחילק אותם לילדים ביציעים. מאז, הסיסמה הזו נשחקה בשימושים כמעט מבזים, אבל מי שהיה שם לא ישכח את הדבר ההוא, האמיתי.
לפני שנים הצעתי שגורדון ידליק משואה, ואני חוזר על המלים ההן שוב: "אני, עדי גורדון, מדליק משואה זו לכבוד הספורט ההוגן, התחרותי, והמרגש, שימשיך להתקיים כנגד כוחנות, מונופול, שחיתות, ומכביזם. אני, שהובלתי קבוצה לשני גביעים כנגד כל הסיכויים, מדליק משואה זו בשם הקשר הרוחני שבין שחקן ואוהדים, זה העוקף עסקנים ואנשי עסקים, הנהלות ופקידים, בשם העדפת הקהילה על התהילה, האהבה על הגאווה, התמימות על האלימות, בשם נצחון המעשים על הכעסים, הנשגב על הצהבהב. ובשם אוהדי הספורט האמיתיים לדודרותיהם - יש בנו אהבה והיא תנצח".
|
|
|
|
שלומי מלכה
689 הודעות |
נשלח - 27/06/2012 : 08:20:40
|
עדי גורדון היה השחקן היחיד שעוד לא לפני שהמשחק החל ידעת שניצחת אותו. כי עדי גורדון שיחק אצלנו.
ובאשר למחאה, בהצלחה. קלי צודק בכל מילה, אני מחכה לשמוע מהמוחים אומרים בפה מלא שהאחריות למצב (ומבחינתי אפשר לעדן ולומר שהוא רק אחד האחראים) היא של דני קליין.
מי יודע, אולי יום אחד שוב תהיה הפועל בכדורסל. |
|
|
|
לאסלו צה
1265 הודעות |
נשלח - 27/06/2012 : 09:08:47
|
ציטוט:
נשלח במקור על ידי amos
את הקטע הבא פירסמתי לפני כמה מיליוני שנים. והרבה תל-אביבים צחקו עליו (ועלי). הנה הוא שוב, נדמה לי שהוא רלוונטי שוב -
לעתים רחוקות מאוד מוצא עצמו שחקן (ואדם בכלל) ברגע הסטורי ואנושי יוצא דופן, שבו הוא מחוללה ומייצגה של רוח אחרת, ושבו הוא מוצא עצמו נושא, מבטא ומעצב את תרבותה של קהילה, את תקוותיה, חלומותיה, דימויה העצמי, ערכיה. לעתים רחוקות עוד יותר מצליח שחקן (ואדם בכלל) לעמוד בנטל הכבד הזה, ולספק, לעצמו ולקהילה, חוויה רבת עוצמה, בלתי נשכחת, שהופכת להיות זכרון משותף ומסורת מכוננת, שהיא הרבה יותר מנצחון והרבה יותר מספורט. ורק פעם אחת, ככל הידוע לי, הביא עמו שחקן מקצועני השקפה ברורה, מודעת, מוצהרת, שמאחדת מחשבה ומעשה, על הקשר הרוחני שבין קהילת האוהדים והשחקנים. לשחקן ההוא קוראים עדי גורדון.
במשולש הנצחי המגדיר כל קבוצה - של אוהדים, בעלים/הנהלה, וצוות מקצועי (כולל שחקנים) - רואה עצמה כל צלע כחיונית ומכרעת. אבל האוהדים יודעים את האמת: הם הקבוצה, נקודה. שחקנים, מאמנים, בעלים, ומנהלים מתחלפים, עורקים, נסחרים, פורשים. קהילת האוהדים ותרבותה - הזכרונות, החלומות, התקוות, האכזבות, המסורת, השירים, הסמלים, השנאות – הם המרכיב שאינו סחיר, אינו למכירה, אינו נכס. אלא שבעולם ספורט מתמסחר והלך, הנתון ל"כלכלת שוק", המתלבט אם הוא תעשייה או שירות, המכנה את האוהדים "צרכנים" ו"לקוחות", התפיסה הזו של האוהדים זוכה בדרך כלל לבוז ולזלזול כרומנטיקה שעבר זמנה.
אבל מה לעשות, אין אוהד שאינו זוכר איך פעם, כילד במשחק, עצם עיניים והתפלל, כשהוא מנסה בכח רצונו ומחשבתו לחולל נס. בספר "עיין ערך: אהבה" מתאר גרוסמן את גיבורו, הילד מומיק, מקשיב לתבוסה הצורבת של נבחרת הכדורגל של ישראל לפולין ("חרפת וורוצלאב") ובשבע-שתיים לפולנים הוא מרים ידיים: "כי כבר לא האמין שיכול לקרות איזה נס ושאיזה ילד כדורגלן פלאים ירד פתאום מהיציע של הקהל המלגלג ויצטרף ל- 11 בחורינו ויתעתע ויושיע ויביס את האוייב שמונה שבע (השער האחרון – ממש עם שריקת הסיום!)". מוכחשת ומביכה ב"ילדותיותה", הצפייה לנס הזה שיתחולל מכח גבורת ההתכוונות היא חלק מעולמו של כל אוהד. ועדי גורדון נתן לו שם.
גורדון הגיע להפועל ירושלים כששני הצדדים היו בשלים לחיבור הזה: קבוצה משתפרת מקצועית, שכבר פיתחה מסורת של הפתעות, עם קהל אוהדים (רובו ילדים ובני נוער) שהתחיל להתגבש סביב סימני ההיכר שלו – עידוד בלתי פוסק גם (ובעיקר) אחרי הפסד, ואמונה באהבה, אבל גם תסכול נוכח קיפוח שיטתי, בוטה וגלוי על ידי האיגוד והשופטים ביחס לשתי התל אביביות, מלווה בזלזול ולעג גס של התקשורת הארצית (כלומר התל אביבית). הוא עזב אותה לעונה וחזר מאהבה (כשהוא מביא עמו ספונסר עשיר). הוא ויתר על הרבה כסף כדי להשאר בה. והוא הביא לה שני גביעים בשנתיים, במגרש הביית של היריבה השנואה.
אבל החשוב מכל: היא סיפק לאוהדים ולעצמו השקפה רוחנית שעקפה את ההנהלה והמאמן והבעלים והתקשורת, והתבססה על זרימה אל אנרגיה בין הקהל והשחקן: "יש בנו אהבה היא תנצח" הוא הדפיס על חשבונו על מאות חולצות וחילק אותם לילדים ביציעים. מאז, הסיסמה הזו נשחקה בשימושים כמעט מבזים, אבל מי שהיה שם לא ישכח את הדבר ההוא, האמיתי.
לפני שנים הצעתי שגורדון ידליק משואה, ואני חוזר על המלים ההן שוב: "אני, עדי גורדון, מדליק משואה זו לכבוד הספורט ההוגן, התחרותי, והמרגש, שימשיך להתקיים כנגד כוחנות, מונופול, שחיתות, ומכביזם. אני, שהובלתי קבוצה לשני גביעים כנגד כל הסיכויים, מדליק משואה זו בשם הקשר הרוחני שבין שחקן ואוהדים, זה העוקף עסקנים ואנשי עסקים, הנהלות ופקידים, בשם העדפת הקהילה על התהילה, האהבה על הגאווה, התמימות על האלימות, בשם נצחון המעשים על הכעסים, הנשגב על הצהבהב. ובשם אוהדי הספורט האמיתיים לדודרותיהם - יש בנו אהבה והיא תנצח".
תור מעולה, עמוס. אגנוב אותו ברשותך למען פוסט בפייסבוק.  |
שונא ביט"ר. אוהב שווארמה. |
|
|
|
HST
285 הודעות |
נשלח - 27/06/2012 : 09:20:51
|
ציטוט:
נשלח במקור על ידי איתמר
ציטוט:
נשלח במקור על ידי רוברט נסטה מארלי
כמה שאלות: מהיא הדרך הישנה? מה היה פעם ומה הישתנה? מהיא ה"זהות"?
אני שואל כי אין לי מושג מה הולך בכדורסל. בהצלחה בכל מקרה
http://www.youtube.com/watch?v=eYuzVvJ3jF4
"הדימוי העצמי של הפועל ירושלים לא תלוי בניצחון או הפסד"
אין משפט שממצה יותר טוב את המהות שלנו.
|
|
|
|
שלומי דנינו
482 הודעות |
נשלח - 27/06/2012 : 09:38:33
|
ציטוט:
נשלח במקור על ידי amos
את הקטע הבא פירסמתי לפני כמה מיליוני שנים. והרבה תל-אביבים צחקו עליו (ועלי). הנה הוא שוב, נדמה לי שהוא רלוונטי שוב -
לעתים רחוקות מאוד מוצא עצמו שחקן (ואדם בכלל) ברגע הסטורי ואנושי יוצא דופן, שבו הוא מחוללה ומייצגה של רוח אחרת, ושבו הוא מוצא עצמו נושא, מבטא ומעצב את תרבותה של קהילה, את תקוותיה, חלומותיה, דימויה העצמי, ערכיה. לעתים רחוקות עוד יותר מצליח שחקן (ואדם בכלל) לעמוד בנטל הכבד הזה, ולספק, לעצמו ולקהילה, חוויה רבת עוצמה, בלתי נשכחת, שהופכת להיות זכרון משותף ומסורת מכוננת, שהיא הרבה יותר מנצחון והרבה יותר מספורט. ורק פעם אחת, ככל הידוע לי, הביא עמו שחקן מקצועני השקפה ברורה, מודעת, מוצהרת, שמאחדת מחשבה ומעשה, על הקשר הרוחני שבין קהילת האוהדים והשחקנים. לשחקן ההוא קוראים עדי גורדון.
במשולש הנצחי המגדיר כל קבוצה - של אוהדים, בעלים/הנהלה, וצוות מקצועי (כולל שחקנים) - רואה עצמה כל צלע כחיונית ומכרעת. אבל האוהדים יודעים את האמת: הם הקבוצה, נקודה. שחקנים, מאמנים, בעלים, ומנהלים מתחלפים, עורקים, נסחרים, פורשים. קהילת האוהדים ותרבותה - הזכרונות, החלומות, התקוות, האכזבות, המסורת, השירים, הסמלים, השנאות – הם המרכיב שאינו סחיר, אינו למכירה, אינו נכס. אלא שבעולם ספורט מתמסחר והלך, הנתון ל"כלכלת שוק", המתלבט אם הוא תעשייה או שירות, המכנה את האוהדים "צרכנים" ו"לקוחות", התפיסה הזו של האוהדים זוכה בדרך כלל לבוז ולזלזול כרומנטיקה שעבר זמנה.
אבל מה לעשות, אין אוהד שאינו זוכר איך פעם, כילד במשחק, עצם עיניים והתפלל, כשהוא מנסה בכח רצונו ומחשבתו לחולל נס. בספר "עיין ערך: אהבה" מתאר גרוסמן את גיבורו, הילד מומיק, מקשיב לתבוסה הצורבת של נבחרת הכדורגל של ישראל לפולין ("חרפת וורוצלאב") ובשבע-שתיים לפולנים הוא מרים ידיים: "כי כבר לא האמין שיכול לקרות איזה נס ושאיזה ילד כדורגלן פלאים ירד פתאום מהיציע של הקהל המלגלג ויצטרף ל- 11 בחורינו ויתעתע ויושיע ויביס את האוייב שמונה שבע (השער האחרון – ממש עם שריקת הסיום!)". מוכחשת ומביכה ב"ילדותיותה", הצפייה לנס הזה שיתחולל מכח גבורת ההתכוונות היא חלק מעולמו של כל אוהד. ועדי גורדון נתן לו שם.
גורדון הגיע להפועל ירושלים כששני הצדדים היו בשלים לחיבור הזה: קבוצה משתפרת מקצועית, שכבר פיתחה מסורת של הפתעות, עם קהל אוהדים (רובו ילדים ובני נוער) שהתחיל להתגבש סביב סימני ההיכר שלו – עידוד בלתי פוסק גם (ובעיקר) אחרי הפסד, ואמונה באהבה, אבל גם תסכול נוכח קיפוח שיטתי, בוטה וגלוי על ידי האיגוד והשופטים ביחס לשתי התל אביביות, מלווה בזלזול ולעג גס של התקשורת הארצית (כלומר התל אביבית). הוא עזב אותה לעונה וחזר מאהבה (כשהוא מביא עמו ספונסר עשיר). הוא ויתר על הרבה כסף כדי להשאר בה. והוא הביא לה שני גביעים בשנתיים, במגרש הביית של היריבה השנואה.
אבל החשוב מכל: היא סיפק לאוהדים ולעצמו השקפה רוחנית שעקפה את ההנהלה והמאמן והבעלים והתקשורת, והתבססה על זרימה אל אנרגיה בין הקהל והשחקן: "יש בנו אהבה היא תנצח" הוא הדפיס על חשבונו על מאות חולצות וחילק אותם לילדים ביציעים. מאז, הסיסמה הזו נשחקה בשימושים כמעט מבזים, אבל מי שהיה שם לא ישכח את הדבר ההוא, האמיתי.
לפני שנים הצעתי שגורדון ידליק משואה, ואני חוזר על המלים ההן שוב: "אני, עדי גורדון, מדליק משואה זו לכבוד הספורט ההוגן, התחרותי, והמרגש, שימשיך להתקיים כנגד כוחנות, מונופול, שחיתות, ומכביזם. אני, שהובלתי קבוצה לשני גביעים כנגד כל הסיכויים, מדליק משואה זו בשם הקשר הרוחני שבין שחקן ואוהדים, זה העוקף עסקנים ואנשי עסקים, הנהלות ופקידים, בשם העדפת הקהילה על התהילה, האהבה על הגאווה, התמימות על האלימות, בשם נצחון המעשים על הכעסים, הנשגב על הצהבהב. ובשם אוהדי הספורט האמיתיים לדודרותיהם - יש בנו אהבה והיא תנצח".
עמוס, באמת מרגש.. |
|
|
|
האחים מרילי
1358 הודעות |
נשלח - 27/06/2012 : 10:38:55
|
ציטוט:
נשלח במקור על ידי איתמר
ציטוט:
נשלח במקור על ידי רוברט נסטה מארלי
כמה שאלות: מהיא הדרך הישנה? מה היה פעם ומה הישתנה? מהיא ה"זהות"?
אני שואל כי אין לי מושג מה הולך בכדורסל. בהצלחה בכל מקרה
http://www.youtube.com/watch?v=eYuzVvJ3jF4
מדהים!
אני זוכר את העונה האחרונה של עדי, כשאחרי עוד משחק כושל והפסד, הקהל שרק לו בוז בפעם הראשונה. זה היה סוף הרומן שלי עם הפועל כדורסל. אולי אחרי זה הייתי בעוד כמה משחקים, אבל סמלית זה היה המשחק האחרון שלי כאוהד הפועל.
ברגע שהקהל חצה את הקווים והפך לקהל מכביסטי, אותי הם איבדו (והרוויחו את אלי אוחנה ורבים כאלה).
הלוואי שנוכל פעם לשחזר את רוח עדי גורדון, אבל לצערי זה נראה כ"כ רחוק עכשיו כשהקבוצה שייכת לתימהוני שרצה לבנות איזה Jerusalem United וכעת נעלם לו והשאיר את הכל בידי אינטרסנטים חסרי נשמה.
אבל באמת, בהצלחה לכם. |
|
|
|
קראנקו
1203 הודעות |
נשלח - 27/06/2012 : 11:06:08
|
ציטוט:
נשלח במקור על ידי איתמר
ציטוט:
נשלח במקור על ידי רוברט נסטה מארלי
כמה שאלות: מהיא הדרך הישנה? מה היה פעם ומה הישתנה? מהיא ה"זהות"?
אני שואל כי אין לי מושג מה הולך בכדורסל. בהצלחה בכל מקרה
http://www.youtube.com/watch?v=eYuzVvJ3jF4
לינקים כאלה באמצע היום+ ההודעה של עמוס עושים פלאשבקים קשים, כמובן שאני לא מצליח לעבוד בדקות האלה.
|
|
|
|
amos
1045 הודעות |
נשלח - 27/06/2012 : 17:11:13
|
אפשר להשתמש בטור שלי לכל מטרה טובה
מצאתי עוד כמה מרוב נוסטלגיה, אולי אפרסם עוד.... |
|
|
|
מחזירים את הדרך - מחאת הפועל ירושלים בכדורסל |
|
|
|
