מחזור 19, טדי, 3000 צופים, 7/03/08, הפועל קטמון-צפרירים חולון 0-0

אחת הצעקות/אנחות המוכרות ביותר לאוהדי הפועל ירושלים היא צעקת ניפוץ התקווה בשעת החמצה גורלית בעשר הדקות האחרונות של המשחק. המציאות של הפועל ירושלים בשנים האחרונות, בה קבוצה בעלת מסורת וקהל רב משחקת בליגות הנמוכות, יצרה סיטואציה ביזארית: קבוצה שבמהותה היא אנדרדוג עולה למרבית משחקיה כפייבוריטית. מוזר לחשוב במונחים האלה כשברזומה של קבוצתנו כל כך הרבה ירידות ליגה בשנים האחרונות, אולם נדמה שמה שנחקק בזיכרון הקולקטיבי של האוהדים הם דווקא משחקי השבר מול הבונקריסטית התורנית, משחקים שהסתיימו בתיקו או בהפסד מינימלי, ובהם ישבה הפועל על שער היריבה בדקות האחרונות ללא הועיל.

העונה הסיטואציה הביזארית גברה, כשהפועל קטמון עולה לכל אחד ממשחקיה (למעט המשחק בבת ים) כפייבוריטית ברורה, והיא אף נתפסת בצורה אבסורדית כקבוצת הממסד העשירה. אולם עד כה נדמה היה שהמציאות השתנתה: הפועל הצליחה לכבוש באותם משחקים נגד בונקריסטיות, ניצחה לא מעט מהם בדקות האחרונות, וגם כשאיבדה נקודות הדבר לא נבע לרוב מבונקר אכזרי של היריבה. זה קרה בהפסד למכבי ב"ש והנה הגיעה לטדי צפרירים חולון להופעה בלתי נשכחת של בזבוזי זמן וביום פציעות. ובכל זאת, בל נטעה, הפועל שיחקה רע ולא כך תוכל לעלות ליגה. מד הפסימיות עלה משמעותית לאחר המשחק, אולם בשלב הזה נמשכת "תקופת ההמתנה" - המשחק מול בת ים עדיין עשוי להיות המשחק המכריע.

ההרכב: ארז בנודיס, ציון זקן, אורי אברהם, עדי מרציאנו, ינאי דרעי, תומר סולטן, מיקי רנדי, אסי ברוכיאן (אורי וורנר 60), עוז צבאג, אלון אסרף (כפיר מלול 83), חנן אלקיים (אבירן צומי 75).