עצוב לנו, אוהדי הפועל קטמון ירושלים.

עצוב, שהקבוצה עם התקציב הגדול ביותר בליגה הלאומית כנראה לא תעלה השנה לליגת העל.

עצוב, שהקבוצה שדרסה את הליגה במשך 12 מחזורים והובילה אותה ב-6 נקודות הפרש – קרסה לפתע, ואיש עדיין לא יודע למה.

עצוב לנו האוהדים, כי אין אוהדי קבוצה בליגה הלאומית שלא הודו שהקהל של הפועל קטמון ירושלים הוא הטוב והמסור ביותר לקבוצתו בליגה המקצוענית השנייה בישראל.

עצוב לאוהדי קבוצת האוהדים האדומה, שדווקא ברגעי האמת, כאשר היה ניתן להציל את העונה ולעלות ליגה – השחקנים בעטו שוב ושוב בדלי, עד שכבר לא נותרו בו מים.

עצוב לאוהדים, שנסעו לכל פינה בארץ, לכל מגרש בליגה הזאת, בימי גשם וקור בחורף הקשה הזה וכעת גם בימי השרב – ושוב ושוב חזרו מאוכזבים הביתה.

עצוב בקבוצה שבה הספונסרים העיקריים שפכו כסף, המון כסף, גם באמצע העונה, כדי לחזק אותה בשחקנים עם שם כמו קובי מיואל וערן לוי ומאמן מהטובים בארץ, יוסי מזרחי (גילוי נאות: למד איתי בכיתה) – ובכל זאת זה לא קרה. הקבוצה לא התאוששה מהמשבר הגדול שלתוכו נקלעה החל במחזור ה-13.

ולמרות הכל – זאת קבוצת האוהדים הראשונה בישראל. כולנו, מאות בעלי הקבוצה, שרכשו חברות בעמותה גם בעונה הזאת, אוהבים אותה ואת שחקניה וכולנו נגיע גם למשחקים האחרונים העונה. קבוצה שאוהבים מלווים גם בימיה הקשים וגם בשמחות ובעת זכייה מרגשת בגביע הטוטו, ההישג הנאה ביותר של הקבוצה העונה.

יהיו מי שיגידו שוב שאין שום סיכוי בעולם שהקבוצה אולי בכל זאת תעלה ליגה, אבל הסיכוי התיאורטי עדיין קיים וכפי שהפועל קטמון קרסה ברגע האמת, זה יכול לקרות לכל קבוצה בארץ. אמרו כבר מאמנים ידועי שם בעולם: עד שזה לא נגמר – זה לא נגמר.

אז חבריה, תכננו טיול קצר לצפון ביום שישי הקרוב, כדי ללוות את הפועל קטמון ירושלים למשחק החוץ הקשה נגד הפועל עפולה. ניצחון במשחק הזה ובשני הנותרים, נגד הפועל רמת גן – במשחק האחרון באצטדיון טדי בעונה הנוכחית – ונגד הפועל אשקלון בחוץ במחזור האחרון, יקדמו את הקבוצה בטבלה, לפחות למקום השלישי.

ומי יודע, אולי הסקציה מנס ציונה והפועל כפר סבא ימעדו, ועוד נעקוף אותן. לקוות צריך תמיד, גם אם האמונה בנס הזה קטנה כעת מאד. העיקר שנסיים את העונה יפה ובצורה מכובדת, בכמה ניצחונות מעודדים, אחרי התקופה הקשה, כהכנה ראשונה לעונה הבאה. יאללה הפועל!