ביום שישי האחרון אירעו אירועים שנקווה לנסות ולשכוח אותם בהמשך הדרך. אולם, אי אפשר שלא להתייחס אליהם בטור הזה, שכמעט לא ידובר בו, שלא כהרגלנו, במשחק הבא של קבוצת האוהדים האדומה מירושלים.

כבר אמרנו כאן בעבר שאוהדי הפועל קטמון ירושלים חשים לא אחת ששופטים מקפחים את הקבוצה. אין כמובן הוכחות שהדבר מכוון, אולם ריבוי המקרים מעלה חשש שלא כל טעויות השופטים, בעיקר נגד הקבוצה שלנו, היו תמימים.

8 בעיטות 11 נפסקו העונה לחובת הקבוצה, לפחות שתיים מהן ממש לא מוצדקות, בטרם הקבוצה קיבלה בעיטת 11 ראשונה, שלרוע מזלנו גם הוחמצה.

לפחות ארבעה שערים הובקעו לשער הקבוצה האדומה שלנו מעמדות נבדל ברורות. לפחות אחד משני השערים במשחק האחרון הובקע גם הוא מנבדל ברור. מספר שערים של הקבוצה שלנו נפסלו בשל טענת נבדל, לפחות חלק מהם היו שערים כשרים לחלוטין.

ועל כרטיסים אדומים, שנשלפו לעבר שחקנינו אין כבר באמת מה להרחיב את הדיבור. חלק ניכר מהם היו ממש ממש לא מוצדקים.

אולם, מה שאירע במשחק האחרון היה חריג באופן מיוחד: זה היה למעשה "משחק העונה", בין הראשונה לשנייה בטבלה, ולשפוט אותו נשלח שופט מליגת העל, איתן שמואלביץ.

לאחר פתיחה נהדרת של הפועל קטמון ירושלים והובלה בתוצאה 0:2, בא שער מצמק של הפועל נצרת עילית. על המגרש התפתח משחק נאה ושובה עין של שתי הקבוצות, שהן כנראה הטובות בליגה כיום. ואז הגיע תורו של השופט שמואלביץ, שבמשחקים רבים בעבר עורר את זעמם של אוהדים על שלל הטעויות שלו, "לגנוב את ההצגה". וזאת הייתה הצגה גרועה במיוחד.

פעמיים נשלפו כרטיסים אדומים לעבר שחקני קטמון, לפחות השני שבהם נשלף ממש שלא בצדק. להותיר קבוצה ב-9 שחקנים ב"משחק העונה", כאשר העבירה בוצעה בכלל על ידי השחקן היריב, זהו עוול משווע, שמבהיר כי קבוצת האוהדים כבר לא תנצח במשחק החשוב הזה. ורק בגלל השופט!

טעויות השיפוט נמשכו לאורך כל המשחק, עד שבא שער המשווה שהיה הטעות החמורה מכולן – הוא הובקע מעמדת נבדל ברורה.

המשחק הסתיים בתוצאה 2:2, לאחר מלחמה עיקשת של 9 שחקני הפועל קטמון ירושלים, יותר מחצי זמן המשחק, והאוהדים זעמו, צעקו ושלפו שטרות כסף מהכיס, בתצוגה מקורית שלא נראתה במגרשים, כרמז לסיבות השיפוט העוין (ונדגיש שאין כמובן שום הוכחה למעשה לא כשר של השופט). עד כאן המחאה הייתה לגיטימית.

הפועל קטמון ירושלים קמה במטרה עיקרית אחת: להיות קבוצה שונה, הוגנת, לא גזענית, המכבדת את כולם – שחקני הקבוצה היריבה, השופטים, יהודים, ערבים, דתיים, חילונים, שחורים, לבנים וכמובן את כל הקהילות למיניהן. בכל הארץ יצא שמעה של הקבוצה כאחת ההוגנות והמיוחדות בארץ. היו גם מי שכינו את קהל הפועל קטמון "יורמים" ו"נחנחים", שמוחאים כפיים ומעודדים את השחקנים, גם כאשר הקבוצה האהובה שלהם מפסידה 3:0 ואפילו 6:0. כאלה הם אוהדי הפועל קטמון ירושלים. פשוט זן אחר.

ואז בא המופע המביש בצמוד ליציאה האחורית מאצטדיון טדי. חמישה נערים שלא חשבו על התוצאות של מעשיהם, רדפו אחר המונית שבאה להחזיר את צוות השופטים הביתה, ואיימו על השופט, לפחות מילולית. אלמלא התערבות מנכ"ל הקבוצה ומייסדה, אורי שרצקי, והמאבטחים, האירוע יכול היה להיגמר רע עוד יותר.

99.9% מאוהדי הקבוצה התביישו. גם אני. אין זאת הדרך של הפועל קטמון ירושלים גם כאשר שופט שוגה שוב ושוב ומתנכל לקבוצה. אלימות – לא אצלנו!

ביום שישי הקרוב נתחיל את הפלייאוף העליון מהמקום השני בטבלה, שממנו מעפילים לליגת העל בתום העונה. מולנו תתייצב בית"ר רמלה/ת"א, שלא נראה שיש לה עוד מה לחפש העונה, למעט לשחק כדורגל לשם ההנאה. חייבים לנצח את המשחק הזה, גם אם המאמן שלנו, יוסי מזרחי, יצטרך לאלתר הרכב מיוחד לרגל הרחקת שלושה משחקני הקבוצה במשחק האחרון בכרטיסים אדומים ובשל פציעה של עוד שניים.

למשחק הזה חייב להגיע קהל גדול במיוחד, כדי להחזיר עטרה ליושנה, לעודד בהגינות את השחקנים – גם של הקבוצה היריבה – ולקוות ששופט ליגת העל, שנשלח הפעם אלינו יצטיין, בניגוד לקודמו. אז קדימה, להביא את כל המשפחה וחברים ליום של מזג אוויר נהדר, שמבטיחים החזאים – ולנצח! יאללה הפועל!