עדיין לא נרגעתי. ממש לא. כל בוקר אני קם עם שירה ורינה. לנצח בחוץ את הפועל עכו 0:3 – הניצחון הגדול ביותר בתולדות הפועל קטמון בליגה הלאומית - לזה איש לא ציפה. את זה איש לא חזה.

השאלה שכל יושבי היציע של קבוצת האוהדים הראשונה בכדורגל הישראלי שואלים בימים אלה היא אחת: האם בכך סומנה יציאתה של הקבוצה שלנו ממשבר חצי העונה, שבו הייתה שרויה עד עתה? את זה נדע כנראה ביום שני הקרוב, כאשר הקבוצה תנסה לחבר לראשונה שני ניצחונות רצופים בעונה הקשה הזאת.

אז מה בעצם קרה בעכו?

הפועל קטמון ירושלים, שכבר הראתה ניצני התאוששות נאים במשחקה הקודם באצטדיון טדי נגד הפועל פתח תקווה (2:2), פשוט נראתה בעכו כקבוצה אחרת מאשר בכל המחזורים הקודמים: פתאום היה סדר במשחקה של הקבוצה. המעבר מההגנה להתקפה היה מאורגן ומהיר יותר. הקישור עבד היטב.

וההגנה? כאן דומה שחל השינוי הגדול ביותר. עובדה: הקבוצה לא ספגה שער, לראשונה מאז הניצחון על מכבי שעריים לפני 14 מחזורים! הרכש שעשתה הקבוצה האדומה בשבועות האחרונים נותן כבר את אותותיו: ניבאלדו מתגלה כשחקן הגנה ברמה אחרת, שחילץ את רחבת השער שלנו מאי-נעימות אחת לחמש עד עשר דקות. אין פלא ששיחק בליגת העל. לידו משחק היטב עוביידה, שמנע מספר פעמים מחלוצי עכו המסוכנים להתקרב לשערו של אוהד סיידוף, שכרגיל – איך לא – מנע לפחות שלושה שערים בטוחים, כאשר החלוצים היריבים הצליחו בכל זאת לסכן את השער, פעמיים גם בבעיטות מחץ מרחוק.

את כל ההישגים הללו צריך לקחת למשחק הכל כך מכריע שיתקיים ביום שני באצטדיון טדי. האורחת תהיה מכבי שעריים, הקבוצה הראשונה שניצחנו השנה בליגה הלאומית (0:2), דווקא במשחק חוץ. ומדוע אני אומר שמדובר במשחק כל כך מכריע? פשוט מאד: ניצחון במשחק הזה, שהוא מינימום על 6 נקודות (וגם על ביטחון עצמי ומוראל) – והפועל שלנו תתרחק מעט מהתחתית הבוערת. הפסד כמעט ויבטל את ההישג הגדול בעכו ויגרום לשקיעת הקבוצה עמוק בתחתית, לפני משחק החוץ הקשה נגד הפועל רמת גן ביום שני הבא (30 בינואר).

מכבי שעריים סוגרת אמנם את טבלת הליגה הלאומית כבר תקופה ארוכה, אך על פי משחקיה האחרונים לא רק שהיא לא אחת מהחלשות בליגה, אלא שאפילו נגד המוליכה הגאה, מכבי נתניה, שעריים שיחקה נהדר וכמעט הוציאה נקודת חוץ, אלמלא שער שספגה - כמנהג נתניה - בבעיטת 11 בדקה ה-95 של המשחק.

מעט נתונים: מכבי שעריים ניצחה רק שלושה משחקי ליגה השנה. שחקניה כבשו 19 שערים ושוערה הוציא מהרשת 26 כדורים. לעומת זאת הפועל קטמון ירושלים ניצחה בחמישה משחקים, שחקניה החדירו לרשתות יריבותיה את הכדור 25 פעמים, יותר מ-10 קבוצות אחרות בליגה הלאומית. אבל, לרשת הקבוצה הובקעו כבר 34 שערים, וכאן אנחנו ממש "בצמרת" הליגה, כמו בני לוד (34) ושער אחד פחות מהפועל עפולה (35).

הנתונים הללו מבהירים שקבוצת האוהדים מירושלים טובה מהאורחת מרחובות, אולם בל נטעה: צפוי לקבוצה משחק קשה במיוחד, שכן הפסד של שעריים עלול לקבור אותה עוד יותר עמוק בתחתית, וכי במשחקיה האחרונים הקבוצה מרחובות מגלה רמת משחק נאה.

המשחק הקרוב יהיה הראשון בסדרה של ארבעה משחקי אמצע שבוע (בימי שני בשעה 7 בערב), שלושה מהם באצטדיון טדי. לכן האוהדים האדומים חייבים להתרגל ללו"ז הלא כל כך נוח ולהגיע למרות הכל לעודד את בחורינו באדום.

אני רוצה להאמין שניתן להשיג בארבעה המשחקים הקרובים לפחות תשע נקודות, בעיקר כאשר רכש נוסף מצטרף לקבוצה. את שלוש הנקודות הראשונות חייבים לאסוף כבר ביום שני, במשחק החשוב נגד מכבי שעריים.

אחרי שהפועל קטמון ארחה בשבוע האחרון את קברניטי קבוצת ברצלונה, מהטובות בעולם, שביקשו לראות כיצד מגדלים אצלנו, בהפועל קטמון, את דור השחקנים הבא, אין שום סיבה שהדור הנוכחי לא ינצח את מכבי שעריים, שהיא ממש לא ברצלונה. אנחנו נהיה ביציע כדי לעודד את בחורינו האדומים. יאללה הפועל!