לא פעם חייכתי בעת האחרונה. ראיתי את הקבוצה האהובה שלי, הפועל קטמון ירושלים, מנצחת את יריבתה, אפילו מביסה אותה. הייתי מבסוט משהו. עד שפתאום הקצתי משנתי והבנתי שהיה זה עוד חלום מני רבים בעת האחרונה. האמת הייתה, ששוב הפסדנו...

בשעות הערב המאוחרות של יום שני השבוע, אודה ולא אבוש, סטרתי לעצמי. רציתי להיות בטוח שהפעם אני ער וכי מדובר במציאות ולא בחלום. ואכן – לא התעוררתי משינה עמוקה. הבנתי שהפלא ופלא – הקבוצה שלי, הפועל קטמון ירושלים, ניצחה לראשונה מזה שבעה חודשים וחצי משחק ליגה באצטדיון טדי בירושלים. הפעם זה היה אמיתי.

וזה היה קשה. כל כך קשה. כמו תמיד במשחקיה של הקבוצה – שום דבר לא בא בקלות. אני מתוודה כאן ממש בשבועה, שגם כאשר הובלנו 0:3, דקות אחדות לאחר פתיחת המחצית השנייה – לא הייתי רגוע. כזה אופי מוזר יש לי. איך זה שאנחנו מובילים פתאום בתוצאה שלא זכורה לנו כבר הרבה זמן. הבטתי בלוח הוצאות הגדול ונהייתי עוד יותר מודאג. 0:3?!

כעבור דקות אחדות התברר שהדאגה שלי, כמו של רבים מהאוהדים האדומים המסורים של קבוצת האוהדים הראשונה בכדורגל הישראלי, הייתה במקומה. שחקן שלנו, שמרוב התלהבות מהתוצאה גלש לרגלי אחד משחקני הפועל עפולה, הורחק. מהרגע הזה התחלנו לכסוס ציפורניים. הרי אנחנו מכירים את "הסחורה" שלנו...

ואכן, בדקה ה-88 התוצאה צומצמה כבר ל-2:3 והקהל למוד הסבל של הפועל קטמון ירושלים לא רצה להאמין שאחרי 0:3 בסוף לא נוציא את שלוש הנקודות ממשחק הבית הכל כך חשוב.

אבל, הצדק ניצח. זה גם קורה לנו. אבל, היו שטענו שבכלל מדובר היה בנס, שהרי במחצית הדלקנו את הנר השלישי של חנוכה בשירה אדירה. זהו, ניצחנו ועלינו מהמקום ה-15 ל-13.

ביום שישי הקרוב עדיין יהיה חג החנוכה ולכן ניתן להאמין שהנס שלנו יימשך. באצטדיון הברפלד בראשון לציון הקבוצה שלנו לא ניצחה מעולם, למעט במשחק אימון אחד (שהסתיים ב-0:5 לזכותנו). עכשיו צריך לנצח את קבוצתו של אייל ברקוביץ, מכוכבי הכדורגל הישראלי, ולברוח מהתחתית לכיוון מרכז הטבלה.

אין זה סוד שכולנו מחכים ל-"חלון ההעברות" בחודש ינואר ולמעשה זה יהיה המשחק האחרון לפני שהקבוצה תתחזק ותוכל להתאושש מהפתיחה החלשה של העונה, חלקה בשל חוסר מזל משווע – פציעתם של שני שחקני רכש זרים ושל עוד ששה שחקנים במשחקי הקבוצה בסיבוב הראשון.

הבלם עוביידה כבר שותף במשחק ליגה ראשון ואפילו היה שותף להבקעת אחד מהשערים לזכות הפועל. הבלם ניבאלדו יורשה לשחק רק במחזור הבא. במחזור הקרוב הוא עדיין יישב ביציע האדום, כפי שעשה במשחק הבית נגד עפולה ביום שני.

עד אז צריכה הקבוצה, בהרכבה החסר, נוכח מכת הפציעות וחמישה כרטיסים צהובים (לאיציק כהן) וכרטיס אדום (לשחר בלילטי) לשחק בהרכב טלאים ולקוות לטוב.

בני בן- זקן, ובקיצור בב"ז, המאמן החדש של הקבוצה, כבר הוכיח שגם בהרכב קצת מוזר ועם חילופי תפקידים שנוסו לראשונה (רז שטיין – "מגן תוקף") אפשר לנצח בליגה הלאומית של השנה.

אולם, ביום שישי הקרוב (אצטדיון הברפלד בראשון לציון, 15:00) תתייצב מולנו הקבוצה שמאז ומתמיד התקשינו לשחק נגדה – הפועל ראשון לציון. דווקא בשל כך, הפעם צרכים שחקני הקבוצה – מאוהד ועד אבירם – לעשות כל שלאל רגלם כדי להבקיע לפחות שער אחד יותר מהיריבה ולחזור עם עוד 3 נקודות חוץ הביתה. וזה לא בלתי אפשרי, כיוון שהפועל קטמון ירושלים הייתה דווקא השנה לקבוצת חוץ מצליחה וניצחה שלושה ממשחקיה הרחק מהבית.

אז ממי צריך להיזהר הפעם? בהחלט מאוהד קדוסי, מלך השערים של ראשון לציון, ומנס זמיר – מלך מבשלי השערים של הראשונים. אולם, החלק החזק של הקבוצה הוא ההגנה שספגה רק 15 שערים עד כה, בדיוק מחצית ממספר השערים שספגה הפועל קטמון ירושלים ב-16 משחקיה הראשונים העונה.

ביום שישי בשלוש בצהרים אין סיבה בעולם שיציעי אצטדיון הברפלד לא ייצבעו באדום. נשמיע מהיציע את שירי הקבוצה ונקנח בצעקה "גול" כאשר נבקיע. 3 נקודות בחג יביאו אור גדול לבירת הארץ ערב נר שביעי של חנוכה. יאללה הפועל!