אוי, זה היה קשה. את הנשמה הוציאו לנו השחקנים שלנו, לא שזה משהו חדש – עד שניצחו סוף סוף. אבל, האוהדים של קבוצת האוהדים הראשונה בישראל כבר למדו לסבול ומקבלים את "הסבל" באהבה, כל זמן שהקבוצה חוזרת הביתה עם מלוא 3 הנקודות.

אין כלל ספק שהניצחון (1:2) על בני לוד היה בעל חשיבות רבה לקבוצת האוהדים האדומה מירושלים. ראשית, היא באה אחרי שלושה הפסדים ושתי תוצאות תיקו – רק 2 נקודות מתוך 15 אפשריות! שנית, לראשונה מאז המחזור החמישי הבקיעה הקבוצה שני שערים במשחק אחד. שלישית, היינו טובים בהרבה מהקבוצה היריבה ואלמלא שלל החמצות ושער בלתי מחויב המציאות שספגנו – היינו חוזרים הביתה אפילו עם הבסת הקבוצה היריבה, ככל הנראה אחת מהקבוצות החלשות בליגה הלאומית השנה.

ובדיוק זאת הסיבה שבהחלט מותר לשמוח אחרי הניצחון הנאה, אבל אנא לא להתחיל עם חגיגות אופוריה. הנה הסיבות לעניין הזה: עד כה הפועל קטמון ניצחה רק פעמיים ולמעשה את שתיים מהקבוצות החלשות ביותר בליגה השנה. וגם הניצחונות האלה היו קשים מאד והושגו רק לאחר משחקים מורטי עצבים.

ועוד: משחק הקבוצה האדומה בהחלט השתפר, ושחקנים שלא ניצלו את מלוא הפוטנציאל שלהם לאחרונה – כמו איציק כהן ,שי חדד ולירן ז'אן – הצטיינו הפעם, אולם עדיין הקבוצה לקתה במחלות הידועות שלה: מיעוט בעיטות לשער וכאשר כבר ניצבים במצבים של אחד מול אחד (שוער היריבה) מחמיצים שלוש פעמים במשחק, כולל כדור שהודבק למשקוף השער.

והכי גרוע: למן הדקה שבה הקבוצה האדומה הפכה את התוצאה והובילה 1:2 – השחקנים נכנסו להיסטריה ממש, פאניקה בלתי מובנת: הם העיפו כדורים לכל כיוון, התבצרו בבונקר ורק המתינו לשריקת השופט (חלש מאד!) לסיום המשחק.

מצב כזה אסור שיחזור על עצמו. הקבוצה ממש הזמינה את התקפות בני לוד, ואלמלא הצלה ענקית (עוד אחת בסדרה!) של אוהד סיידוף, בדקה ה-90, שוב היינו חוזרים לבירה עצובים וממורמרים על אובדן הניצחון.

את כל הלקחים הללו חייבים השחקנים שלנו לקחת למשחק הקשה מאד ביום ששי באצטדיון טדי, נגד אחת הקבוצות הטובות ביותר בליגה הלאומית השנה – בית"ר ת"א/רמלה – שהיא בעצם (לא רשמית) קבוצת בת של מכבי תל אביב.

לבית"רים יש התקפה מעולה, שכבשה את מספר השערים הגדול ביותר בליגה – 20 במספר (כמו הפועל עכו והפועל רמת-גן), אך גם ספגה שערים רבים, 14, שמוכיחים כי הגנתה אינה מהמצטיינות בליגה הלאומית.

במיוחד חייבת ההגנה שלנו, שכדאי אולי לתגבר אותה מעט בקשרים אחוריים, להישמר מפני עדן שרם המצוין (כבש 6 שערים עד כה) ומבשלי השערים המובילים של בית"ר, ג'ייקוב נג'וקו ורוסלן ברסקי (שלושה בישולים כל אחד, כמו אבירם ברוכיאן שלנו).

ניצחון במשחק החשוב הזה באיצטדיון טדי – יוכל להזניק את האדומים שלנו עד למקום התשיעי, במרכז הטבלה. חס וחלילה הפסד או תיקו, עלולים לדרדר את הקבוצה מהמקום ה-12, הנוכחי, בחזרה אל מתחת לקו האדום.

לכן, האפשרות היחידה שאני רואה להמשך המפנה העונה היא ניצחון שני רצוף ביום שישי (15:00), והפעם על אחת הקבוצות הטובות בליגה (מקום רביעי). השמחה במקרה הזה תהיה גדולה במיוחד, משום שהפועל קטמון ירושלים לא ניצחה באצטדיון טדי  (כן, זאת עובדה מוזרה) כבר יותר מחצי שנה, מאז ראשית חודש מאי, באביב האחרון.

קהל אדום גדול בעוד יום סתווי נעים, ללא גשם, יעודד את בחורינו המופלאים לצבור עוד שלוש נקודות ולהחזיר באצטדיון טדי את הביטחון לקבוצת האוהדים האדומה. יאללה הפועל!