סיפור אמיתי. פעם, לפני שנים, התנהל משחק גרוע בין שתי קבוצות בליגת העל. למחרת היה בעיתון חצי עמוד ריק לגמרי, רק עם כותרת, שבה היה כתוב: "המקום כאן היה מיועד לכתבה על המשחק. אין לי מה לכתוב".

כמעט שרציתי להעלות היום לאתר כותרת בנוסח דומה, בצירוף מקום ריק מתחתיה. אבל, בסוף נשברתי. צריך בכל זאת להתאושש ולכתוב משהו לקראת המשחק הבא. הרי לא נרים ידיים פתאום...

אז בכל זאת אכתוב הפעם כמה מילים גם על המשחק הלא משמח בנשר. פגשנו שם קבוצה סימפאטית, לא טובה מדי ולא חלשה מדי לליגה הלאומית. החל מהרחקתו של שי חדד באדום – הפועל קטמון ירושלים פשוט נעלמה מהמגרש. חיפשנו את השחקנים בכל פינה – ולא מצאנו.

בפעם השנייה תוך שנתיים מורחק שחקן שלנו בנשר והקבוצה מפסידה, אבל (כמה שזה עצוב) התקדמנו: בפעם הקודמת הפסדנו 2:0 והפעם "רק" 1:0. בסוף המשחק פגשנו את ראש העיר נשר, חנוט בחליפה נאה ומחייך מפה לאוזן. הוא סיפר לנו שהקבוצה חזרה ממש לכבודנו לאצטדיון הנאה והצנוע שלה, אחרי שניסו (בינתיים ללא הצלחה) לבנות עמדה קבועה לצוות הטלוויזיה במרומי היציע. שמחנו שאת המשחק הזה לא שידרו בשידור ישיר, כי מה כבר היה לצלם? אבל, לפחות, נחמה פורתא, ראש העיר שיבח אותנו: "אני מאוד אוהב את הפועל קטמון ירושלים. אתם קבוצה נפלאה, סימפאטית מאוד, עם קהל נהדר". בטח סימפאטית, עניתי לכבוד ראש העיר. השארנו פה בשנתיים האחרונות (פעם במסגרת ליגה א' צפון) שש נקודות בשני המשחקים שלנו...

אז מה לא עבד לאדומים שלנו בנשר?

הכל לא עבד. הקישור היה חלש מאד וגם איבד שחקן מפתח בהרחקה (רק חצי מוצדקת, לדעת רבים). ההתקפה לא סיכנה במחצית השנייה את שער נשר ולו פעם אחת באופן רציני. ההגנה הייתה לא פעם מבולבלת ורק זינוקיו של אוהד סיידוף המצוין (כמו בכל משחק בעונה הנוכחית!) מנעו לפחות עוד שני שערים.

ביום שישי הקרוב נארח באצטדיון טדי את מכבי הרצליה. יהיה זה המחזור העשירי בעונה העשירית של הפועל קטמון ירושלים והוא ישוחק ביום ה-11 בחודש ה-11. יופי של מספרים, שאליהם צריכים להתווסף רק עוד מספרים של תוצאה יפה לזכותנו...

אין ספק שיהיה זה משחק גורלי להמשך הדרך. בסופו מחלקים תעודות שליש עונה בליגה הלאומי. לדאבוננו, הקבוצה שלנו כבר שקועה עמוק בתחתית עם 7 נקודות מתוך 27 אפשריות. מזה ארבעה משחקים (פלוס 20 דקות מהמשחק הקודם, היחיד שבו ניצחנו 0:2 את מכבי שעריים, האחרונה בטבלה) הפועל קטמון ירושלים לא כבשה שער. הנחמה: בחמישה משחקים ספגנו רק שלושה שערים (ובכל השלושה הפסדנו 1:0). ביום ששי זה צריך להיות פשוט הפוך: אנחנו נבקיע – והם לא.

הם, זאת קבוצה שמבקיעה שערים לא מעטים, בעיקר הודות לחלוץ הפנטסטי שלה, ג'ורדן פושה. הממוצע שלו (!) – שער בכל משחק. אז קודם כל, שחקנינו האדומים, אנא שימרו על השחקן המצוין הזה ותורידו לו מעט את ממוצע הכיבושים. ומנגד – איציק כהן, עוז צבאג, רז שטיין, מיקו ממן, אבירם ברוכיאן – אנחנו רוצים לראות את שמכם בצד הכיבושים. ולגמרי לא נתנגד כמובן לראות גם שם אדום אחר בין הכובשים.

ביום שישי (15:00), למרות האכזבות האחרונות, קהל אדום גדול חייב להגיע ליציע באצטדיון טדי, לעודד ולהריע לאדומים שלנו. הנאחס חייב להישבר ואם ננצח אפילו נתקדם מקום או שניים בטבלה. 23 מעלות הם מזג אוויר מעולה למשחק כדורגל. אל יפקד מקומו של איש ביציע ביום הנפלא הזה. יאללה הפועל!