הפעם נתחיל בהיסטוריה קצרה. זה קרה במחזור השביעי העונה. הפועל קטמון ירושלים צברה עד אז רק 7 נקודות. זאת הייתה הפתיחה הגרועה אי פעם של הקבוצה את העונה. שלושה הפסדים, תיקו אחד ורק שני ניצחונות.לפני המשחק בדלית אל כרמל – אז המוליכה את הטבלה – לא ניצחה הפועל כבר שלושה משחקים.

לכולם היה ברור – המשחק הזה הוא או לרוץ קדימה או להשלים עם עונה בינונית ומטה. זה היה משחק גורלי מבחינת כל העונה של הפועל קטמון ירושלים – ועוד בחוץ, במגרש הקשה של הכפר הדרוזי דלית אל כרמל, מכניס האורחים אמנם, אך מקשה עליהם על כר הדשא, אם ניתן היה לכנות את המשטח הירוק ההוא דשא.

ואז התגלו האדומים מירושלים בכל תפארתם. אבירם ברוכיאן פתח בבעיטת עונשין מ-11 מ', השער השני שלו העונה, בדקה ה-25 ומיקו ממן השלים את ה-1-2 בדקה ה-87. הפועל קטמון ירושלים יצאה לדרך חדשה, ניצחה 12 משחקים ברציפות ולא נוצחה עוד מאז ומובילה ברציפות את טבלת ליגה א' צפון מאז המחזור ה-16, דהיינו מפתיחת הסיבוב השני והמכריע של הליגה.

והנה, הגענו למשחק האחרון ביומו האחרון של חודש פברואר המושלג והסגרירי, שיסתיים במזג אוויר חמים ונעים. במוצאי השבת באצטדיון טדי (19:15) שוב יהיה זה משחק מכריע מאד לקבוצה האדומה. הסיבה: שלושה משחקי תיקו רצופים, אמנם במשחקים קשים מאד, בהם שני "משחקי עונה", שקטעו את שרשרת הניצחונות הארוכה בתולדות המועדון.

האם תחזור הפועל קטמון ירושלים לנצח, או שמא נקלענו שוב למשבר מסוים, כמותו הכרנו כבר בעברה של הקבוצה?

ניצחון במוצאי שבת יבהיר היטב שכוונות הפועל קטמון ירושלים לשוב לליגה הלאומית, לאחר העדרות בת עונה אחת בלבד, הן רציניות ביותר. הפסד נקודות באצטדיון הביתי, שבוע לפני משחק חוץ קשה מאוד נגד אסי גלבוע, יוריד מהביטחון של השחקנים ויתן מקדמה רצינית לשתי יריבותינו העיקריות בצמרת – עירוני נשר והפועל הרצליה.

לשתי הקבוצות הללו מזומנים במחזור ה-22 משחקים קשים – לעירוני נשר בחוץ נגד גבעת אולגה (0-0 בסיבוב הראשון בנשר), שם נוצחה הפועל הרצליה לפני שבועיים. להפועל הרצליה בבית מול מגדל העמק, שניצחה אותה בסיבוב הראשון 1-2 וסיימה בתיקו עם הפועל שלנו ביום שני השבוע. וכל זאת אחרי שנשר גברה ב"משחק עונה" נוסף השבוע על הפועל הרצליה 0-2.

אבל, על אבירם, מיקו, אוהד, שי וגולן לעסוק במוצאי השבת רק במשחק אחד – זה של קבוצתם. הם חייבים לחזור לעצמם ולנצח – אחרי שכבשו 2 שערים בלבד בשלושת המשחקים האחרונים ורק 7 שערים ב-6 משחקי הסיבוב השני.

ואיך עושים את זה?

קודם כל מפסיקים להחמיץ בדקות קריטיות של המשחק. פרט לכך – מחזקים מאוד את הקישור, החלק החלש של הקבוצה לאחרונה. ויותר מכך: בועטים כמה שיותר לשער הקבוצה היריבה. די עם ההתמסרויות האין סופיות בקרבת רחבת הקבוצה היריבה ולעתים החשש לקחת אחריות בבעיטה המסיימת לשער, גם אם הזווית לעתים היא לא הטובה ביותר. יש כלל ברזל במשחק הכדורגל: כאשר לא בועטים לשער – לא כובשים. אם בועטים, אפילו ממצבים קשים, הכדור כבר ייכנס באחת ההזדמנויות לשער!

ומה עם יריבתנו במוצאי השבת? מאז המחזור ה-11 נוצחה מכבי דלית אל כרמל רק פעם אחת ודווקא במשחק אמצע השבוע הזה בבית נגד קבוצת התחתית בית"ר נהריה (2:1), שעושה צרות לכל הקבוצות.

דליה, כפי שמכנים אותה בחביבות, פתחה את העונה מצוין והובילה בששת המחזורים הראשונים את הטבלה - עד שפגשה באדומים של ירושלים. אחר כך באה התקופה הרעה, כאשר במשך 7 משחקים היא לא ניצחה עוד. ואז שוב באה שוב תקופה טובה, שכאמור נפסקה רק בהפסד הביתי המפתיע שלה לנהריה באמצע השבוע הנוכחי.

אם הפועל מבקשת לשמור על מקומה הראשון ולהמשיך בריצה לליגה הלאומית – עליה לנצח במוצאי השבת, בלי שום פשרות, את הקבוצה הדרוזית הסימפאטית. כל תוצאה אחרת תעיד על כניסה חלילה, למשבר – וזה הדבר האחרון שאנחנו צרכים כרגע.

לכן, במוצאי השבת, במזג אוויר כמעט אביבי, נשב ביציע המערבי של טדי ונעודד את השחקנים שלנו בגרון ניחר מקריאות יאללה הפועל.