נתקלתי לראשונה במרדכי בנבנישתי כשהייתי בן 11. שוטטתי לי בשכונת ממילא וראיתי נער כבן 16 משחק בכדור טניס מול התריסים של החנויות השרופות במרכז המסחרי. מישהו לחש באוזני שהוא "האח של ברוך", אחיו הבכור של מרדכי שהיה הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה הבוגרת. אחי עוזי טען שמרדכי יהיה שחקן גדול, אבל גם אחרי ההכנה הנפשית הזאת התפעלתי מאוד מהשליטה הנפלאה שלו בכדור. הוא הפגין שורה ארוכה של מעשי להטים שאפיינו בתקופה ההיא את הכדורגל הברזילאי, וכמה ילדים שעמדו סביבו התבוננו בנעשה בשתיקה שכולה השתאוּת. שמרתי את התמונות היפות האלה בלבי עד ליום שבו מרדכי בנבנישתי הופיע לראשונה בהרכב הראשון של הקבוצה, במשחק בית נגד הפועל חדרה. הוא היה נפלא, הציג כדורגל ברמה אחרת לגמרי. לא הייתה אז טלוויזיה, אבל כאשר המאמן ההונגרי גיולה מאנדי הגיע לנבחרת ישראל הוא הבחין מיד בסגולותיו של הקשר-מגן הגדול. בנבנישתי הצטיין בנבחרת כמגן ימני, אבל בהפועל הוא שיחק בעיקר כבלם, או כ"רץ ימני", מעין קשר אחורי. "בן-בן" החליף את שאול מתניה ממכבי תל-אביב, עלם חסון יפה תואר אבל חסר מושג כלשהו בכדורגל. אוהבי מכבי מחו, אבל מאנדי לא התעניין בפוליטיקה הפנימית של הכדורגל הישראלי.

בנבנישתי (מימין) עם רחמים חנוני וחיים ברעם בביקור ברדיו קטמון באוקטובר 2011 | צילום: רדיו קטמון

מושגי משחק ההגנה בכדורגל שלנו היו די פרימיטיביים. המאמנים חיפשו מגינים חסונים שיודעים לנגוח בכדור, ולא התעניינו בכלל ביכולתם הטכנית. מרדכי היה שונה: הוא שלט בכדור, הבין את מהלכי המשחק יותר מכל שחקן בדורו וגם משחק הראש שלו היה נפלא. בתקופתו העפילה הפועל לראשונה לליגה הבכירה, אחיו היה המבקיע הנוצץ אבל הוא, יחד עם מנש כהן, היו עמודי התווך של הקבוצה. כאשר הגיע להפועל רמת גן בשנת 1963, הוא היה אחד האחראים לאליפות הראשונה והאחרונה במכתש.

כשחזר להפועל בסוף שנות השישים שיתף פעולה עם הכוכבים החדשים של הקבוצה, והיה אחד הסמלים שלה. תמיד היה איש נעים במיוחד, הירושלמי האדיב בהתגלמותו, ונשאר נאמן לערכי התנועה שגידלה וטיפחה אותו. בשנים האחרונות פגשתי אותו בעיקר ברחוב. כמוני אהב לשוטט במרכז העיר ולשוחח עם בני אדם שעדיין הכירו והעריכו אותו. בכל תולדות הכדורגל הישראלי הוא ודוד פרימו מהפועל תל-אביב היו הבלמים הטובים ביותר במדינה. ראיתי כמעט את כל משחקיו בהפועל ואת משחקי הבית שלו בנבחרת. מרדכי היה שחקן יציב ומבריק. תכונות נוספות יפות שלו היו העממיות וחוש המידה. תמיד הכיר בערכו, והבין ששחקנים כמוהו ניתן למצוא רק בחוץ לארץ; עם זאת דיבר עם כל אדם בגובה העיניים, והִרבה לצחוק. מוזר לי לחשוב על מותו. הוא תמיד נראה עירני ומלא חיים, ואני חש שעוד אדם יקר נעקר מנוף הולדתי. יהיה זכרו ברוך.

האזינו לתכנית רדיו קטמון בה התארח "בן-בן" עם רמי חנוני וחיים ברעם (אוק' 2011)

- חיים ברעם -