ביום שישי האחרון, במגרש לא מגרש במעלות תרשיחא שבצפון הרחוק, הגעתי למסקנה המוזרה שבעצם יש לנו כנראה שתי קבוצות של הפועל קטמון ירושלים. מוזר, לא?

ובכן, במחצית הראשונה ועד לדקה ה-50 במחצית השנייה שיחקה על המגרש הפועל קטמון א': קבוצה טובה, לוחמת, ששחקניה סיכנו את שער היריבה יותר מפעם אחת, ביצעו כמה מבצעים נאים ולבסוף גם הבקיעו שער. כן, שוב היה זה עוז צבאג, ששעריו תמיד מכריעים משחקים.

ואז, ממש בלי שהשופט הרגיש, עלתה למגרש קבוצה חדשה, הפועל קטמון ב'. הקבוצה הזאת איבדה כל קשר למשחק מהמחצית הראשונה, שחקניה שוטטו ללא מטרה על המגרש, קו החצי היה עבורם הקו האחרון שראוי להגיע עד אליו. השחקנים הסתגרו ברחבת ה-16 ועיסוקם העיקרי היה לספור את הדקות שנותרו עד לסוף המשחק.

ביציע נעו האוהדים אדומים הרבים שהרחיקו עד לגבול הלבנון בחוסר מנוחה ובעצבנות. מה קרה פתאום? להיכן נעלמה הקבוצה מהמחצית הראשונה? מה קרה לאדומים? האם הדרך המעייפת מהיום הקודם והשינה במלון לפני המשחק עייפו אותם? האמת, קצת התביישנו שם ביציע.

אבל, גם אלו שלא מאמינים בניסים, הבינו שנס חנוכה אירע כאן. הכדור הזה ששוטט לבדו סנטימטרים מעמוד השער השמאלי בדקה ה-94, גרם לכמה מהאוהדים כמעט להתאשפז בבית החולים בנהריה. עד לרגע זה לא ברור איך הכדור הזה לא נכנס לשער...

נכון, היום קצת הרגזתי את האוהדים בביקורת הזאת, אך מאחר שאני יודע בוודאות (כך סיפרו לי...) שגם שחקני קטמון קוראים מדי שבוע את הטור הזה – אז הנה בכל זאת מילה טובה אחת: קבוצה שיוצאת עם שלוש נקודות ליגה יקרות ממשחק קשה כזה, הכי רחוק שאפשר מהבית, אחרי תצוגה לא רעה במחצית הראשונה ולמרות מה שאירע במחצית השנייה – היא קבוצה עם אופי. אם במשחק הזה סיידוף, צבאג, אבירם וקירטבה הביאו איכשהו 3 נקודות הביתה, אז אין שום משחק שהקבוצה צריכה עוד להפסיד בו. הרי ה-"הצגה הגרועה בעיר" הזאת לא תחזור עוד על עצמה...

בצהרי יום השישי הקרוב, שוב בשעה מאד מוקדמת (אצטדיון טדי, 12:00) חוזרת הפועל קטמון ירושלים הביתה והפעם למשחק נגד הלפני אחרונה בטבלת המחוז הצפוני של ליגה א', מכבי צור שלום.
למרות הנתונים שאציין עוד מעט, הדבר האחרון שצריך לקרות על מגרש הדשא המטופח בטדי הוא זלזול ביריבה מהתחתית, ובפרט לא אחרי המשחק האחרון. דווקא במשחקים כאלה קשה לא פעם להבקיע שערים ולנצח. היריבה הרי תעשה הכל כדי לחלץ נקודה יקרה בטדי.

הנה כמה עובדות על מכבי צור שלום: ניצחונה האחרון והיחיד בליגה – למעט ניצחון שהכל זוכים לו נגד מכבי אום אל פאחם – היה במחזור השני, במשחק בית, נגד הפועל מגדל העמק (3:2). מאז צור שלום ניצחה רק את מכבי אום אל פאחם (3:1) במחזור השביעי ופרט לכך השיגה ארבע תוצאות תיקו בלבד. את שלושת משחקיה האחרונים הפסידה: 3:0 לבית"ר נהריה, 2:0 לכרמיאל/צפת החלשה-יחסית ו-3:1 לקרית אתא החזקה. קודם השיגה תיקו אפס בגבעת אולגה ותיקו 1:1 במעלות.

יחס השערים של צור שלום, שלה רק 10 נקודות (מקום 15 בליגה), הוא 19-8. את הקבוצה הזאת הפועל קטמון חייבת לנצח ביום שישי, בלי שום חוכמות. פשוט לפתוח טוב, להבקיע כבר בפתיחה ולבסס את הניצחון בהמשך. בכך נשלים הדלקת החנוכייה של 8 ניצחונות, בטרם נצא לאחד ממשחקי העונה החשובים, על 6 נקודות, בקרית אתא, בסוף השבוע הבא.

במזג אוויר חורפי נאה מאד שצפוי ביום שישי, לדברי החזאים, חייבים לצבוע את היציע המערבי באצטדיון טדי באדום ולזעוק בקול גדול – כי מגיע לשחקנים – "יאללה הפועל!"