איזה שבוע קשה. זה התחיל טוב, עד לדקה ה-94 במשחק ה-1-1 ההזוי עם הפועל אשקלון, באצטדיון טדי, ואז בא מפח הנפש עם השוויון הבלתי מוצדק לחלוטין. וזה יימשך במשחק, שרק תואר אחד יכול להתאים לו, ביום ששי הקרוב – "משחק העשור".
יכול מאד להיות
שהמשחק המוזר הזה, השלישי בעונה משוגעת למדי בליגה הלאומית בכדורגל, יהיה מחד האחרון מסוגו ומאידך גם משחק שיכריע עונה שלמה לכל אחת מהקבוצות המתמודדות.

מי שמפנטז במקומות אחרים בארץ על "הסכם" של תיקו בין שתי הקבוצות האחיות מירושלים – ממש מפנטז ויכול לשכוח מאפשרות בלתי ספורטיבית שכזאת.
קודם כל, תיקו לא טוב לאף אחת משתי הקבוצות האדומות של הבירה, לא להפועל קטמון ירושלים ולא להפועל ירושלים.
ויותר מכך: קבוצה שתנצח במשחק תגדיל מאד את סיכוייה להישאר בליגה הלאומית. קבוצה שתפסיד עלולה לראות את שאר הקבוצות מתרחקות ממקומות הירידה והמבחנים, שבהן היא תתייצב..

גד ליאור

נחזור לרגע ליום שני האחרון בשעות הערב, לאצטדיון טדי. קוראי הטור שלי, המלווה את קבוצת האוהדים הפועל קטמון ירושלים משך זמן כה רב, יודעים גם יודעים: לעתים נדירות אני תוקף שופטים ומאשים אותם בפאשלות של הקבוצה. הפעם אני חורג ממנהגי. אחד מעמיתי, מבין האוהדים, ספר לפחות 15 החלטות שגויות של השופט רק במחצית השנייה של המשחק. למעט אחת, כל 14 האחרות היו טעויות שיפוט שקיפחו את הפועל. עידן שמש לבדו היה צריך לקבל חמש פעמים שריקות לביצוע עבירות נגדו. הוא לא קיבל אף אחת. לפחות חמש פעמים נפלו שחקנים על הדשא, מבלי ששחקן יריב פגע בהם (פעם אחת גם שחקן שלנו) – ובכל הפעמים, השופט, שמפאת כבודו איני מזכיר כאן את שמו, שרק לעבירה.
שוב ושוב אנחנו מתריעים על רמת השופטים הירודה בארץ, והפעם השופט היה דווקא אחד משופטי ליגת העל. אבוי לנו אם זאת הרמה שם.

אבל, ויש אבל, שוב בוצעו בהפועל קטמון ירושלים חילופים שגרמו לתמיהה אצל קהל האוהדים. גם שיטת המשחק ברבע השעה האחרונה, ותנועותיו הנואשות של המאמן, עופר טסלפפה, שאישית אני מאד אוהב אותו, שהשחקנים יישארו בהגנה – ממש הזמינו מתוך הבונקר את השוויון.
וזאת יש לזכור תמיד במשחק הכדורגל: קבוצה שמשחקת בבונקר, ממש משחקת על זמן שאול. השאלה היא רק אחת: מתי ייפרץ, ולו פעם אחת הבונקר (וזה מספיק!) והיריבה תזכה בכיבוש השער היקר, שהיא כה משוועת לו.

חבל פעמיים בשבועיים האחרונים. אם הפועל הייתה ממעטת להחמיץ בסיום משחק החוץ נגד בית"ר ת"א/רמלה – היא הייתה בפלייאוף העליון. אלמלא ספגה שער שוויון מיותר לגמרי במשחק עם הפועל אשקלון בדקה ה-94 (5 דקות תוספת זמן, אדוני השופט? על מה?) – היינו רגועים הרבה יותר לקראת יום ששי הקרוב.
בטרם שייפתר עניין איחוד הקבוצות, יתייצבו ביום ששי (אצטדיון טדי, 15.00, שימו לב לשעה!) הפועל ירושלים והפועל קטמון ירושלים למשחק מאד לא שגרתי, הרבה יותר מכריע וחשוב מהשניים שקדמו לו (1-2 בראשון להפועל קטמון ירושלים ותיקו 1-1 בשני).

עידן שמש, יכבוש? (צילום: שרון עזרן)

אין ספק שהקבוצות ינהלו משחק ספורטיבי – ותקוות הכל היא שהטובה יותר תזכה בניצחון. אוהדי קבוצת האוהדים, שיישבו הפעם ביציע הצפון-מזרחי (הפועל ירושלים היא המארחת בפעם השנייה העונה) מאמינים שביכולת טובה של עידן שמש וחבריו, ניתן יהיה לחזור ולכבוש יותר משער אחד במשחק. מזה רבע עונה ברציפות הקבוצה לא כבשה יותר משער אחד במשחק ובששה המשחקים האחרונים גם לא ניצחה. הגיע הזמן לשינוי.
הדבר העיקרי שחייבים להבטיח ביום ששי הקרוב, אפילו יותר מהתוצאה, הוא שמירה על יחסי חברות טובים בין אוהדי שתי הקבוצות. אבוי אם יחזרו מראות מסיום המשחק הקודם. אבוי אם יישמעו קללות מיותרות לגמרי ביציעים. אבוי אם, חס וחלילה, תופגן אלימות כלשהי. זאת לא דרכן, מעולם, של הקבוצות האדומות בירושלים – ובכל תוצאה שתהיה בסוף המשחק ראוי שהן השחקנים והן האוהדים ילחצו ידיים ויאחלו ליריבה הצלחה בחמישה המשחקים הנותרים בפלייאוף התחתון.

בו בזמן שנקווה לתוצאות תיקו במשחקי הפלייאוף התחתון האחרים ביום ששי הקרוב, חייבים להגיע כבר הרבה לפני השעה שלוש בצהרים אלפי אוהדים לאצטדיון טדי ולהריע לקבוצות האדומות. אנחנו נעודד בהגינות ובקול גדול את הפועל קטמון ירושלים. יאללה הפועל!