"חבר'ה חבר'ה, רגע רגע,
מנדל צבינגי ופושקש,
משחקים בכדורגל,
כאן אצלנו במגרש.
הם גרשו משם את נח,
לא עזרו הצעקות,
בוא נתפוס אותם בכוח
ונתקע להם מכות.
לך ותקרא ותביא את החבר'ה לכאן,
צ'וץ נסע לכפר סבא!
לך ותקרא ותביא את החבר'ה לכאן,
עוזי מפחד מאבא!
לך ותקרא לג'ים ואודי,
אהרל'ה ושמעון רודי,
לך ותקרא ותביא את החבר'ה לכאן,
נו שיבואו.
תביט איך שהם הורסים מגרש,
צ'וץ נסע לכפר סבא!
תביט ותראה איך שהם הורסים מגרש,
עוזי מפחד מאבא!
תסתכל עליו על מנדל,
לא מכניס אפילו פנדל,
תביט ותראה איך שהם הורסים מגרש,
נו, שיבואו".
"...לא רוצים לישון, רוצים להשתגע,
רגל רגל יד ביד,
בוא נרקוד ריקוד נחמד,
לא רוצים לישון רוצים להשתגע"...

האזינו לשיר השכונה בביצוע התרנגולים

השבוע נזכרתי בשיר האהוב הזה, שאת מילותיו אני זוכר בעל פה מימי ילדותי. נכון, השיר נשמע קצת מטופש, אבל איזו חוכמת חיים ועליזות יש בו. כמה שזה מוזר – חיברו אותו שניים. מהפזמונאים הטובים ביותר שהיו לנו בארץ: חיים חפר וסשה ארגוב, וביצעו אותו בהצלחה מרובה חברי להקת "התרנגולים". והשיר הארוך הזה זכור אולי יותר מכל שיריהם האחרים...

ומדוע נזכרתי פתאום ב"שיר השכונה"?
אז ככה. הכל מתקשר לנו פתאום להפועל קטמון ירושלים. משחקים כאן כדורגל, לא הכל כל כך יפה, קצת הורסים לנו את המשחק (המגרש), אבל קוראים לכל החבר'ה – עכשיו למשחקי הפלייאוף – בואו לכאן. במיוחד, אם לא נרצה לנסוע שוב ל(בית"ר) כפר סבא! ואנחנו באמת לא רוצים לישון במשחקינו הבאים – רוצים מאד להשתגע! לחזור ולכבוש שערים ולנצח – אחרי חמישה משחקים ללא ניצחון, רק שלוש נקודות מתוך 15 אפשריות. היו במשחקים הללו רק שני שערי זכות של האדומים ופעמיים תבוסה של 3-0, אף כי לשתי קבוצות צמרת הנאבקות כעת על העלייה לליגת העל, בני לוד ומכבי אחי נצרת.

גד ליאור

אחרי רובה של עונה נהדרת ו-36 נקודות מ-25 משחקים ומקום חמישי בטבלה, סיימה הפועל קטמון ירושלים את חמשת משחקיה האחרונים בתוצאות שהובילוה, לדאבונם של אלפי האוהדים האדומים, לפלייאוף התחתון. ב-12 מתוך 30 מחזורי הליגה הסדירה ניצבה קטמון במקומות המוליכים לפלייאוף העליון, כולל עם נעילת הסיבוב הראשון של הליגה הלאומית. דווקא בסוף העונה גלשה הקבוצה – ממש בדקה ה-90 - לפלייאוף התחתון.
זה חבל, אבל בהחלט לא סוף העולם. ולכן אנחנו רוצים לחזור ולחייך חיוך רחב במשחקים הבאים של האדומים – וזה בהחלט אפשרי שנוכל לא לישון ולרצות להשתגע.
ההגרלה נוחה מאד: מאחר שהפועל קטמון סיימה בין ארבע הקבוצות הראשונות בפלייאוף התחתון – נכונו לה ארבעה משחקי בית, אולם גם משחק חוץ אחד,
ישוחק באצטדיון טדי. לכן למעשה תצא הקבוצה רק פעמיים למשחקי חוץ קשים. את הביתיות הזאת, מעט פיצוי על שלושת משחקי "הבית" שלנו בראשית העונה באצטדיון הי"א באשדוד – חייבים לנצל!

הקבוצה הראשונה שתזדמן לאצטדיון טדי ביום שני הקרוב בערב (19.00) תהיה הפועל אשקלון. פעמיים נפגשו הקבוצות העונה ובשתי הפעמים, פעם באשדוד (3-3) ופעם באשקלון (1-1) לא זכו הקבוצות בניצחון במשחקים ביניהן. הפעם חייבת הפועל קטמון ירושלים להתאושש מהמשברון שנקלעה אליו במשחקיה האחרונים – ולפתוח את השלב האחרון של העונה עם השגת שלוש נקודות קריטיות בבית, נגד קבוצה חזקה, שהיותה בפלייאוף התחתון היא הפתעה לא קטנה.

עזו גולש לכדור במשחק האחרון. זקוקים להגנה חזקה (צילום: שרון עזרן)

אחזור לרגע למשחק האחרון: גם כאשר האדומים נוחלים הפסד לא נעים בתוצאה 3-0 – הקהל שלנו לא נוטש את המגרש ומעודד עד הרגע האחרון וגם מעניק תשואות למאמצי השחקנים אחרי שריקת הסיום. כאשר אוהדי
הפועל מחאו כף לאורחים מנצרת, קדו אלה קידה של חיבה ותודה לקהל והשיבו במחיאות כפיים. כעדותם, בחדר ההלבשה, "לא נתקלנו מעולם בקהל מפרגן כזה". ואת זה לא יקחו לנו, רק שאנחנו מעוניינים הרבה יותר להעניק תשואות לאדומים כשהם מנצחים...
לא נסתיר כאן את מה שאמרו אחדים מהאוהדים: החילופים שביצע המאמן עופר טסלפפה לא נשאו חן בעיניהם. אולם, גם במצב הזה לא שמענו אוהדים שפוגעים חלילה במאמן, כפי שנשמעים אוהדי רוב הקבוצות ברחבי הארץ. מה שכן ניתן לומר, בהגינות מרובה: אולי כדאי שהמאמן האהוב, שהעלה את הקבוצה האדומה לליגה הלאומית, יקח בחשבון גם את ההערות הללו...

ביום שני בערב, שבו צופים החזאים 26 מעלות בירושלים – ראוי שאלפי אדומים יגיעו לטדי ויעודדו את רז, עוז, עידן, שי וחבריהם. ניצחון יגרום לכל באי קניון מלחה להצטרף לשירה האדירה: יאללה הפועל!