הליגה הלאומית הייתה מאז ומתמיד ליגה מיוחדת מאד. נאמר עליה לא פעם, כי כל קבוצה בליגה הזאת יכולה לנצח בה כל קבוצה. כבר במחזור הראשון של הליגה נוכחנו בשוויון הכוחות המוזר הזה: ארבעה משחקים הסתיימו בתוצאה המינימאלית 0-1 ועוד משחק הסתיים בתיקו 1-1. רק בשני משחקים הושגה הכרעה ברורה: שתי הקבוצות מנצרת, נצרת עלית (3-0 להפועל אשקלון) ואחי נצרת (3-1 להפועל רמת-גן) נוצחו בתוצאה גבוהה יותר.

הפועל קטמון ירושלים הייתה אחת מהמנוצחות בהפרש המינימום. שער, מיותר למדי, שספגה הקבוצה במחצית הראשונה, הביא את ניצחון הבכורה השנה בליגה הלאומית לאחת הקבוצות שתתמודד בוודאות על החזרה לליגה העל, הפועל פתח תקווה.

אבל, כן – יש "אבל" גם כאשר מפסידים: מאות האוהדים האדומים שהדרימו בקול תרועה רמה ל"משחק הבית" הראשון באצטדיון הי"א באשדוד, יצאו דווקא מרוצים. אילו נחת באצטדיון במחצית השנייה חייזר מהמאדים, הוא היה מצביע על הפועל קטמון כקבוצה החזקה יותר, הוותיקה יותר בליגה ובעלת התקציב הגבוה יותר. והכל כמובן הפוך...

זכינו למספר בשורות טובות במשחק הבכורה אי פעם של קבוצת אוהדים ישראלית בליגה השנייה בישראל:
•שני שחקנים הלהיבו ושימחו את האוהדים כבר במשחקם הראשון בקבוצה: רז שטיין - מזמן לא ראינו שחקן צעיר (19 וחצי) עם שליטה פנטסטית שכזאת בכדור. פשוט תענוג! אוהד אדלשטיין – השחקן שומר המצוות החדש (21), שהראה כשרון רב וראיית מגרש נכונה.
•גם שחקני הרכש האחרים בלטו והשתלבו היטב בקבוצה - ועוד נשמע מהם טובות.
•הוותיקים נלחמו כמו תמיד, גם אם חלקם לא הצטיינו עדיין בבכורה המחודשת בלאומית. ניכר היה בהם (למעט שי אהרון הוותיק) שהמעמד גרם להם, לפחות במחצית ראשונה, לפיק ברכיים.
•גם כאשר הפועל משחקת מול קבוצה עדיפה, ב"משחק בית" רחוק מאד מהבית, הקבוצה לא מובסת, כפי שהביע אוהד חשש בראשית המשחק: "נחטוף מהם כמה גולים ורק במשחק הבא נתאושש". אז אדון אוהד, חטפנו בקושי אחד וגם הוא היה די מיותר!

ביום שני (אצטדיון גרין בנצרת עלית, 19:00) נצפין למגרש הרחוק ביותר שבו שיחקה עד כה הפועל קטמון משחק ליגה. המארחת, הפועל נצרת עלית, כבר התבשמה מאוויר פסגות גבוהות מהגליל, כאשר שיחקה בליגת העל. עברה בהחלט מעורר קנאה: המדובר בקבוצה קטנה וצנועה, שמייצגת עיר שנוסדה רק לפני 56 שנים (לעומת 3,000 של ירושלים) ומספר תושביה המדויק (בדקתי השבוע...) – 41,500 (לעומת 800,000 בירושלים). ובכל זאת – העיר הזאת הקימה קבוצת כדורגל לתפארת.

חניכיו של אלדד שביט, מאמן הפועל נצרת עלית, ספגו אמנם שלישיה מהפועל אשקלון, אך בל נשכח שתי עובדות: בשנה החולפת נקבע רק במחזור האחרון בליגה הלאומית שהעולה לליגת העל לא תהיה נצרת עלית, דהיינו שמדובר בקבוצת צמרת מעולה ובל נוטעה ממקומה האחרון אחרי המחזור הראשון העונה. פרט לכך, הקבוצה סבלה במחזור הפתיחה מפציעות ומכושר מפתיע מאד לטובה של הקבוצה מאשקלון, שנאבקה אשתקד נגד הירידה לליגה א'.

אז מה צפוי לנו ביום שני, אחרי צום יום הכיפורים ולפני שנשב בסוכה?

ראשית, עניין אחד חייב להשתנות: המחלה שממנה סבלה הפועל לעתים גם בשנה החולפת, חזרה במשחק הבכורה: המערך הקדמי חייב להרבות בבעיטות לשער. לפחות שלוש פעמים חיפשו קשרי הקבוצה, ופעם אחת גם שי אהרון, שחקן פנוי, כאשר הם עצמם היו בעמדה טובה מאד לבעוט לשער של הפועל פ"ת - ונמנעו משום מה מלעשות כן. כאשר במחצית שלמה בועטים בקושי שלוש פעמים לשער, ורק פעם אחת "דרדלה" למסגרת – אין מה להתפלא שעל לוח התוצאות בסיום המשחק נרשמה הספרה אפס ליד שמה של הקבוצה מירושלים. וזה חייב להשתנות.

שנית, המפגן האדיר של קרוב ל1000 מאוהדיה הנאמנים של הפועל מירושלים – הותיר רושם עז על העוקבים אחרי הליגה הלאומית. אוהד מפתח תקווה צוטט באתר אינטרנט, כאשר אמר שהאוהדים גרמו לשחקנים מפתח תקווה להתבלבל, כי "יציע מעודד כזה לא ראינו עוד אף פעם בליגה הלאומית. רק הקהל הזה ינצח לקטמון משחקים", התבטא הפתח-תקוואי ההמום. המשמעות: גם המרחק של המשחק הבא, בנצרת עלית, בסך הכל שעה וארבעים דקות של נסיעה (בלי פקקים) בארצנו הקטנה – לא צריך להרתיע את האוהדים האדומים. אם נהיה ביציעים באצטדיון גרין, 450 מטר מעל פני הים, מאות רבות של אוהדים אדומים – גם הנצרתים יתבלבלו...

ועוד מילה על הפועל נצרת עלית, וגם "סקופ" קטן: לקבוצה יש אלפי אוהדים בגליל ובאזור כולו, ובמפתיע גם אוהדים ערבים מנצרת, שמעדיפים משום מה את נצרת עלית על אחי נצרת... לכן מפגן האוהדים הירושלמי חייב להרשים במיוחד.

אני מהמר כאן שביום שני הפועל קטמון תבקיע לראשונה בליגה הלאומית ולא מן הנמנע שגם תנצח, אם רוח הלחימה מהמשחק הראשון תימשך במלוא עוזה. אחרי המשחק הזה צפויים לנו שני "משחקי בית" במגרשי חוץ, נגד שתי הקבוצות שכבשו שלישיה במחזור הראשון, הפועל אשקלון והפועל רמת-גן, היורדת מליגה העל, ששואפת לחזור אליה כבר בסוף העונה הנוכחית. בהחלט פתיחת עונה קשה, אבל חיים קשים כבר היו להפועל קטמון ירושלים, עם משחקי הבית-חוץ הללו בכל העונות הקודמות – ועובדה שהאדומים מירושלים לא כשלו, עלו ליגות והגיעו לליגה הלאומית.

בגליל עוד לא מכירים את העידוד של האדומים. אז נא לאגור כוח אחרי צום יום הכיפורים, כדי שבמרומי הגליל תהדהד לראשונה הקריאה "יאללה הפועל"!