"תשעה רבנים לא יכולים לקיים מניין, אבל עשרה סנדלרים יכולים גם יכולים". אמרה ידועה זו, שמקורה בשפת האידיש, הייתה נכונה כל כך במשחקה של הפועל קטמון ירושלים בערד בשבוע שעבר. שחקני קטמון, אולי לא רבנים, אך בהחלט מלומדים ברזי הכדורגל, דווקא היטיבו לשחק, הבדלי הרמות בין שתי הקבוצות היו תהומיים והחזקת הכדור של קטמון הגיעה לכ-75%. אבל, שחקני ערד, במקרה הזה הסנדלרים מהאמרה באידיש, בעקיצה אחת, ואחר-כך ביותר דקות של שכיבה על הדשא מאשר משחק בכדור – כפו תיקו ממש מעצבן על הקבוצה האדומה מירושלים.

• על המשחק באתר | בפורום | בפייסבוק
• הורידו את האפליקציה
• הצטרפו לעמותה!

גד ליאור

כן. הפעם אני כועס וכל הקהל הירושלמי הנפלא שנסע לדרום הרחוק כעס, אפילו פעמיים – ולא על שחקני הפועל קטמון.

הכעס הראשון מופנה כלפי קבוצת כדורגל בשם הפועל ערד, שחוץ מלשחק כדורגל עשתה ביום ששי החולף הכל על המגרש. אין לנו בעיה לסיים בתיקו משחק חוץ קשה במגרש עוד יותר קשה (ומסוכן לבריאות השחקנים!). אבל, כאשר מחצית מהזמן לפחות שחקני הקבוצה היריבה "נפצעים" מכל נגיעה (או גם בלעדיה) של שחקן או כדור, וכאשר במחצית האחרת של הזמן תפקידם של השחקנים הוא אך ורק להפריע לכדורגלני הקבוצה היריבה שבאה מרחוק – כן, זה מכעיס. ועוד איך.

הכעס השני מופנה כלפי שופטת הקו. גם כאן, אין לנו שום בעיה עם התופעה החדשה של שילוב נשים כשופטות במשחקי הכדורגל. להפך – ניתן רק לעודד את התופעה. הכדורגל הוא, במדינות רבות, ובוודאי בהפועל קטמון ירושלים, משחק לכל המשפחה. אבל, כדי לשפוט במשחק כדורגל צריך להבין גם בחוקים ואם לא רואים טוב – להרכיב משקפיים.

הגברת שרצה על הקווים בערד לא רק שלא ראתה טוב, אלא דומה היה שחוקי המשחק לא בדיוק נהירים לה. פעמיים היא שרקה לנבדל שלא היה ולא נברא, באופן הברור ביותר. גם השופט ראה, לשמחתנו, שהגברת לא מיטיבה להבין מהו אופסייד – וכך גם אושר שער המשווה שלנו. שלוש פעמים לפחות טעתה שופטת הקו בהוצאות החוץ (גם לטובת קטמון פעם אחת) ובמקרה אחד השופט אף התעלם מפסיקתה המוטעית. גם פגיעה בתוך הרחבה צריך לראות ובוודאי נגיעה בידו של שחקן, ממש ליד שופטת הקו. אבל, הגברת בערד לא ראתה ממטר.
אגב, בקרב הקהל התנהל ויכוח מעניין. האם לכנות אישה בעמדת הקוון "קוונית" או "קוונת"... אני עשיתי פשרה: שופטת קו. (אגב, לפי ההיגיון: קברן - קברנית, קוון - קוונית. וקברנית, אגב, היה במקרה הזה הולם יותר)...

הקוונית רושמת את השער של מולכו (צילום: גיא יצחקי)

וכאן באות שתי הערות, הקשורות בכעס שעוררו את הכעס ביציעים:

איגוד השופטים חייב לנקוט בשתי פעולות דחופות:

ראשית, לתדרך את השופטים, כמו באירופה, שאין עוצרים משחק בגלל שחקן פצוע, אלא לעתים נדירות, כאשר קיים חשש אמיתי לבריאותו של השחקן. לא יקרה דבר אם התקפה (ב-90% מהמקרים של היריבה) תסתיים, ורק אז יתפנו לטפל בשחקן "הפצוע", שברוב המקרים יבין שהמשחק נמשך ויקום מהר מאד, כדי להשתתף בו.

שנית, יש לשנן שוב ושוב לשופטי הכדורגל, בעיקר בליגות הנמוכות, את חוקי המשחק, לצלם משחקים ולהסביר לשופטים במה שגו. אין לי ספק שלשופטת הקו לא היה דבר נגד הפועל קטמון. היא פשוט לא בקיאה בנושא האופסייד, וזה היה ברור מאד.

אבל, וכרגיל בא גם אבל: למרות המגרש הקשה והיריבה ששיחקה משחק לא לא הוגן – הפועל קטמון ירושלים הייתה אמורה לנצח במשחק בערד. לקראת הפועל מרמורק – שרק לפני שבועיים כה היטיבו האדומים שלנו במשחק מעולה להביס אותה בגביע 3:0 – חייבים השחקנים לשוב ולבעוט יותר לשער, לא רק ב-14 הדקות האחרונות.

אי אפשר להבין משחק שבו, ועוד במגרש כה גרוע ומלא מהמורות, השחקנים מתמסרים עוד ועוד, בעיקר במסירות קצרות, במקום להרים כדור לרחבה ומשם לנסות ולנגוח פנימה. כאשר המגרש גרוע (ויש בליגה א', לדאבוננו, עוד מספר מגרשים כמעט גרועים כמו זה בערד) וכאשר הכדור נמצא כל הזמן ברגלי שחקני קטמון – חייבים לשחק במסירות ארוכות ולבעוט, כמעט מכל מצב, לשער. בסוף הכדור ייכנס!

שי אהרון מול הגנת מרמורק בגביע, מה יהיה השבוע (צילום: גיא יצחקי)

הפועל מרמורק, שאמנם לא היטיבה לשחק בטדי, נחשבת למועמדת מועדפת לעליה לליגה הלאומית מזה שנים וכבר עתה היא מוליכה את הטבלה (יחד עם הפועל אזור, העולה המפתיעה מליגה ב'). ביום ששי חייבים שחקני הפועל קטמון ירושלים לשכוח את המשחק הבינוני של מרמורק לפני שבועיים. השחקנים מרחובות מסוגלים להרבה יותר. לכן, רק משחק טוב, שכדורגלני קטמון של העונה הנוכחית יודעים להציג, ריבוי בעיטות לשער וחזרה מהירה להגנה – יביאו לנו ניצחון מאד חשוב בחול המועד סוכות.

לפני שנצא בקרוב למספר גדול של משחקי חוץ, כולל משחק בית (בגלל שיזרוע) – נזעק ביום ששי, בקול גבוה במיוחד, והמאמינים יכולים גם עם לולב ביד, יאללה הפועל!