איש אחד עולה השמימה ומגיע לשערי גן עדן. שואל אותו המלאך: "מהי דתך?" עונה האיש: "אני קאתולי". המלאך מביט ברשימה שלפניו, מרים את מבטו אל האיש שזה עתה הגיע לגן עדן, ומראה לו באצבע "גש בבקשה לחדר 40, אבל כאשר תעבור ליד חדר עשר, שמור בבקשה על שקט מוחלט".
כעבור דקותיים מגיע עוד אדם לשערי גן עדן והמלאך מקבל את פניו: "דתך בבקשה". האיש משיב: "אני בפטיסט". מביט המלאך ברשימתו, שולח את האיש לחדר 23 ומתרה בו "אבל כשתעבור ליד חדר עשר, נא לשמור על השקט".
מיד אחריו מגיע עוד אדם. "דת?", "מוסלמי", עונה האיש. "גש בבקשה לחדר 33, אבל ליד חדר עשר שמור נא על השקט".
אחרון לאותו היום מגיע יהודי. "יהודי, גש בבקשה לחדר 20, אבל כאשר תעבור ליד חדר עשר תשמור בבקשה על השקט".
היהודי, כהרגל בני דתו, משיב מיד בשאלה: "למה? מה קורה בחדר עשר? למה לשמור דווקא שם על השקט?"
משיב לו המלאך בחיוך: "ידעתי שתשאל. בחדר עשר נמצאים עדי יהווה והם משוכנעים שרק הם הגיעו לגן עדן"...

• תתכוננו לסופ"ש: הפועל בכפ"ס בשישי | הנוער עולה ליגה בשבת | אסיפת חברי עמותה במוצ"ש
• גם כובשי קטמון חוזר. הרשמו בהקדם!

אוהדי הפועל באצטדיון לויטה, איך תסתיים העונה?

השבוע נזכרתי בהלצה הזאת, לאור כל מה שמתרחש בכדורגל הישראלי, מסביבנו, כאשר להפועל קטמון ירושלים אין, לא היה ולא יהיה שום קשר לעניינים הללו. אנחנו כאן לבד, בעולם אחר, בחדר עשר.
כמה עצוב לקרוא בימים אלה את עיתוני הספורט ולראות את השידורים בטלוויזיה. המילה אלימות כבר לא זרה שם, להפך – היא שולטת במדורים. כמעט בכל עמוד נקרא סיפורים שאין בינם לבין ספורט דבר: איומים על מנהלי קבוצות ומאמנים, חברי ועדות משמעת שסופגים קללות, ילדים שמשליכים אבנים במשחק נוער, מקלות ואבנים שמושלכים למגרש, אגרופים שפוגעים בראשי שחקנים, חשד למכירות משחקים, הימורים של שחקנים על אירועים במגרש - והרשימה עוד ארוכה.

אנחנו, אוהדי וכדורגלני הפועל קטמון ירושלים, נמצאים כנראה בעולם אחר. גם כאשר הקבוצה צוברת נקודה אחת מתוך 21 אפשריות בשבעה משחקים, מודים לשחקנים בסוף המשחק ואפילו מזכים בתשואות את הקבוצה מהשקמה, שניצחה 2-4 ושיפרה עמדות בתחתית. איש לא מטיל דופי בשחקנים, בקבוצה שלנו אין שחקן אחד שלא אכפת לו מה שעובר על הקבוצה. את שחקני קטמון אי אפשר לקנות. האווירה והקהל הנפלא לא מאפשרים אפילו לחשוב על עניין שכזה.

גד ליאור

וכך, בחדר עשר בליגה א', משחקת לה קבוצה להנאת צופיה, פעם מנצחת, פעם (לצערנו יותר מפעם) מפסידה, ואין מהומות, אין מכות, אין איומים, ואפילו הקללות שהפכו לחלק בלתי נפרד מיציעי אצטדיוני הכדורגל – בקטמון הן קללות של "יורמים", אפילו הלצות, כמו הקריאה לשופט "אמא מחכה לך בבית", או "יש מבצע באופטיקנה"... נכון, יש גם כמה שירים על אי אלו שחקנים וקבוצות אחרות, אך הכל בגבול ההומור הדק. אין הסתה, אין שנאה יוקדת, והעיקר – אין אפילו ניצנים של אלימות.

וכך, יוצאת הקבוצה למאבק על המקום הרביעי – באצטדיון לויטה בכפר-סבא. ניצחון מתוק של סיום עונה - קצת מרירה בתוצאותיה בסיום - יוכל להמתיק את הגלולה ולהשאיר לשנה הבאה את היריבה, בית"ר כפר סבא, לעונה נוספת בליגה א'. הפסד עלול לדרדר את הפועל קטמון, שהוליכה 18 מחזורים השנה בראש הטבלה – עד למקום הששי.
בה בשעה שהיריבה, בית"ר כפר סבא חייבת לנצח, כדי להותיר לעצמה סיכוי לזכות בבכורה ולהאבק בפלייאוף נגד אסי גלבוע המצוינת, תצא מכבי יבנה לכפר יונה. אם תנצח שם – לא תשנה תוצאת המשחק בכפר-סבא דבר למקומיים.

זאת ההזדמנות לומר מילה טובה על הנוער של הפועל קטמון ירושלים, שבמשחקים נפלאים הביאו את הקבוצה לעלות ליגה. מחיאות הכפיים מגיעות בראש בראשונה לנחום תא-שמע הוותיק, שרק לאחרונה ראיתיו משקיע את כל מרצו באימון של הנוער שלו, כפי שעשה בהיותו משחקניה הבולטים לאורך שנים של הפועל ירושלים ההיסטורית.

שחקני הפועל יצליחו להסתדר השבוע? (צילום: גיא יצחקי)

עד חודש ספטמבר לא יהיו להפועל קטמון ירושלים משחקים רשמיים. יהיה צורך לבנות בפגרת הקיץ קבוצה טובה לעונה הבאה, כדי שנוכל להגשים את החלום – ולהעפיל בתוך ארבע שנים מליגה ג' לליגה הלאומית. אבל, יש לנו עוד משחק אחד, שיהיה בו רק אלמנט בודד: הכבוד. לכן, אוהדי הפועל יגיעו בסוף השבוע לכפר-סבא, כדי לעודד בפעם האחרונה בעונה הזאת את האדומים, בקריאה הקצובה והמוכרת כל כך: "יאללה הפועל".