הדרום כשממה קולינארית – פעם, כשהפועל ירושלים הייתה קבוצה לגיטימית בליגה השנייה בישראל רוב הנסיעות למשחקי החוץ היו סיבה לחגיגה. רוב הפעמים החגיגה לא באה בזכות ניצחונות או יכולת מצוינת של הבחורים באדום, רחוק מכך. הנסיעות לצפון היו מסתימות לרוב במפחי נפש ותצוגת נפל. אז מדוע הנסיעות היו סיבה לחגיגה? כרובית בטחינה באלבאבור, סינייה אצל יונס, קבב בדיאנה או שיפודים בטמרה. תמיד הייתה הידיעה שאחרי ההפסד המבאס יהיה אפשר להתנחם בארוחה משובבת נפש מפלאי המטבח הגלילי. והתוצאות? לזה התרגלנו, אולי במשחקי הבית נראה ניצחון.

בארבע השנים האחרונות הקבוצה משחקת במחוזות הדרומיים של הליגות, ובשממת הקולינריה שנקראת דרום הארץ. מלבד בשר הפיגולים המשובח של פנודקי אסא למיניהם זהו עניין בלתי אפשרי למצוא ארוחה אחרי המשחק, בטח כשכבר השבת נכנסת. אחרי הניצחון המצוין 3-1 מול הפועל מרחבים בשישי האחרון יצא אחד הרכבים צוהל מהמגרש החביב בכפר הנוער מרחבים בחיפושו אחר ארוחה משביעה וטובה שתתאים למשחק הנפלא של בחוריו של ליאור זאדה. האם הם מצאו? אפילו הבורגראנץ' בבית קמה היה סגור. כמובן שזה לא פגע כהוא זה מן האופוריה שהרגישו נוסעי הרכב. אז מה עדיף? להפסיד ולטחון צוואר כבש ממולא או לטחון את הליגה? התשובה כנראה ברורה.

היחידה לפירוק מוקשים - כל משחק חוץ מוגדר בעיתונות המקומית היצירתית והמעניינת בתור 'מוקש'. מה זה בדיוק אומר? כנראה שמוקש ספורטיבי הוא מכשול שאפשר לפרק רק עם חוכמה ונחישות. וזה בדיוק מה שמאה אוהדי הפועל קטמון ירושלים (ואף לא אוהד מרחבים, כולל משפחות, כולל עסקנים. לדעת הזקנים שנכחו במשחק זהו תקדים. לא היה מי שישאל "מירושלים באתם?") ראו מחניכיו של ליאור זאדה. חכמה, נחישות ומאהר אלחממדה. ירושלים עלתה למשחק מן השנייה הראשונה כשהיא יודעת בדיוק מה מצפה לה – תנאי מגרש לא פשוטים, רוחות מדבר עזות, יריבה אגרסיבית ואלימה, ועוד מוקש אחד שחקוק בזיכרון של כל אוהד – אחד מה קוראים אותו דודו חפר.

• גלשו לגלריה לצפייה בכל התמונות מהמשחק
• לטבלת הליגה
• לשאר משחקי המחזור

לא היה מי שישאל "מירושלים באתם?". 100 אדומים במרחבים. (צילום: גיא יצחקי)

מהלך המשחק:
13 – נגיעת יד ברורה ברחבת מרחבים שאותה השופט לא מפספס ששורק לפנדל אותו שי אהרון מתרגם לשער יתרון ללא התחכמויות. 1 – 0 לירושלים.
30 - בעיטה חופשית לזכות הקבוצה המקומית. עשרים וחמישה מטרים אלכסונית משערו של עמית שמש. דודו חפר ניגש לבעוט. כנראה שכל אדום ביציע ידע מה תהיה התוצאה של הבעיטה. כדור מסובב לפינה הקרובה, פוגע בקורה ונכנס פנימה. 1-1.

שי כובש את הפנדל הראשון במשחק. (צילום: גיא יצחקי)

50 – מאהר אלחממדה נכנס לרחבה ומוכשל, עוד פנדל ברור שגם אותו השופט לא מפספס לעומת עוז צבאג שפספס את ההזדמנות להעלות את הירושלמים ליתרון. בעיטה חלשה שאותה הודף שוער מרחבים.
64 – כדור ארוך ללא כתובת שנשלח לעומק הגנת מרחבים נראה כמו כדור אבוד, אבל לא בשביל מאהר אלחממדה שמצליח להגיע אליו, לעבור את השוער אבל רגע לפני שהוא מגלגל את הכדור פנימה שוער מרחבים מכשיל אותו. פנדל נוסף נשרק לזכות ירושלים. משום מה רק כרטיס צהוב נשלף לכיוונו של השוער למרות שהוא מנע שער בטוח. הפעם מי שניגש לבעוט הוא כפיר מלול שנכנס עשר דקות קודם לכן. מלול בועט בעוצמה פנימה. 2-1 הפועל.
83 – כדור עומק נפלא שהוציא שי אהרון מגיע על מאהר אלחממדה שמצליח לעבור את המגן שהכשיל אותו קודם לכן ולגלגל את הכדור פנימה. 3–1 אדום.

שיר אהבה בדואי – אם יש מגיע בכדורגל אז הגיע לאלחממדה לכבוש את השער השלישי, הקינוח. לא הפסיק לרוץ, הגיע ראשון לכל כדור, גם לכדורי גובה אל מול שחקנים הגבוהים ממנו בראש לפחות. מהיר, חכם עיקש. כיף גדול לראות אותו משחק. התגלית הגדולה של העונה. שאפו גדול לאיש שהביא את הנער הבישן משגב שלום.

מגיע לו. מאהר על הכתפיים בסיום המשחק. (צילום:גיא יצחקי)

ההרכב:
עמית שמש, ציון זקן, ארטיום טרטיאק, יבגני גופמן, ניסים אזרזר, עדי מרציאנו, שרון סבג (יניב אברהמי), מאהר אלחממדה, עוז צבאג (איתמר יחיא), אורי וורנר (כפיר מלול), שי אהרון.