חשבון נפש

חיים ברעם

נדמה לי שהוויכוחים הלוהטים סביב כפיר מלול או אלון אסרף שלנו מחטיאים מאוד את המטרה. כולנו כואבים את הכישלון המקצועי העונה, שיש לו גם השלכות ציבוריות. לאיש מאיתנו אין מושג מדויק מה באמת יקרה בעונה הבאה, ואפילו עצם קיומנו אינו דבר מובן מאליו. בהלוך רוח כזה בני אדם נוטים לחפש את האשמים. כך זה קורה בכל מקום, ועתה זה הגיע גם אלינו. ייתכן שטיפחנו את האשליה שיש בנו משהו מיוחד, שחוסך מאיתנו את החולשות האנושיות שמאפיינות סתם בני תמותה. מסתבר שגם אנחנו חשופים לתסמונות קשות כמו חשדנות יתר, חיפוש קדחתני אחרי שעירים לעזאזל והעדר נכונות להשלים עם תבוסות ספורטיביות לאורך זמן. קרל מארקס אמר ששום דבר אנושי אינו זר לו, ולכן ניתן למתוח ביקורת עצמית נוקבת על עצם הדבקות באליטיזם חסר כיסוי. אנחנו כמו כולם, ורק החיפוש אחרי השלמות הרעיונית אולי מייחד איתנו. אם נעכל ונפנים היטב את הנחת היסוד הזו, נוכל אולי לבנות משהו חדש, פחות יומרני ויותר פרופורציונאלי למשאבים הדלים שלנו.
גם בתוך הקהילה שניסינו לבנות יש מקום לפלורליזם, מגוון של דעות וגישות, ואין לצפות לקולקטיביות רעיונית כלשהי. לא עלה על דעתי לנטוש את קטמון, למשל, חרף העובדה שבקרב האוהדים שלנו נוצר קונסנזוס שגרס תמיכה בראש העיר "החילוני" ניר ברקת, אביר המתנחלים שהוא גם חוד החץ של הנציות וההתפשטות הטריטוריאלית בעירנו. גם טיפוח השנאה ליריבים ספורטיביים נראה לי מזיק ורעיל מעצם טבעו ותמיד הרשיתי לעצמי, למשל, להסתייג מהיחס כלפי אלי אוחנה. הוא האמור גם בקללות כלפי שחקנים שלנו. מעולם לא קיללתי שחקן של הפועל ירושלים או של קטמון, ותמיד עקבתי באהדה אחרי שחקנים שלנו גם כאשר עברו לשחק בקבוצות אחרות. עם זאת, אני מודע לכך שלרבים מאיתנו יש גישה אחרת לגמרי. אדם צריך לדעת לדבוק באמת שלו מבלי לשלול את זכותם של האחרים לחשוב ולדבר כרצונם.
לקטמון היו גם הצלחות אדירות וכולנו עברנו חוויות מרגשות בקרב קהל אלפים אדום, מעודד ואופטימי. על ההצעות והתוכניות שיבטיחו אולי את הישרדותנו עוד נדון כאן בהרחבה, אבל בינתיים לא נותר לנו אלא להתברך בשותפות הפעילה שלנו ביוזמה, שהציתה את דמיונם היוצר של אוהדים בכל רחבי הארץ. אני משוכנע שהמשך יבוא.

- חיים ברעם -