משה אסולין בחור חביב, חייכן ונעים הליכות. אבל הוא גם חלוץ תוקף "רעב" לשערים. עד מועד הראיון הבקיע 3 שערים חיוניים לזכותה של הפועל קטמון.
אחרי המשחק הנורא בוינטר הגעתי, לאחר
סוכות, לאימון הקבוצה. חשתי צורך לדבר ישירות עם שחקנים. בסיום האימון, בכניסה למועדון, התקבצו מספר שחקנים. משה ישב על הקרקע והקשיב בקשב רב לדברים שאמרתי. ניסיתי להעביר את התחושות הקשות שלי ושל אוהדים נוספים מהמשחקים נגד נחלת יהודה ונגד קרית מלאכי [בליגה]. משה הקשיב, חייך, הסתכל בעיניים ואמר: "בחדרה זה יהיה אחרת, תהיה מלחמה".
וכמה זה היה אחרת.
אחרי הבקעת השער בחדרה, הוא שעט בריצה אל האוהדים כשהוא מוביל את שאר שחקני הקבוצה, כאילו לומר: הבטחתי וקיימנו. בסיום המשחק, שב וחזר בריצה אל האוהדים מצידו האחר של המגרש (לאחר שהוחלף לקראת הסיום), בלי גינונים אבל בשמחה גדולה, לוחץ כל יד מושטת ומודה לאוהדים על תמיכתם במהלך המשחק.
אז החלטתי שאני רוצה לראיין אותו לאתר. הגעתי פעם נוספת למועדון, זמן קצר לפני פתיחת האימון. משה שיחק שש בש עם אחד השחקנים. ביקשתי ממנו לשוחח איתו, ואמרתי שאני ממתין בחוץ. דקות ספורות לאחר מכן יצא. כשביקשתי לראיין אותו לאתר הקבוצה הסכים מיידית, ברצון רב. "בכל רגע, בכל מקום".
במשחק נגד משוש שגב-שלום משה המשיך לשחק משחק התקפי, הגיע לכמה מצבי הבקעה מסוכנים שלא צלחו, הפגין משחק קבוצתי עם חבריו להתקפה. בסיום המשחק, כדרכו, בא אל הקהל בשמחה רבה. כשראה אותי, חייך את חיוכו הכובש לחץ יד ואמר: עוד נדבר, לא שכחתי. והתמונה חזרה על עצמה גם במשחק ברמלה, משה רץ מספסל המחליפים לכיוון האוהדים שוב לחיצות ידיים ודברי תודה לאוהדים.
השיחה התקיימה בשבוע שבין משחק הליגה ברמלה לבין משחק הגביע נגד גבעת זאב.

***

ספר על מהלך הקריירה שלך
התחלתי את הקריירה בקבוצת הנוער של מכבי הרצליה. שם גם שיחקתי מספר משחקים בקבוצה הבוגרת, במה שהיתה אז הליגה הבכירה, וזאת עד שהתגייסתי לצבא.
שירתתי 3 שנים כלוחם בגדוד מבצעי בשריון [עזה, שכם לבנון], ובמהלך השירות לא שיחקתי. באותה תקופה, רק שחקני נבחרות קיבלו מעמד של ספורטאי מצטיין.
אחרי השחרור שיחקתי בהפועל ג'לג'וליה, שהיתה אז בליגה א' דרום, כי חיפשתי לשחק ולחזור לעצמי. הגעתי אליהם במחזור השמיני, כשהם היו במקום האחרון. הבקעתי 18 שערים והקבוצה סיימה המקום השלישי, ללא הפסד מאז שהגעתי אליהם. לא חשתי שוני במשחק בקבוצה מהמיגזר הערבי,
למרות שבקבוצות האלה, כאשר אתה טוב ומצליח, אתה זוכה להרבה יותר כבוד והערכה, מאד מפרגנים ואוהבים.
אחרי ג'לגוליה עברתי לשחק בהרצליה עונה אחת ועליתי איתם ליגה. משם עברתי לשחק בהפועל רעננה למשך 3 עונות ועליתי איתם 3 ליגות. לא שיחקתי נגד הפועל ירושלים, אבל אני מכיר את הסיפור על המשחק המפורסם בין רעננה להפועל ירושלים. אח"כ עברתי לשחק כחודשיים בקרית שמונה שאומנה על ידי בני טבק. הפסקתי שם בגלל המרחק והעומס שהיה כרוך בנסיעות הארוכות. משם עברתי לבית"ר כפר סבא בה שיחקתי 3 עונות.
בעונה שעברה, בכפר סבא, החלטתי לעזוב אחרי שהמאמן, מאיר כהן, עזב את הקבוצה, והיא השתנתה. הקבוצה לא שיחקה את הכדורגל שאהבתי. גם מאיר היה חסר לי.
בסופו של דבר עברתי לשחק בבת-ים אף שהיו מגעים עם הפועל.
שיחקת בקבוצות רבות, וגם לפני העונה הזו היית במגעים לפחות עם 3 קבוצות נוספות – האם אתה מעין "שכיר חרב"?
נכון ששיחקתי יחסית בהרבה קבוצות, אבל אני לא רואה עצמי כ"שכיר חרב". אני בוחר לשחק בקבוצות שנוח לי, שאני מרגיש בהן טוב, לפי האינטואציה.
אתה בא ממשפחה ספורטיווית, האם הם באים למשחקים?
אני בא ממשפחה שמאד אוהבת ספורט ומאד עודדה את כולנו לשחק כדורגל. חוץ ממני ומליאור יש אח נוסף ששיחק תקופה מסויימת ופרש. מעבר לכך, הם תומכים, מעודדים ומגיעים למשחקים. אבי כבר הגיע למשחק של
הפועל בירושלים וכך גם אחותי וגיסי.
אשתי והבת הגדולה היו במשחק נגד משוש. כולם אמרו לי שהם פשוט לא האמינו למראה עיניהם, ושרק אגיד להם מתי המשחק הבא של קטמון בטדי והם באים. הם נהיו ממש אוהדי הפועל.
אמא עוד תגיע לטדי.
האם כילד אהדת קבוצה מסויימת?
לא אהדתי קבוצה מסויימת שתמיד הלכתי אחריה, אלא אהדתי קבוצות מצליחות. כשליאור התחיל לשחק בליגת העל, אהדתי את הקבוצה שהוא שיחק בה: סכנין, פתח תקווה ובית"ר ירושלים, והייתי הולך למשחקים שלהן.
כשמסתכלים על הקריירה שלך רואים ששיחקת רק בליגות הנמוכות. האם אתה
מרגיש איזו החמצה מקצועית?
כן, אני
מרגיש
איזו שהיא החמצה מקצועית. במהלך השירות הצבאי לא יכולתי לשחק, וזה השפיע על המשך הדרך שלי אחרי זה. היה לי טוב ונוח לשחק בליגות הנמוכות, גם כאשר היו הצעות מהליגה הלאומית, כולל בשנה שעברה. הבחירה לשחק בליגות הנמוכות באה מתוך אהבת המשחק והאפשרות לשחק איפה שרציתי.
הבחירה לשחק בליגות החובבים אינה נובעת מחשש לשחק בליגות הבכירות יותר, עם כל מה שצריך להשקיע ולהקדיש כשמשחקים בהן. אין לי בעייה עם זה. אבל אני רוצה לשחק איפה שאני אוהב לשחק, כאשר אני ממשיך עם הדרך שלי ושלם איתה. בגילי היום אני מאד מרוצה ממה שאני עושה.
בליגות הנמוכות משחקים משום שאוהבים לשחק כדורגל. ליגה א' היא אומנם הבכירה בליגות החובבים, אבל מדובר בארבעה אימונים בשבוע בתוספת המשחק עצמו. כל אלה דורשים הרבה השקעה וגוזלים זמן רב מהחיים הפרטיים של השחקנים. נכון שיש תגמול כספי, אבל הבסיס הוא אהבת המשחק.
האם תרצה לשחק בהפועל אם וכאשר היא תהיה בעונה הבאה בליגה הלאומית?
אני מאד רוצה להמשיך ולשחק בהפועל קטמון. אני רואה עצמי משחק בהפועל כאשר היא
תהיה בשנה הבאה בליגה הלאומית. אני רוצה להמשיך ולשחק כאן, גם אם חלילה לא נעלה ליגה. כל כך טוב לי בקבוצה שאני לא רוצה לוותר על המשחק בקטמון.
העונה, בניגוד לעונה שעברה, הליגה הרבה יותר צפופה ויש תוצאות די מפתיעות. מי הן הקבוצות שמאיימות עלינו במאבק על העלייה?
הקבוצות המסוכנות והדומיננטיות העונה בליגה הן באר שבע וכפר יונה, והן אלה שיכולות להפריע לנו בהשגת מטרת העלייה. אני אומר זאת מתוך היכרות עם סגל השחקנים. מדובר בשתי קבוצות גם חזקות וגם ביתיות ויהיה קשה להוציא מהן נקודות. אני פחות חושש מנתיבות ומקרית גת. במשחקים הקרובים נצטרך להתמודד מול הקבוצות האלה. אם ננצח אותן – נעלה ליגה.
העונה נדמה שקטמון מאד מתקשה דווקא במשחקים נגד הקבוצות הנחשבות לכאורה חלשות – מה ההסבר?
זה נכון. הקבוצות שמשחקות נגד קטמון חושבות שהן משחקות כמו נגד קבוצת ליגת-על, הכל מתחבר להם והשחקנים שלהן מתאמצים הרבה יותר מאשר במשחקים אחרים. כמי ששיחק נגד קטמון שלוש פעמים בעונה שעברה, אני יכול לומר שכמות הקהל שמגיעה למשחקים של
הפועל והעידוד שהקהל נותן לקבוצה, נותן גם אמביציה חזקה לשחקני הקבוצה היריבה, כפי שגם קרה, למשל, במשחק נגד ערד. שחקני הקבוצות היריבות עושים הכל כדי לתפוס כותרת על הגב שלנו.
מתי ומדוע קיבלת את ההחלטה שאתה רוצה לשחק כאן?
את ההחלטה שאני רוצה לשחק בקטמון קיבלתי בעונה שעברה במשחק בכפר סבא. לפני המשחק שמעתי על הפועל קטמון משמועות: דיברו על קבוצה עם כסף שתדרוס את הליגה. לא הכרתי את הקבוצה ואת האוהדים.
אחרי שהפועל הובילה 2:0 במחצית, הבקעתי שער ראשון – ראיתי ושמעתי שהאוהדים ממשיכים לעודד את השחקנים ולשיר. כך גם היה אחרי השער השני שאני הבקעתי, וגם אחרי שכפר סבא הבקיעה עוד שני שערים וניצחה את קטמון. ואז בסיום המשחק – האוהדים מוחאים כפיים לשחקני הפועל קטמון ושרים להם שירים. ואז אמרתי לעצמי – זו קבוצה שאני רוצה להיות בה ולשחק בה.
אחר כך במשחק שהיה בבת ים נגד קטמון, היו המון אוהדים אדומים שהרעישו עולמות. כמה שבת ים עשו מאמץ להביא קהל, לא שמעו אותם בכלל. אמא שלי באה למשחק. אחרי המשחק היא אמרה לי: התפוצץ לי המוח מאוהדי קטמון, ההוא עם התוף פוצץ לי ת'אוזן ולא הפסיק לתופף כל המשחק...
עד המשחק של הפועל נגד בת ים בסוף העונה שעברה לא שיחקתי בטדי. חוץ מהחוייה של
לשחק בטדי, הרי הטקס שעשיתם בתחילת המשחק לשחקנים היה מאד מרשים. במיוחד כאשר בסיום המשחק, האוהדים עמדו ומחאו כפיים לשחקני בת ים ובירך אותנו על העלייה. אפילו בבת ים לא זכינו ליחס כזה של הקהל המועט שהגיע למשחקים שם. והנה פה, הקהל של הקבוצה היריבה שנלחמה נגדנו כל העונה מברך את השחקנים – זו היתה עוד סיבה שהחלטתי שאני רוצה ללבוש אדום.
גורם חשוב לרצון שלי לחתום ולשחק בקטמון היה הקהל הרב שמגיע למשחקים, השירים ששרים, מחיאות הכפיים בסיום המשחקים וגם לשחק בטדי כמגרש בית. כמעט ואין דברים כאלה בכדורגל בישראל. אתה מרגיש כמו שחקן תיאטרון שזוכה לתשואות חזקות מהקהל. בגלל זה אני גם מקפיד לרוץ אל הקהל בסיום המשחק, כדי להודות לכם. אתם נותנים לי כל כך הרבה כוח והשראה בעוצמות שקשה להאמין.

מה דעתך על השיר שהאוהדים חיברו עבורך? האם אתם שומעים את השירים והקריאות שבאות מהקהל? אני מאד אוהב את השיר שחיברו עלי, וכששרים אותו אני נטען בכוחות חזקים, אני נכנס לאטרף. השורה על ליאור קצת מפריעה, אבל אני מבין שזה מתאים לחרוז ואין לי בעייה. במשחק ברמלה, כאשר הוחלפתי ושרתם את השיר שלי, ממש התקשיתי לרדת, לא רציתי לעזוב את המגרש, ובסיום המשחק באתי אליכם בריצה כדי לומר לכם תודה ולשמוח עם הקהל. השחקנים שומעים את השירים ואת כל הקריאות שהאוהדים קוראים. כשאתם צועקים את ה"אולה אולה אולה" [ה"אצבע"] ההד פשוט מדהים, במיוחד בטדי, אבל גם במקומות אחרים. בחדרה, למשל, זה היה פשוט מדהים ונתן לנו כוח רב.

עד כמה אתה יודע על הרקע להקמת הפועל קטמון?
מאז שאני משחק בהפועל קטמון אני יודע הרבה יותר על הרקע והסיבות להקמת קטמון ["איך קוראים לשניים האלה?"..] ואני אומר לאוהדים: כל הכבוד על היוזמה והמהלך. לא פשוט לעזוב קבוצה שאתה אוהד שנים רבות. המהלך שנעשה פה הוא גדול, אדיר וחשוב. התחילו פה דרך מיוחדת, וזה יהיה כמו כדור שלג שמתגלגל והולך וגדל. קטמון זו תופעה.
כשאני חוזר ומספר לחברים שלי מחוץ לירושלים על קטמון ועל החוויות שאני עובר, הם כל פעם מתפעלים ואומרים לי – גם אנחנו רוצים לחוות את החוויה ולבוא למשחקים.
מה אתם שומעים משחקני הקבוצות היריבות?
במהלך המשחקים שחקני הקבוצות היריבות חוזרים ופונים אלינו ומבקשים שנסדר להם לשחק בהפועל, פשוט לא ייאמן. סיבה העיקרית לכך זה קהל האוהדים של קטמון והדרך שבה הוא מעודד את הקבוצה. שחקנים מקבוצות אחרות מקנאים בנו על התנאים שאנו זוכים להם מהנהלת הקבוצה, שהם ממש כמו בליגת העל: ציוד, אימונים, היענות לבקשות של השחקנים וכמובן לשחק בטדי.
חשוב שיידעו ששחקני הקבוצות האחרות מקנאים כל הזמן בשחקני קטמון. הם חוזרים ואומרים לנו במהלך המשחקים ולאחריהם עד כמה, בעיקר בגלל הקהל. אין שחקן מליגה א' ועד הליגה הלאומית שלא רוצה לשחק בקטמון. לקבוצה יש מוניטין טוב אצל שחקנים. אני מניח שאם תהיה פנייה לשחקן כזה או אחר לשחק
פה, יש סיכוי טוב שהוא ירצה.
איך אתה מתכונן למשחק?
קודם כל יום קודם אני לא עובד. כבר בלילה שלפני המשחק אני חושב הרבה על הקבוצה היריבה, על המטרות שלי במשחק, ומדמיין כיצד אני מבקיע את השער, בכל מיני מהלכים, כאשר הכי חשוב לי זה לראות את הכדור בתוך הרשת ולרוץ לקהל. בבוקר המשחק אני קם מוקדם, מקפיד על תזונה נכונה, ארוחת בוקר קלה, ושוב מתכונן מנטאלית למשחק.
מה קורה כשאתה חוזר הביתה אחרי משחק? איך אישתך מקבלת אותך?
כשאני חוזר הביתה אחרי משחק, יש לי כלל ברור: אני משאיר את הכדורגל בצד, בנפרד מהבית. כשאני חוזר הביתה ושתי הבנות שלי מקבלות את פני זה מה שמרגיע אותי, וזה מה שהכי חשוב לי. לא מעניין אותי שום דבר. יש הפרדה מוחלטת.
אחרי הפסד או משחק ששחקני היריב ניסו לפגוע בי והשופטים שרקו נגדי והפריעו לי, אני יותר מתכנס לתוך עצמי, חוזר ומעביר בראש את מהלכי המשחק. אחרי המשחק נגד נחלת, למשל, חזרתי הביתה, התכנסתי בתוך עצמי, לא רציתי לאכול ארוחת ערב. תהליך החשיבה הזה נמשך עד האימון ביום ראשון – ואז שבוע חדש.
אשתי יודעת שאני עושה את ההפרדה הזו בין הבית לבין הכדורגל, ומקבלת אותי כמו שאני. היא מנסה להרגיע אותי, מדברת איתי על המשחק. החברות בינינו החלה כשכבר שיחקתי כדורגל, והיא ידעה שהיא מתחתנת עם כדורגלן. היא תומכת ומסייעת בכל מה שאני עושה.
מה אתה עושה בשעות הפנאי?
אני צופה הרבה בטלוויזיה בשידורי ספורט, במיוחד בכדורגל. אני אוהב לראות סרטי פעולה. אבל מעל לכל אני אוהב לשחק עם שתי הבנות שלי, להיות אבא טוב. לא יצא לי ללכת לאסיפות הורים של הילדה בגן, בעיקר
בגלל שאני מגיע הביתה מאוחר אחרי האימונים, או שאני יוצא לעבודה.
האם אתה מצליח לראות את הרכב הקהל של הפועל?
האוהדים של קטמון הם קהל מיוחד במינו. אני רואה את הרכב הקהל: הרבה חבר'ה צעירים רציניים, זה לא אנשים מה"שכונה", אלא אנשים רציניים שלא מקללים. אוהדים מכל הלב. אני גם רואה בקהל את המשפחות, הנשים והילדים. גם זה מיוחד. לא רואים קהל כזה במשחקים של קבוצות אחרות, אפילו לא בליגת העל. הקלישאה אומרת שהקהל הוא השחקן ה- 12. בהפועל קטמון זו המציאות. זה בולט במיוחד ברגעי מצוקה במשחקים. השירה של הקהל נותנת לנו אנרגיות חזקות וטובות. רק אחרי שבאים למשחק של קטמון אפשר להבין את החוויה המיוחדת שבמשחקים. אבי סנדור אומר עליכם שאתם קהל משוגע...
מה דעתך לגבי הטענות שהועלו על חוסר התאמה בין מה שהקהל עושה ביציע לבין מה שהשחקנים עושים במגרש?
בתחילת העונה היתה באמת חוסר התאמה בין האיכות של מה שהקהל עשה ביציע לבין איכות המשחק על המגרש. ידענו שאיכזבנו את הקהל. זה בהחלט המריץ את השחקנים להשתפר. היו ציפיות גבוהות והקבוצה לא עמדה בהן. הבעיות היו ידועות כבר באימונים שלפני העונה ובמשחקי אימון. גם אתם האוהדים אמרתם זאת וכתבתם על כך. יש בקבוצה תלכיד טוב של שחקנים, אבל היו בעיות בחיבור בין השחקנים. מאז שמאיר כהן הגיע, יש שיפור גדול בחיבור בין השחקנים ורואים גם את התוצאות.
האם האוהדים מלחיצים יותר מדי את הקבוצה?
אני לא חושב שאתם מלחיצים אותנו בדרך שבה אתם אוהדים את הקבוצה. זה רק מחזק וממריץ אותנו. לקראת סוף השבוע והמשחק שמתקרב השחקנים מדברים הרבה על הקהל שיגיע למשחק הקרוב: כמה יגיעו, איך יקבלו אותנו, איך יעודדו את הקבוצה.
יש דיבור בקרב האוהדים על כך שהמשחק של הקבוצה הוא פחות מדי קבוצתי ויותר אגואיסטי, ויש בכך פגיעה בקבוצה.
לשחקנים בקבוצה יש הרבה אגו. זה לא בהכרח שלילי. אבל, אם כתוצאה מכך הקבוצה נפגעת לא צריך לפחד לדבר על זה, בגלוי ועם מי שצריך, כדי לפתור את הבעייה ולכוון את זה לכיוונים חיוביים.
אתה נראה אדם שקט ורגוע. איך זה משתלב עם תפקידך כחלוץ שצריך להיות תוקפני וכוחני?
כשאני משחק אני לא עושה חשבון, אני אגרסיבי ומשחק חזק כאשר צריך. קשה מאד להרגיז אותי, להוציא אותי מהכלים. אני מאד שולט בהתנהגות שלי. יש סיכוי שאני אתפרץ על מי שמנסה לכסח אותי ולפגוע בי בצורה לא ספורטיבית, בכוונה ובכוח, אבל זה יקח הרבה זמן. במהלך המשחקים יש הרבה דיבורים מלוכלכים בין השחקנים. במשחק נגד חדרה, למשל, השחקן הגבוה שלהם, אגרביה, שהוא חבר טוב שלי, ניסה להרגיז אותי, ואמר לי בתחילת המחצית השנייה שהוא מתכוון לכסח אותי. עניתי לו מה שעניתי לו והוא נרגע. אחרי המשחק הוא התקשר כדי להתנצל, על זה שהוא דיבר לא יפה.
מה דעתך על פרשני הספורט בישראל?
מעט מפרשני הכדורגל בישראל מבינים ומדברים לעניין מבחינה מקצועית. הרבה מהפרשנים בארץ מושפעים ממשקעי עבר שלהם כלפי מאמן או שחקן או סתם מטינה אישית שמשפיעה על דברי הפרשנות. מאד חבל שזה כך. אני מאד נהנה לשמוע את הפרשנים בערוצי הספורט מחו"ל, שמדברים מקצועית ועניינית.
אישיות בארץ ובחו"ל שאתה מעריץ?
ברק אובאמה הוא אישיות שאני מעריץ והייתי רוצה להיפגש איתו. ההצלחה שלו להיבחר לתפקיד נשיא ארצות הברית, המעצמה העולמית, היא דבר מדהים ובאה כתוצאה מכך שהוא האמין בדרכו וביכולת שלו לנצח. הייתי רוצה לשמוע ממנו
איך הוא עשה זאת.
ובישראל - עם איזו אישיות ציבורית היית רוצה להפגש ולשוחח?
לגבי אישיות ציבורית בישראל: [אחרי מחשבה של חצי דקה] הייתי רוצה להיפגש מאד עם יצחק רבין ז"ל ולשאול אותו, בין היתר, מדוע לדעתו התנקשו בחייו.
ומבין הדמויות שבחיים, הייתי גם רוצה להיפגש עם ניר ברקת. הוא אדם שמרתק אותי. הייתי רוצה לשוחח איתו על החשיבה העסקית והיזמית שלו שהובילה אותו להצלחה, על דרכו בעולם העסקים. איך הוא מקבל החלטות ומה היא ההשראה שלו להצלחה.
אוהדי קטמון פעילים ביוזמה החברתית שעוסקת בפעילות קהילתית עם עולים חדשים. האם אתה רואה את עצמך מעורב בפעילות למען הקהילה?
אני מאד אשמח לפעול
למען הקהילה, הציבור. אם יפנו אלי אני אשמח. אבי סנדור סיפר לי על המצוקה של הילדים האתיופים שגרים במרכז הקליטה שליד מגרש האימונים של הקבוצה במבשרת. התארגנתי איתו והבאנו חבילות ביגוד לילדים. זה היה קטע מרגש מאד. לא הספקנו לפתוח את תא המטען והם התנפלו עלינו. אבל כשם שזה היה מרגש זה גם היה כואב. אני בהחלט אשמח לסייע לילדים האלה או לאחרים. רעננה, בה אני גר, היא עיר שיחסית לא רואים בה מצוקה כזו, ולכן מאד שמחתי שיכולתי לעזור לילדים האלה. אני גם אשמח לסייע בעתיד, ככל שאוכל.
האם נכנסת לפורום של האוהדים באינטנרט?
ניסיתי לאחרונה להיכנס לפורום של הקבוצה באינטנרט, אבל בגלל בעיות
עם המחשב
בבית לא הצלחתי בינתיים להיכנס אליו. אבל שמעתי מאחרים על הדיונים שמתקיימים שם ושיש מעורבות גדולה של האוהדים. מאיר כהן סיפר שאחרי המשחק הראשון שהוא אימן היו למעלה מ- 2000 כניסות לאתר כדי לקרוא את מה שהוא כתב.
חשוב לי לדעת מה האוהדים חושבים על הקבוצה ועל השחקנים. גם בגלל זה אני מעוניין לקרוא את מה שאתם כותבים.
ספר על הפרנסה האחרת שלך?
יש לי חברה לסימון כבישים. אחרי השחרור מהצבא חיפשתי עבודה. מצאתי עבודה בעירית רעננה במחלקה לסימון כבישים שם למדתי את המקצוע. אחרי 5 שנים פתחתי חברה משלי לסימון כבישים, ועובדים בה חמישה עובדים. החברה עובדת גם ברשויות מקומיות וגם בכבישים בינעירוניים. אני מתמודד בהרבה מכרזים. עיקר העבודה הוא בלילות, 8-9 שעות כל לילה, כאשר בעונת החורף והגשמים יש פחות עבודה.
למה הסימון של הכבישים בארץ כזה לא ברור?
בישראל יש בעייה מיוחדת בסימון הכבישים: בגלל תנאי האקלים, היובש ומיעוט הגשמים, הסימון מתלכלך. אנחנו משתמשים באותם חומרים ובאותן שיטות כמו בחו"ל, כך שהסיבה היחידה לכך שבארץ הסימונים דוהים היא מזג האוויר והאקלים.
היכן אתה רואה את עצמך בעוד 10 שנים?
למען האמת עוד לא חשבתי על זה בצורה מסודרת. יש לי תעודת מאמן, ובעבר אימנתי במשך שנתיים קבוצת ילדים בבית"ר כפר סבא. אני לא שולל אימון בקבוצות בוגרים בליגות הגבוהות, אולי אפילו את הפועל, אחרי שאעבור קורס מאמנים מתקדם יותר. אני מאמין שיש לי את התכונות והאופי שמתאימים לאמן.

-דני צור-