"מה מבקש אדם, איזה סוג של שחקן? כמו שבע לב אדום ואז הוא בא פתאום"
עונה שניה לקטמון מתרגשת ובאה עלינו לטובה ובעקבות פניות חוזרות ונשנות בפורום חשתי בצורך עז להכיר את תגלית העונה שלנו, הלא הוא מיקי רנדי הצעיר והמוכשר. הוא הגיע לקטמון באמצע העונה שעברה מרמת השרון בלאומית ומהרגע שעלה לשחק כבר התבלט בקישור ועורר התפעלות אצל אלו המכונים ”עסקנים” בקרב האוהדים, הרבה בזכות הלב האדום אותו הוא קיבל מאבא, מהבית. הנחישות על המגרש, הדמעות בעיניים בסיום אותו משחק ארור בנתיבות ורוח הלחימה המתפרצת עשו את שלהם ורנדי, אחד השחקנים הבודדים שגדלו בנוער של הפועל ובעברו שנים של עידוד פעיל, קטף את התואר הנכסף “תגלית העונה”. את הראיון הוא מתחיל בהתנצלות: “אני מצטער שאני לא מסתכל עלייך זה פשוט.. תמיד אני ככה.” אכן כך. כמה שהוא אגרסיבי על המגרש, ככה הוא ביישן כשזה מגיע לשאלות אישיות. אז ניסיתי... קבלו אותו, בפינה לשיפוטכם, מיקי לב אדום:

ספר לי קצת על ההיסטוריה שלך עם הפועל
נולדתי בבית של אוהדי הפועל. הלכתי לכל המשחקים, אם זה בית או אם זה חוץ. בגיל 8 גם התחלתי לשחק בהפועל אבל מאז המשחק ברעננה לא הגעתי למשחקים יותר. נמאס לי. זה לא היה כמו פעם. אמנם המשכתי לשחק בנוער עוד שנה אבל לא הלכתי למשחקים של הבוגרים. אחרי שנתיים עברתי לרמת השרון ומשם לקטמון.

למה עזבת את הפועל ועברת לרמה"ש?
כשחזרנו ממחנה אימון עם הנוער היה משחק של הבוגרים לגביע הטוטו ויאיר אסייג לא הזמין אף שחקן נוער חוץ משחקן אחד. זה היה מישהו שבכלל לא הגיע לו- הוא פשוט מכיר את אבא שלו- ולקחתי את זה קשה. זה הרגיז אותי בתור שחקן שהבטיחו לו כל כך הרבה דברים. אז החלטתי לעבור למקום אחר.

ואיך הגעת לקטמון? מה שמעת?
אמרו לי שמקימים קבוצה בירושלים. חשבתי לעבור כבר בהתחלה אבל הבטיחו לי כמה דברים ברמה"ש, היינו לפני מחנה אימונים בבולגריה ושיחקתי בכל גביע הטוטו. אבל אז ראיתי שבליגה אני לא מקבל הזדמנויות, אז אחרי כמה חודשים באתי לקטמון. היה לי קשה בהתחלה, מירו לא כל כך רצה אותי..

רגע רגע... עצור שניה. לחלק שבו הגעת לקטמון. סתם באת כי הקימו קבוצה חדשה בירושלים?
מה פתאום! באתי לכל המשחקים בהתחלה. היינו באים, כל המשפחה, למשחקים, והחלטתי שאני רוצה לשחק פה, בקטמון. זה לא קרה במהירות, אבל התחלנו לגשש,דיברנו עם בני ובאתי להתאמן עם הקבוצה. הגעתי בערך במחזור שישי ובפעם הראשונה שיחקתי נגד תל מונד בגביע ובבית, לפני בת-ים, מי זה היה.... (אני, הקטנה: אופקים?) כן, אופקים.

שמעתי שכשעברת לשחק
עשית העברה טקסית של הדגלים לאוהדים?
כן. תמיד היו לי דגלים בבית, תמיד וחשבתי שזה יהיה נכון לתת אותם.
מיקי, כפי שכבר הספקתי להבין, לא אוהב להאריך בדברים ובטח בטח לא להעיד על עצמו
ולכן ארחיב בשמו- ציפור קטנה לחשה לי שבאחד האימונים הראשונים בהם השתתף פנה לאחד האוהדים וביקש בקשה צנועה- עכשיו, כשהוא עבר מהיציע למגרש, נשארו אצלו בבית כמה דגלים שלא מתנופפים כמנהגם במשחקים והוא היה מאוד רוצה להעביר אותם למישהו שיעשה בהם שימוש טוב יותר. אז באופן חגיגי, הועברו הדגלים לרשות האוהדים וגם היום תוכלו למצוא אותם מרימים את ראשם בגאוה במגרש.

אתה אומר שהפסיקו לך הסמטימנטים להפועל הישנה והפסקת לבוא ופתאום הגיעה קטמון וחזרת לעודד במשחקים. למה?
את יכולה לשאול עוד 4000 אנשים ותשמעי את אותה תשובה.

אתה מרגיש שלשחק בקטמון זה לשחק בהפועל ירושלים?
ברור. זה אותו הדבר בשבילי.

איך זה להיות שחקן שהוא גם אוהד?
זה קשה. אולי שניים או שלושה שחקנים מתוך הקבוצה הזאת הם אוהדי הפועל מהבית.
זה מוזר כי זה אנשים שהייתי רגיל לעמוד לידם בקהל פתאום קוראים לך ומעריצים אותך. קשה לי לקבל הערצה כזאת, אבל אני שמח שזה ככה. שאני גורם לאוהדים לתחושות כאלו.

אתה מרגיש יותר מחוייב בתור אוהד משאר השחקנים?
אולי ... לא יותר מחוייב, עם יותר לב.

יש רגעים שאתה במגרש ומרגיש ששחקנים אחרים לא כמוך ולא נותנים הכל על המגרש?
זה כואב לי. כשאתה נותן את כל מה שיש לך למען מטרה מסויימת ואחרים לא עושים את זה. ואחר כך מצפים שכן נהיה טובים ושכן נעלה ליגה. אי אפשר .. אני בסך הכל ילד, זה קשה כשאתה מתאמן ומתאמץ ועושה גם עבודה של מישהו אחר שלא מתאמץ ומתאמן מספיק...

למה אתה חושב שלא עלינו השנה?
כי איבדנו נקודות במשחקים שהיינו חייבים לנצח כמו בנתיבות, באר שבע בבית, נגד חולון. אי אפשר להאשים את השחקנים אבל כנראה לא הלך. יש ימים שלא הולך.

המשחק בנתיבות. ספר קצת על התחושות
(נבוך) כן. זו תחושה של אכזבה, של משהו שעבדת עליו כל כך הרבה זמן ובשתי דקום איבדת אותו כמעט לחלוטיין. זה היה קשה, זה היה כואב מאוד אבל זה כדורגל אין מה לעשות. יש רגעים טובים, יש רגעים פחות טובים. זה אחד הרגעים הפחות טובים.

קצת רכילויות מחדר ההלבשה. זרוק איזה עצם.. שירי שחקנים אולי?...
לא שמעתי. בנושא של השירים כמעט ולא מתעסקים. כולם, גם אלו שנשארו מעונה שעברה וגם החדשים שהגיעו הם אנשים באמת באמת טובים. שווה להכיר אותם אחד אחד.

אפרופו שירים- אתה מכיר את המילים של השיר שלך?
מחייך חיוך מאוזן לאוזן- בטח.
מה אתה חושב על ההשוואה לשבע לב אדום?
למען האמת, אני מעריץ שלו. לא רק מבחינה טכנית, אלא גם מבחינת הלב שלו וכל מה שהוא השקיע. זה מה שסימל אותו. הוא שחקן ששיחק מכל הלב. אני גדלתי עם מספר 7. אפילו ברמה"ש הייתי שבע עד שהגעתי לקטמון. אבל עכשיו אני אוהב את מספר 20.

מה אתה חושב על נושא האיחוד עם הפועל הישנה? כן? לא?
בתור שחקנים אנחנו לא אמורים להתייחס לזה...

אני שואלת בתור אוהד. מה דעתך האישית?
מהלך כזה יפגע בהרבה מאוד שחקנים וישאיר הרבה אנשים בחוץ. אבל בתור אוהד, האם אני רוצה שיהיה איחוד? אני חושב שאיחוד זה
דבר טוב.

כל השחקנים החדשים עכשיו. יש המון. איך החיבור?
בכל קבוצה יש מלחמה על המקום לא משנה אם השחקן חדש או ישן. אני חושב שהשחקנים ממש טובים השנה. שדרגו את הרמה של הקבוצה ואני מקווה שנתחבר ונסיים מקום אחד יותר מבשנה שעברה.

נראה לך שהחדשים מחוייבים? מבינים את הרוח?
להבין את הרוח זה דבר שבא עם הזמן. כשהקהל ילחץ עליהם אז הם יבינו מה מצופה מהם.

מה שאמרת עכשיו, שהקהל ילחץ עליהם. אתה יכול לפרט?
תקשיבי, קהל דורש תוצאות, הוא דורש דרך כלשהי. וכשאין דרך הוא יכול להתערב. ניקח לדוגמא את הקהל של בית"ר: כששחקן לא הולך בדרך שהם רוצים הם יכולים לגמור אותו אבל מצד שני אם הם כן יעשו מה שהקהל רוצה הם ירימו אותו לשמיים. ככה זה בכל מקום. אם לא תהיה טוב, לא יאהבו אותך.

בפורום בימים האחרונים התנהל דיון בנושא- האם צריך להלחיץ את השחקנים ולהגיד להם שאנחנו לא מרוצים או לעודד ולתמוך בכל מקרה, גם בהפסדים? מוחאים כפיים, תמיד שרים שירי שחקנים. מקסימום איזו אמירה שלילית או שתיים ו"מירו תתפטר" קטן. והשאלה היא אם הבעת חוסר שביעות רצון תגרום לשחקנים לרוץ יותר קדימה או פחות?
לא טוב להתרגל רק לטוב. שתמיד יגידו לא נורא, ימחאו כפיים ואנחנו עדיין אוהבים אותכם. לפעמים צריך לתת מכה בראש כדי להתעורר וזה מה שצריך... מקווה שהאוהדים יפנימו את זה שאם תמיד יהיה טוב אז יגידו: "לא נורא, בכל מקרה יאהבו אותנו וימחאו כפים" ואז פשוט יפילו את הכישלון על מישהו אחר.

ראית את זה קורה לפעמים בעונה שעברה?
לדעתי האשימו את מירו בשנה שעברה בדברים שלא קשורים אליו. מירו עדיין לא משחק. השחקנים הכי טובים שהיו שיחקו בהרכב כל שבת. לא עשינו את העבודה. אין מה להאשים את מירו.

אז מה אתה אומר בעצם? שלא הייתה מספיק נחישות, מספיק מוטיבציה?
הרבה דברים היו חסרים אבל אי אפשר לבכות על שנה שעברה. עכשיו אנחנו עם הפנים קדימה לראות מה שאפשר לעשות הלאה. ללמוד קצת ולהתקדם ממה שהיה שנה שעברה.

איך אתה למדת והתכוננת לעונה הקרובה?
בשנה שעברה הייתה לי מחלת הנשיקה בפגרה ולא התאמנתי בכלל עד למחנה אימון והיה לי קצת קשה אבל השנה עבדתי על חוזק, מהירות, חשיבה יותר טובה. מקווה שזה יבוא לידי ביטוי בעונה הקרובה.

מיקי כובש באופקים בסוף העונה שעברה. צילום: גיא פרץ.

אז איזה מיקי נראה העונה?
מיקי משופר. טיפה יותר מהיר, טיפה יותר חזק, הכל טיפה יותר. בתקווה שנעלה ליגה ואני אסיים מצטיין כמובן. אני אעשה הכל כדי להיות הכי טוב כל משחק כמה שאפשר.

איך היחסים שלך עם מירו?
טובים מאוד בתור מאמן-שחקן, לא מעבר לזה. הוא עוזר לי, מכוון אותי, נתן לי הזדמנות ענקית ואני שמח שהצלחתי לקבל אותה. אני מקווה להוכיח לו העונה מה אני באמת שווה.

למה התרגזת באימון פתיחה?
למה התרגזתי? (מנסה להזכר..) אה, נכון התעצבנתי באמת. אני פשוט תמיד ככה. תלוי על איזה צד אני קם בבוקר. כולם יודעים את זה- זה עצבים. קוראים לי ילד מצבי-רוח. שואלים אותי לפני כל אימון על איזה צד קמתי כדי לדעת אם לקחת אותי איתם באוטו או לא. אני מתעצבן משטויות וזה גם משהו שאני צריך לעבוד עליו.

זה לא פוגע בך על המגרש?
זה דווקא עושה אותי מרוכז יותר. לכדורגל זה טוב- לכל השאר לא.

שחקן העונה בעיניך?
אבי סנדור.
מצחיק שזה גם מה שאורי וורנר אמר...
הוא שחקן שיודע מה מצפים ממנו, הוא יודע מה צרך לעשות. זה משהו שאתה נולד איתו. הוא משחק כל החיים עם הלב. אבל יש אחרים שלא משחקים עם הלב, הוא כן.

מטריד אותך העניין הזה של הלב?
כן. (שתק ולא יסף).

אחד האוהדים אמר לך פעם שהוא רואה אותך כסמל לא לשנה-שנתיים אלא לטווח הארוך.
זו לא שאיפה, זה חלום. להאמין בקבוצה שאותה אוהב אותה כל כך. אתה שואף להיות כזה. זה מוזר לי שהוא אומר לי דבר כזה, כי אני ילד, אבל אני אנסה לעשות הכל כדי להפוך לאחד כזה. אני מקווה שיתנו לי את הכלים ומקווה שיהיה בסדר.

מה התוכניות שלך לטווח הארוך?
קודם כל להגיע עם קטמון לליגה הכי גבוהה שאפשר. במידה ולא, אני צריך לחשוב על העתיד והקריירה שלי כי בניתי את כל החיים שלי סביב הכדורגל. השקעתי בכדורגל ולא בלימודים, בחברים, בצבא.
אני מקווה שאני אצליח לנסות את המזל שלי בליגות יותר גבוהות, אם לא עם הפועל קטמון שזו העדיפות הראשונה כמובן. כי חשוב לי להדגיש שטוב לי במקום שאני נמצא בו. אני מקבל תנאים מצויינים ומוקף באנשים טובים . רק חסר טיפה מזל. בנתיבות זה מזל. זה היה שברון לב. מכאן זה היה ידוע וברור שזה הסוף.

קיבלת כבר הצעות?
קיבלתי מהפועל ירושלים. האמת שהייתי אמור להתחיל להתאמן איתם בשנה שעברה והעדפתי להשאר בקטמון כי טוב לי. אני משחק, מחזיקים ממני בתור שחקן שיש לו קצת יכולת, היכולת הבסיסית והעדפתי להשאר פה. גם יכולתי לחזור לרמה"ש אבל טוב לי בקטמון למרות שזו הליגה השלישית, אבל אני עם הפנים הלאה. ואיפה עוד יש קהל כזה.. ברמה"ש יש 30 אוהדים כל משחק וזה פשוט לא כיף. בהפועל כרגע זה 200 אוהדים כמו משחק וקטמון זה כמו לשחק בליגת-על.

הייתה לך פציעה בשנה שעברה?
היו לי הרבה... אמרו לי שאני כל שבוע בבית חולים. אני משחק עם הרבה לב ולא מפחד משום דבר. כל עוד זה לטובת הקבוצה זה לא מפחיד אותי. אז קורה שלפעמים אתה רוצה יותר מדי ופוצע את עצמך. אני לא בוכה אלא מתאושש וחוזר כל שבוע מחדש. בינתיים באימונים אני ברגוע אבל עוד מעט נתחיל לשחק טיפה יותר חזק...

מה אתה אומר על המשחק מול מכבי קביליו יפו?
קודם כל האוהדים נתנו תצוגה מרשימה. אמנם לא שיחקנו טוב בשליש הראשון והשני אבל הוכחנו שכל הגולים שלנו באו מהתקפות מסודרות ולא במקרה, כמו שצריך להיות בכדורגל. עדיין צריך להתחבר ולהתאמן וזה גם תחילת עונה. ונראה, התוצאות יבואו. השחקנים לא מחוברים באגפים ולכן ההתקפות היו מהאמצע בגלל החדשים אבל עם הזמן נראה חיבור.

מסר לאוהדים?
מה זאת אומרת? אני אחד מהם. מסר? מנסה לחשוב על משהו... מה המסר שלי אליהם? סבלנות. בלי הרבה לחץ.

בלי הרבה לחץ???
אולי זה סותר את מה שאמרתי קודם, אבל אתם צריכים לדעת להיות גם סבלנים ולדעת את הצרכים שלנו. אנחנו יודעים מה הציפיות מאיתנו ונעשה הכל בשביל זה. גם כשניצחנו תמיד אמרו שלנצח בהפרש קטן זו לא דרך. אבל לא תמיד אפשר לנצח 4-0. כמובן שצריך אבל לא תמיד אפשר. זה חלק מהסיבה שלא עלינו ליגה. אני מנסה לחשוב, איזה מסר אני יכול להגיד? שאני וכולם נעשה הכל בשביל הקבוצה.

אתה, אנחנו יודעים, שתעשה הכל.
ואני מבטיח למשוך איתי את כולם.