לכבוד הפגרה ובעקבות ראיונו של פרננדו עם מרציאנו, חשתי שהגיע הזמן להרים את הכפפה ולראיין את חביב הקהל הצעיר שלנו- אורי וורנר. קבענו בצהריים במרכז העיר וישבנו לשיחה קצרה-ארוכה על קולה (ודיאט קולה לבחורה).
בעיר שמלאה בתקופה האחרונה באנגלו-סכסים צעירם מהתפוצות אורי עוצר כל רגע להגיד שלום. כשפתאום עוצרת אותנו איזו צרפתיה שדחוף לה מאוד לספר בעברית רצוצה ולא ברורה על אהבת העולם וביאת המשיח הקרבה הוא צוחק ואומר כי בגלל זה הוא אוהב את ירושלים- הסיפורים ההזויים שתמיד מוצאים בה. גם אני אוהבת אותה מאותה הסיבה!

אבל לפני הכל, נכון לכתיבת שורות אלו חל שינוי בסטטוס של אורי בקטמון ואני מקבלת עדכון טלפוני חם מהתנור:

אז מה קורה איתך בעונה הבאה?
בימים האחרונים קיבלתי הצעה לבוא להבחן במכבי הרצליה. כרטיס השחקן שלי בקטמון והכל עוד מאוד מעורפל, אבל אם זה יקרה אני אושאל רק לעונה אחת ומתכנן לחזור. זו הזדמנות מאוד גדולה אבל עדיין קשה מאוד לחשוב לעזוב את קטמון... בכל מקרה, זה בידיים של בני (סיון), אמיר (הוכברג) וכמובן מירו ואני בטוח שיעשו את מה שהכי טוב לי ולקבוצה.

כמה ימים קודם לראיון פגשנו את אורי במקרה בתקליט, עוד מעוז של קטמון, יושב עם חברים. לאחר
שיחה קצרה הוא החליט להציג בפני אחד מהם: “את מכירה את בן סהר, חלוץ נבחרת ישראל?!”. הסתכלתי, קצת הלומת אלכוהול ועניתי מיד וללא היסוס- “לא. אני מכירה רק שחקני קטמון!”. חצי-הבדיחה שלי עבדה כנראה, כי כשהשיחה גולשת לכריסטיאן רונלדו לרגע, אורי בטוח שאין לי שום מושג מי זה. גם אחר-כך, כשהוא מזכיר את מסי, הוא עדיין חושב שזה סינית מבחינתי. נו, טוב, בחורה.... אבל בכל זאת, אני מנסה את מזלי:

חוץ מקטמון כמובן, איזו קבוצה אתה אוהד מילדות?
בארץ מכבי חיפה ובאנגליה ארסנל.

איך בעצם הגעת לקטמון?
בשנה שעברה בערך באותו הזמן פרשתי מכדורגל, ירדתי ליגה עם הפועל פ"ת בנוער, אמרתי לא מתקרב לענף הזה, זה ענף חרא. כמו שאתם מכירים בהפועל ירושלים, אנשים עושים תרגילים מלוכלכים... חשבתי שמיציתי את העולם הזה, שנה אחת הספיקה לי. לא הייתי מסגול לראות כדורגל אפילו בטלויזיה. אז בקיץ ההוא פשוט השתוללתי, לא כמו ספורטאי. הייתי באילת. כששיחקתי בפועל פ"ת אייל לחמן היה המאמן, והוא מאוד אהב אותי. יום אחד אני מקבל טלפון ממישהו שהוא מכיר שאומר לי שמשהו מתבשל ושאני אגיע לירושלים למבחנים.
מסתבר שאורי שרצקי התקשר לכמה מאמנים וביקש לשלוח שחקנים
למבחנים, כי הם מנסים לבנות פה משהו. וכבר ביום הראשון של המבחנים הבקעתי שלושער... ככה הגעתי להפועל קטמון. מה שמעניין הוא ששבוע אח"כ התקשר אלי מישהו ואמר לי שיש קבוצה- עירוני בת-ים שרצה חזק ותעלה ליגה בטוח, ואמרתי בשום פנים ואופן אני לא הולך, אתה לא מחובר, יש את קטמון אני הולך לשם! מי יכול לדעת מה היה קורה, אולי אם הייתי הולך לשם הם לא היו עולים ליגה בכלל....

אתה מתחרט?
מה פתאום?! גם השנה, הם לא הציעו רשמית אבל אותו בן אדם התקשר אלי שוב ואמרתי שאין סיכוי. הפועל קטמון בליגה א שווה כל קבוצה בליגה ארצית.

שמעת על קטמון בהתחלה?
זה מצחיק כי היה לי חבר ששיחק איתי ושמעתי שהוא קיבל מבחנים אצל לופא קדוש בטדי ואני כולי הייתי באטרף רק מזה שהוא הולך לעלות להתאמן על טדי, אפילו בתור מבחנים וכל-כך קינאתי בו. איך הגלגל מסתובב...

איך זה להגיע לעונה ראשונה בבוגרים, פתאום לשחק מול מלא קהל בטדי? מלחיץ? נותן מוטיווציה?
מתרגלים. בחמש הדקות הראשונות אי אפשר לזוז. כל פעם. אני לא יודע אם שמת לב אבל בבת-ים במחצית הראשונה לא הייתי במשחק. לא הייתי מסוגל אפילו לתת פס כמו שצריך. רק במחצית שניה עד שנכנסתי למשחק ואז פשוט עשיתי מה שאני רוצה. זה שהכדור לא נכנס זה משהו אחר... לא שזה מלחיץ זה פשוט מרגש. אני
מתרגש לא רק לפני כל משחק, אלא לפני כל אימון.
מבחינתי הדרך שעשיתי, שפרשתי כל כך הרבה פעמים מכדורגל ואמרתי שזהו אני כבר לא אגיע לכלום ועד שהגעתי לזה אני מתרגש מכל אימון קטן ולא מאמין שהגעתי לזה.
אני מסתכל על השחקנים מסביבי וזה מדהים.

איך אתה מסביר את הקשר המיוחד והחזק שלך עם הקהל? זכית בחביב הקהל...
כן, אני לא יודע למה...
בטוח לא בגלל הכדורגל כי כדורגל לא הצגתי ...הייתה לי אמנם פתיחת עונה חלומית אבל הכדור לא נכנס, לא יודע, לא היה לי מספיק ביטחון.. .ראיתי פעם
בפורום שמישהו כתב משהו שמאוד אהבתי (מתבייש) שלבחור באורי וורנר כי יש בו משהו כובש למרות שהוא לא כובש. לא יודע להסביר למה אתם אוהבים אותי, אני אוהב אתכם בלי שום קשר.

לאורי לא ממש ברור למה הקהל כל-כך אוהב אותו, אבל לי יש הרגשה
שאני יודעת למה. כשאנחנו מדברים על אוהדים שהוא מכיר לדוגמא, הוא מספר כדרך-אגב שכל פעם שהוא עובד ליד הסטארדאסט הוא נכנס להגיד שלום. זה נראה לו טבעי לגמרי, אולי חלק מהחינוך האנגלי. כשאני עוצרת להחליף בטריות בטייפ הוא מתעניין במערכת היחסים שלי עם החתול, במה אני לומדת ואפילו שואל איך אני והחתול חגגנו את יום השנה. הוא גם יודע בדיוק איפה הוא נמצא. כשאני שואלת אותו
תהיה עוד חמש שנים הוא עונה ללא היסוס : שם את הפנדל המכריע בגמר גביע המדינה מול בית"ר עם קטמון.. ובכלל, ברור שהוא מתרגש ונפעם מהקהל והאהבה שהוא מקבל

אגב פורום, שמתי לב שבאשכול בחירת הקהל את השחקנים יש כל הזמן כמות אורחים לא מבוטלת. אתם משוטטים בפורום? מתעדכנים?
באימונים הייתי בא למיקי ואומר לו- "בואנה מיקי, תעזוב לי את חביב הקהל, כבר קיבלת את תגלית העונה ,תשחרר!! " וברור שנכנסים ומסתכלים אחרי משחקים על ציוני שחקנים, למרות שלא תמיד הסכמתי עם דברים שהיו כתובים שם.. כי לפעמים כשאתה נמצא במשחק בפנים ויודע כמה מישהו נותן את הנשמה שלו זה נראה אחרת ממה שזה נראה מבחוץ.

איך הגיבוש החברתי בקבוצה?
אני יכול להגיד לך, עם יד על הלב, שאין שחקן שלא מרגיש בנוח בקבוצה. יש כמובן הבדלי גיל ונניח אבי, אלון ואסי חברים טובים וגם הנשים שלהן חברות, אבל כולם יוצאים לפעמים אחרי משחקים לשתות ביחד והאוירה באמת מאוד טובה.

אז איך אתה מסביר, אם האוירה כל כך טובה וכולם חברים, את ההרגשה שיש לקהל של...
אורי לא נותן לי לסיים את השאלה ומשלים- חוסר פרגון? תראי, זה ברור
כשיש כל כך הרבה חלוצים על הספסל וכל אחד רוצה מאוד להוכיח את עצמו ב-20 דקות שיש לו. מירו אמר לי את זה הרבה פעמים אבל לקח זמן עד שנפל לי האסימון והפנמתי- הוא אמר שכשהוא מכניס אותי הוא לא מצפה שאני אבקיע גול- אם אני אבקיע מה טוב- אבל הוא מצפה שאני אעשה שינוי במהלך המשחק.
אבל לפעמים אני כל-כך רוצה להבקיע שאני לא חושב נכון.. לדוגמא, אם את זוכרת, במשחק נגד בת-ים...

דקה 86 כשלא מסרת לאלקיים ובעטת?
כן... אז זו פשוט הייתה טעות. וזה היה לי ברור. ומיד אחרי המשחק חנן לא רוצה לדבר איתי בכלל, אבל אחרי כמה שעות, כשהוא נרגע, ישבנו ודיברנו ממש שיחת נפש והסברתי לו, והתנצלתי מאוד והוא קיבל את זה.

מהן נקודות החולשות והחוזק שלך בתור שחקן?
יש לי כמעט הכל. יש לי את כל הנתונים הפיזים- בעיטה, גוף, מהירות, יציאה מהמקום. הבעיה שאין לי... (מצביע על הראש)
ראיית משחק?
כן. בניגוד לשחקנים אחרים אני לא מגיע מרקע של לשחק כדורגל מקצועי כל החיים. שיחקתי בעיקר בשכונה, לא גדלתי בנערים ואז בנוער. אז חסר לי לדעת מתי בדיוק לעשות כל אחד מהדברים. ועל זה מירו עבד איתי יותר העונה. יש לי עוד הרבה ללמוד והרבה לאן להתקדם מהבחינה הזו, אבל מירו העלה אותי מהבחינה הזאת בכמה רמות. נניח, כמו שאומרים בפורום שאין לי כושר. זה מצחיק, כי אני אחד השחקנים שיותר בכושר. תראי, נגמר לי הכוח בכפ"ס כשיצאתי דקה חמישים כשלשחקן זו לא הוצאה קלה. וזו הייתה הפעם הראשונה שחנן עלה
מהספסל. אחר כך,
כשמירו הכניס אותי הרגשתי שאני חייב להוכיח את עצמי, רצתי באטרף חמישים דקות עד שנגמר לי הכוח. זה טמטום... אני רץ בגלל שאני לא יודע בדיוק מתי לרוץ. אני רץ גם כשצריך וגם
כשלא, ואלו דברים שהשתפרתי בהם העונה, אלו דברים שמירו לימד אותי. מתי לרוץ, מתי להשתמש בכוח שלי...

מה אתה אוהב בקטמון?
מה לא... את האוירה, בגדול. את האוירה ואת האנשים ואת העובדה שאני משחק כדורגל שזה מה שאני הכי אוהב לעשות. אני אוהב את הקהל. זה כל כך כיף שאני על הספסל, כשאני מתחמם ופתאום אתם שרים לי להכניס אותי, זה כל כך כיף. הבעיה שלפעמים מכניסים אותי ואני לא עושה כלום...

אגב שירי שחקנים, שמעתי שמועות שאתם שרים אותם גם בחדר ההלבשה?
השיר שלי הכי רץ, זה השיר הכי קליט, כולם שרים אותו במקלחות. וגם את של עוז צבג. למרות שזה מצחיק כי עוז צבג הוא הכי מהיר לא רק בעיר אלא בליגה. אגב עוז, בתחילת העונה הוא לא הבקיע כמו שהוא הבקיע בסוף העונה. והוא היה עושה בדיוק את אותם דברים. בתחילת העונה את זוכרת את הגול עם הסלאלום המדהים שהוא שם ברמלה? (שהיה יחד עם הגול האחרון שאני שמתי..) אז הוא היה עושה את זה מלא פשוט הוא לא היה מצליח, בחצי השני של העונה זה כבר היה אחרת. בחצי הראשון הוא היה מוסר מתי שהוא היה צריך לבעוט ובועט כשהוא היה צריך למסור. בחצי השני של העונה זה התחלף, כי הוא למד. ואז הוא היה מבשל המון שערים. אני הרבה פעמים נכנסתי ומכלום עשיתי גול, גם לאלון אסרף אבל בסדר.

מי שחקן העונה שלך?
זה לא מיקי, זה לא עוז ולא ינאי. אני אגיד לך מי.... לדעתי אבי סנדור. הוא היחיד שהיה מהתחלה, וחוץ ממשחק פה ושם, היחיד שהיה עקבי. תמיד יכולת לסמוך עליו. היו משחקים, כמו בכפ"ס שספגנו 4 גולים שכולם לא היו שם (לא הייתי- טוב שלא באת).. באמת יכולת לסמוך עליו שיהיה טוב. עוז השחקן הכי מוכשר בקבוצה אבל הוא לא היה יציב כל העונה. גם אני לא הייתי יציב, גם מיקי ששיחק רק חצי עונה. אבי היחיד שהיה יציב.

שאלת בנות (המעמד מחייב)- שחקני כדורגל, גם בקטמון, עושים גבות. מתי תתחיל?
חצי מהקבוצה עושה גבות. לא (צוחק), לא בחדר הלבשה. לי פעם אחת חברה שלי עשתה בצחוק
ובזה זה נגמר. שחקני כדורגל באופן כללי מאוד אובססיביים לגבי הגוף שלהם. צריך להבין אותם כי זו העבודה שלהם. מה ששחקן עושה כל היום זה לרוץ, לשמור על כושר, לפתח את עצמו ומה לעשות- להראות טוב, כי זה מה שזה עושה.
פחות בליגה א' כי השחקנים באופן כללי (לא אצלנו) פחות בכושר מהשחקנים של ליגת על. אני זוכר שבפ"ת היה כל כך מצחיק בחדר ההלבשה.. כל אחד מהשחקנים בנבחרת הבוגרת עבר 10 פעמים מול המראה. אני לא כזה, כי יש לי אחלה גנים. אף פעם לא היית עושה יותר כושר ממה שאיציק נותן לעשות.

ואיציק נותן הרבה לעשות לא?
בטח נותן הרבה. גם לקיץ קיבלנו שיעורי בית.

אתה עושה את כולם אני מקווה.
ברור שעושה! לקחתי גם מבן
(סהר) תוכנית אימונים של צ'לסי ואני משלב. כל היום אני בחדר כושר. בעיקר בג'קוזי- אחרי עונה כזאת ברור שאני חייב...

דבר אחרון להגיד לאוהדים לסיום?
להגיד משהו? (מחייך, נבוך). זה ממש מעצבן, אני אגיע הביתה ואגיד למה אמרתי את זה ולמה אמרתי את זה? אני יכול להגיד שכל אחד שמשחקני הקבוצה, מי שיהיה ומי שלא יהיה, בעיקר מי שיהיה, יעשה את מיטב יכולתו שנעלה ליגה.
אני בפרט אעשה עוד יותר, אעבוד עוד יותר קשה ואנסה להיות עוד יותר מפוקס כי לא מקבלים נקודות על מצבים כידוע. רק שתבואו, תעודדו ותשתדלו להינות מהמשחק שלנו.

הראיון נגמר, אני מכבה את הטייפ אבל אנחנו ממשיכים לשבת עוד קצת. אורי רוצה לדעת בעצמו כמה דברים על הקהל, ואני הופכת למרואיינת. צדק מי שכתב אז בפורום- כובש.
ולנו נותר רק לקוות שנראה אותו בטדי גם בעונה הבאה.