האם יש לך משחק זכור נגד הפועל ירושלים?

משחק אחד בטוח שאני זוכר בעונה שהפועל ר"ג ירדה מהליגה הראשונה בעונת 89/90 . הפסדנו בבית. גם בקטמון נדמה לי שיצא לי לשחק אבל ממש היסטוריה ולא זוכר בדיוק.

אריק ושולי גילרדי, שוער הפועל ר"ג. שנת 89' (מתוך האתר של אריק גילרוביץ')

מה היו לדעתך הטעויות שנעשו בקטמון השנה?
טעויות נעשו כי עם עובדות אי אפשר להתווכח. למרות שיש לי מה להגיד זה לא יהיה הוגן ואתי לבקר קולגה שעדיין מאמן את הקבוצה. לכן ברשותך אשמור על זכות השתיקה בעניין.

יש דבר כזה שחקן/מאמן של ליגות נמוכות?
זו סטיגמה שנוצרה בגלל כמה סיבות שהעיקרית היא חוסר חשיפה או מגבלות של מקום עבודה. אני אתן לדוגמא את השחקן שלי דודי ביטרן. דודי שיחק גם בליגות גבוהות ועבר מספיק קבוצות. ברוב המקומות התשלומים לא סדירים, פה קנסות, פה איחורים, משכורת אחרונה תמיד עושים לך טובה ואומרים תבוא לקראתנו וכד'. באו אליו מהבנק והציעו לו לעבוד שם. בנק זה מקום מסודר כל ראשון לחודש המשכורת נכנסת, אין קנסות ולא באים אליך שתבוא לקראתם ותוריד משהו. דודי נשוי, משפחה וילדים אז אתה צריך לבחור באיזה שהוא שלב בחיים אם מתאים לך שקט נפשי וכלכלי או להמשיך לחפש את עתידך בכאוס שנמצא בכדורגל. אז מבחינת יכולות דודי שחקן של ליגת על ולמרות זאת משחק בליגה א'. הוא בחר בשקט ולדעתי גם בצדק. אני תמיד ממליץ לשחקנים שלי שאם יש להם מקום עבודה טוב שילכו בכיוון הזה גם אם אני חושב שהם מתאימים לרמות הכי גבוהות. אני מציאותי ולצערי זו המציאות.
אותו דבר לגבי מאמנים. אני עובד בהיי טק כבר 25 שנים גם בהיותי שחקן פעיל. אם יגידו לי היום בוא תאמן סתם לדוגמא במכבי ת"א ותעזוב את מקום עבודתך אני לא יודע אם אסכים כמה שזה נראה הזוי. יש לי אישה ו 3 ילדים בבית ומה יקרה אם אחרי חודש אני כבר לא אהיה שם ממיליון סיבות שיכולות להיות ? כדורגל ישראלי כבר אמרנו ?! אם אני אדע שיתנו לי שקט לאורך זמן הייתי קופץ על זה בשמחה כי אני בטוח שאצליח ומקומי בטופ של הכדורגל אבל בכדורגל שקט זו מילה גסה והמשפחה לפני הכול.
אני מתכנן באיזה שהוא שלב להתפרנס מכדורגל אבל לא במציאות העכשוית.
אגב להצליח בליגות הנמוכות בתור מאמן זה הרבה יותר קשה. לא כולם מקבלים כסף ולך תגרום לבחור שמקבל 500 ₪ לרוץ ולהתאבד במגרש בשבילך ובשביל הקבוצה.

קטמון גרמה למוטיבציה מיוחדת בקבוצה שלך?
אין ספק שהסיפור של קטמון גרם לחשיפה גדולה של הליגה שלנו וגרמה למוטיבציה גדולה יותר להוכיח שאנחנו יותר טובים למרות הכול. אני אישית שקיבלתי את ההצעה לאמן בבת-ים התייעצתי עם כמה חברים וכולם אמרו לי אל תאמן אותם כי השנה קטמון עולים בטוח. עלית ליגה שנתיים ברציפות והצלחת בעמישב וצפרירים למה לקלקל לך את השם ? הרי לא תוכל להתמודד איתם. מבחינתי זה היה אתגר ענק ואני מת על אתגרים, זה החיים שלי להתמודד עם דברים שאחרים מתייאשים מראש. כשאני רואה מכשול אני מייד חושב איך אני עובר אותו ולא איך לחזור חזרה כי אי אפשר. אני מאוד מאמין בעצמי ועובדה שהצלחתי.

כמו שאתה אמרת שאם לא היית מאמן בת ים אז היית אוהד קטמון, אני אומר שאם לא הייתי בקטמון אז בת ים הייתה הקבוצה שלי. כדורגל התקפי, תשוקה למשחק ואחריות קבוצתית (בכל מחזור שמשחקי הקבוצות לא היו חופפים נסעתי לראות את בת ים) מה הקסם של הקבוצה הזאת?
קבוצה מורכבת מהנהלה מאמן ושחקנים. ההנהלה תפקידה לתת שקט כלכלי למאמן ולשחקנים ומהבחינה הזו ההנהלה עשתה את שלה, סה"כ אין טענות.
בכל הקבוצות שאימנתי תמיד שיחקנו התקפי והבקענו המון שערים. אני מאמין שההגנה הכי טובה זו התקפה אבל ברור שסתם להגיד זו לא חוכמה וצריכים ליישם זאת במגרש. למזלי בחרתי את השחקנים הנכונים שיוכלו להביא לידי ביטוי את מה שאני מאמין בו אל המגרש. זו דרך שמאמן צריך להטמיע בשחקנים. לשכוח ממשפטים שאסור לעבור את האמצע או שאסור להתקיף עם שני מגינים ביחד או כל משפט שמסרס את היופי של הכדורגל. כדורגל זה שואו וקהל שבא צריך ליהנות. אני כמאמן מרגיש מחויבות גדולה לכך. כשאנחנו מבקיעים השחקנים שלי כבר יודעים שחייבים להבקיע עוד שער כי 2:0 זו ההגנה הכי טובה על ה 1:0 ולא להכניס עוד שחקן הגנה. אף אחד לא הבטיח שאם מכניסים עוד שחקן הגנה זה מה שישמור על השער, כי אחרת היו רושמים על זה כבר מזמן פטנט רשום. השחקנים שלי לא רצים במגרש בגלל שהם מפחדים ממני אלא בגלל שהם מעריכים אותי מקצועית. הכול נעשה בכיף עם הומור והמון חיוך גם במשחקים חשובים ובטח באימונים. האווירה היא של חבר'ה שבאו אחרי הצהריים לשחק כדורגל בשביל הכיף.
הם יודעים שתמיד האחריות עלי ולעולם לא אאשים אף שחקן. הכול עלי לטוב ולרע וזה נותן שקט לשחקנים. אף אחד לא יכול לפגוע בהם, אני שומר עליהם תמיד. את התוצאות רואים במגרש.

כן ירבו מאמנים ואנשים כמוך בכדורגל הישראלי. יכול להיות שבגלל האישיות המיוחדת שלך אתה לא מאמן בליגות גבוהות יותר?
קודם כל תודה. אני עדיין לא מאמן בליגות הגבוהות הרבה בגלל שאני לא מלחך עשב בחצרותיהם של יושבי ראש. אני לא הטיפוס הלקקן שמתקשר ואומר קחו אותי. אמרתי תמיד שאני אעשה את הדרך למעלה דרך הצלחות כך שלא יוכלו להתעלם ממני. ב 4 השנים האחרונות עליתי 3 פעמים ליגה ואני מתכוון להמשיך בדרך הזו. לא קיבלתי על מגש של כסף לאמן בליגת על או בליגה לאומית כמו הרבה מאמנים אחרים. אני לא סובל מכך אלא נהנה מהדרך. חשוב לי ליהנות מהנוף בדרך לפסגה ולא רק לכבוש אותה, ואני נהנה. כל שנה שאני עולה ליגה זה אושר אינסופי. יכול להיות שעצם העובדה שיודעים שיש לי דרך ואני לא סוטה ממנה אולי מפריעה ליושבי ראש לקחת אותי כי יודעים שאצלי אף אחד לא יכול להתערב בנושא המקצועי. ויש לא מעט שחייבים להתערב כי הם אומרים הקבוצה שלי אז מה אני לא אקבע ?
מכנים אותי תמיד עוף מוזר כי אני הולך בדרך מסוימת ולא מפחד לשים את המפתחות וללכת ברגע שמנסים להתערב לי. ידוע שהרבה מאמנים מתכופפים על מנת לשמור על מקום העבודה. אני טוען שמי שמתכופף שוב ושוב מסתכן בכך שיום אחד הוא לא יוכל להזדקף. חבל שזו המציאות אבל כל אחד שילך בדרך שהוא מאמין בה. האבסורד הוא שאלו שמתכופפים יש להם יותר סיכוי להצליח אבל אנו חיים בעולם כזה לצערנו.
יוסי שריד שמעולם לא דבק בו רבב לא בפוליטיקה כבר מזמן ואילו אולמרט ראש הממשלה קופתו מלאה שרצים, ומי נחשב עוף מוזר? נכון, יוסי שריד. לצערנו כבר אמרתי? אז באותה קונוטציה אין לי בעיה להיות עוף מוזר.

אריק עוף מוזר? (מתוך האתר של אריק גילרוביץ')

מה דעתך על מאמנים רסרי"ם סטייל גוטמן ואלי כהן?
אני לא אוהב את הגישה הזו היא מסרסת את הכיף שיש בכדורגל. אני בטוח שאפשר להצליח יותר טוב עם גישה אחרת, הגישה שאני עובד איתה. כדורגל זה שמחת חיים. המשפט הראשון שאני אומר בפתיחת כול עונה באסיפת השחקנים הראשונה הוא: אם אתם קמים בבוקר ולא מחכים לאימון אז כבר נכשלתי. מניסיוני כשחקן הייתי מקלל לא פעם את כל העולם באימונים שעשו לי. גרמו לי הרבה פעמים לשנוא את הכדורגל כי ההתייחסות הייתה כאל עבודה וזו טעות ענקית. כדורגל זה פאן ולא עבודה ולא משנה כמה שחקן מרוויח. חייבת להיות אווירה של כיף באימון גם אם עובדים קשה. אם השחקנים באים לאימון עם חיוך אז חצי עבודה כבר עשיתי. רס"רים צריכים להיות בצבא לא בכדורגל. כל הישג שאפשר להשיג תחת מאמן רס"ר אפשר להשיג לא פחות ובטח יותר עם מאמן שמבין שכדורגל זה קודם כל ולפני הכול שמחת חיים.

איך בת ים תיראה בעונה הבאה? אריק יהיה שם? שמענו הרבה מאוד שמועות על היחסים שלך עם היו"ר בלולו.
סביר להניח שאני אמשיך בבת-ים. רצו לשבת איתי כבר לעונה הבאה פשוט לא היה לי זמן עדיין ולא קבענו עדיין את העיתוי. אני ובלולו לא יוצאים לבלות בערב. הוא איש אימפולסיבי שיורה מיידית. הוא מודע לכך שהוא לא מסוגל לספור עד 10 ולהגיב, הוא תמיד אומר "זה אני מה לעשות". הוא יודע בדיוק מה הקווים האדומים שלי ואני כבר הספקתי להכיר אותו לעומק, ולכן גם לא מתרגש מכל אמירה אימפולסיבית. הוא יודע שאף אחד לא יכול להתעסק בנושא המקצועי וכל מה שקשור אליו. הוא אפילו אומר בבדיחות הדעת, יש לי מאמן משוגע הוא יכול לקום פתאום וללכת. עזבתי מספיק קבוצות ברגע שדרכו לי על הנושא הרגיש הזה. מאמן צריך ללכת בדרך שלו שהוא מאמין ואם הוא הולך בדרך שמישהו אחר מכתיב לו אז איך הוא יכול לקחת אחריות על דברים שלא הוא קבע? אם ייתן לי שקט הקבוצה תרוץ בצמרת ותיאבק לעלות ליגה. אני תמיד מכוון קדימה ולא חושש מאף אחד. אני בוטח ביכולות שלי. אמירות כמו לתקוע יתד או להכיר את הליגה שייכות לדעתי למאמנים שלא בוטחים בעצמם ומפחדים. זה גם מחלחל לשחקנים.

איך זה ששחקנים כמו בני שרקאט, יגאל אלקסלסי ואלעד כהן לא משחקים בליגה הלאומית?
השאלה הזו נשאלת יומם ולילה על המון שחקנים. ואגב יש לי עוד הרבה שחקנים בקבוצה שיכולים לשחק ברמות הגבוהות. אלעד כהן שומר שבת ולא יכול לשחק בקבוצות שמשחקות ביום שבת. גם בני שרקט בחור צעיר בגיל 23 ועתידו לפניו וזה עניין של זמן שהוא יפרוץ קדימה. בליגה הארצית יכירו אותו יותר. יגאל אלקסלסי כבר לא ילד ועבר המון בכדורגל. הוא שיחק בעיקר בליגות היותר נמוכות מטעמי נוחות עבודה וכסף. יש הרבה כאלה שלא יכולים להתמסר טוטלית לכדורגל בגלל עבודה וכך מוצאים עצמם בליגות הנמוכות ולא בגלל שהם פחות מוכשרים משחקנים אחרים שמשחקים בליגת על.
לא כל אחד יכול להחזיק את עצמו כלכלית ולנסות את מזלו בליגות הגבוהות. צריך זמן לזה, צריך לשלם לסוכנים, צריך ללכת למבחנים וכד'. זה לא עניין פשוט. כך שהרבה שחקנים מוכשרים מוצאים את עצמם פתאום במקום עבודה מסודר עם הכנסה מכובדת ובטחון כלכלי ומוותרים על החלום להיות מקצוען. לדעתי, ולצערי באותה הנשימה, זו הגישה הנכונה. אין בארץ תרבות כדורגל. עדיף קודם כל לדאוג לעתיד ולא להיות תלוי בתשלומים מהכדורגל שהם רחוקים מלהיות מסודרים ברוב הקבוצות בארץ.

למרות "היריבות המרה" בין הקבוצות נראה שיש סיפור אהבה בינך לבין אוהדי הפועל קטמון. יש לך מסר לאוהדים?
אין ספק שפעם ראשונה בארץ הצליחו אוהדים לרגש אותי. אוהדים שאוהבים את הקבוצה נטו. שלא מנבלים את פיהם גם אחרי הפסד ונהפוך הוא, תומכים גם ברגעים הקשים. פעם ראשונה שנדהמתי היה במחזור השישי במשחק החוץ שלכם בצפרירים. האוהדים לא נכנסו בגלל מחירי הכרטיסים והקבוצה קיבלו שער שוויון סמוך לדקה ה90. ציפיתי להתנהגות "רגילה" של אוהדים שיקללו וכד' אבל שמעתי שהאוהדים דווקא עודדו את הקבוצה, פה כבר הבנתי שזה קהל חריג בנוף שלנו. היה את המשחק בנתיבות שהפסדתם בשני שערים בדקות הסיום והשחקנים באו לקהל וביקשו סליחה, פשוט מדהים, גם מצד השחקנים כמובן. אם לא היה כזה קהל אוהב ותומך השחקנים לא היו מרגישים מחויבים להגיע אליו למרות ההפסד. ראיתי אותם גם נגדנו במשחק ואתה מייד רואה שזה קהל איכותי לא משהו שכיח שרואים ביציעי הכדורגל. ראיתי סרטון בווינט על ההפסד נגד ב"ש כאשר שחקנים באו לקהל והחליקו איתם בראש מושפל, זה מרגש ללא כל ספק, זה גורם לצמרמורת על כזה קשר בין שחקנים לאוהדים. אנשים נמדדים במצבים קשים ובשביל קהל אוהדים הפסד זה מצב קשה ובו הוא נמדד ובהחלט הוא הוכיח את עצמו מעל ומעבר כרמה אחרת מעל כל מה שהכרתי. פעם אחרונה שהתרגשתי מקהל היה לפני מספר שנים בגמר גביע האלופות כאשר ליברפול ירדה במחצית בפיגור 3:0 מול מילאן ועשרות אלפי אוהדי ליברפול מעודדים אותם ברדתם לחדר ההלבשה למרות הפיגור. זה מבחינתי רגע שיא בכדורגל, זה ריגש אותי יותר ממה שקרה בדשא שליברפול חזרה מהפיגור ובסופו של דבר זכתה בגביע. הקהל של קטמון גרם לי להיזכר בקהל הזה של ליברפול.פשוט יישר כוח לקהל הזה והלוואי שימשיך בדרכו וייתן דוגמא לכולם. אגב, גם בבת-ים קם קהל איכותי ותומך ובהחלט המטרה תהיה לקחת מכם דוגמא.

הקהל של קטמון. בבת-ים רוצים לקחת דוגמא. (צילום: תומר פלד)

ייעוץ זוגי: חלק גדול באתר שלך מוקדש לגברים-נשים. מה יש לך להגיד לנשות האוהדים שסבלו מהיעדרויות תכופות של בני הזוג בסופי שבוע בשביל משחקים?
החלק שמוקדש לגברים-נשים הוא קטע הומוריסטי. אבל ברור שבכל צחוק יש משהו רציני. בבסיסה של כל זוגיות טובה חייבת להיות גמישות. בלי גמישות שני בני האדם סובלים. כל אחד חייב את החופש שלו לעשות את הדברים והתחביבים שהוא רוצה ובאותו מטבע לתת לבן הזוג את החופש לעשות כרצונו. אהבה אמיתית היא להרגיש מאושר כאשר בן הזוג שלך מאושר. לכן תנו לנשות השחקנים לקרוא את מה שכתבתי. תנו חופש ואהבה ותקבלו אותה חזרה כפולה ומכופלת. אפשר לעשות פרצופים חמוצים לבן הזוג שנוסע למשחק ולתת לו לצאת מהבית בהרגשה לא טובה ואפשר להגיד לו בהצלחה, תהנה מותק ואני כאן בשבילך כשתחזור. צריכים להסתכל על החיים בחיוך.

אריק מוסיף מספר הבהרות משלו לאוהדי קטמון:
שמעתי שכתבו אצלכם שאני מכיר את הליגה. אימנתי בליגה א' 4 חודשים בלבד. שנה שעברה בעמישב חודש, 4 משחקים, 2 נצחונות ו 2 תיקו והבנתי שמאוד רוצים שמישהו ישחק בהרכב בכל מקרה. אמרתי ליו"ר אין בעיה אבל זה יהיה עם מאמן אחר תודה ולהתראות. משם הגעתי לצפרירים שהיו שקועים בתחתית ל 3 חודשים הרמתי אותם עד שהגענו אפילו למקום הרביעי וגם שם ניסו "להסביר" לי שמישהו שהוא בן של... צריך לשחק ומפה ועד שאני לא יהיה בקבוצה הדרך הייתה קצרה. 4 משחקים אחרונים בלעדי הם הפסידו בכולם והגיעו למבחנים נגד כל הסיכויים.
כך שמי שכתב שאני מכיר את הליגה זה קשקוש. אף פעם לא הבנתי את המושג הזה "מכיר את הליגה". מה החוקים בליגה א' שונים מליגה ארצית או מליגת על? חוץ מכמה מגרשים כמו קריית מלאכי, נחלת יהודה ואולי עוד כמה סה"כ המגרשים בסדר אז מה יש בדיוק להכיר? כדורגל צריכים לשחק על מנת לנצח בכל ליגה וזהו.
כתבו גם שבת-ים משחקים 4 שנים ביחד. זה רחוק מהמציאות כרחוק מזרח ומערב. מהפעם הראשונה שעלינו ליגה מב' לא' לפני 3 שנים ועד עתה אולי יש שחקן אחד או שניים בהרכב שהיה בהרכב שלי בפעם הקודמת. כל שנה נבנית פה קבוצה חדשה כמעט לגמרי. מביאים לכאן את השחקנים הכי טובים ומנסים לעלות שוב ושוב. לכן קטמון לא התמודדו עם קבוצה שכביכול משחקת 4 שנים ביחד, ההפך הוא הנכון. אוסף שחקנים טובים שהפכתי לקבוצה משומנת.
דיברו על מכירה נגד נתיבות. בנתיבות עשינו הצגת כדורגל. המרחק בין לנצח 2:0 או 5:0 הוא מאד קצר. השחקנים שלי יודעים שאף פעם אסור להסתפק ביתרון מינימאלי. ב 2:0 הכי קל לעשות 3:0 כי היריב כבר חצי שבור וה-4:0 הוא עוד יותר קל וכך הלאה והלאה. רק צריך לרצות ולעשות. מכירה בטח ובטח שלא הייתה.
אחד האוהדים שלכם כתב לא פעם שאנחנו זיוף. מובילים את הליגה כמעט כל העונה, נותנים הצגות ואנחנו זיוף? ולמה כתבתי זאת? לא שנפגעתי ממנו. בדיוק ברוח התגובה הזו פשוט לעיתים מבחוץ האוהדים של קטמון נראים כיהירים ושחצנים, כאילו הכול מגיע להם בגלל כול העניין שמסביב לקבוצה וזה יוצר אנטגוניזם נגדכם. קחו את זה כביקורת בונה.

אשמח לענות על כל שאלה או לשמוע תגובה מהאוהדים כתוצאה מהראיון הזהArikgg@gmail.com.
לסיכום מאחל לכם את כל הטוב שבעולם והלוואי שתצליחו לעלות בשנה הבאה לליגה הארצית והכי חשוב תישמרו על האיכות שלכם ועל דרככם שזה הדבר הכי חשוב, יותר מעצם ההישג הספורטיבי.
אריק.

לצפייה באתר של אריק

-ראיון: רון כהן-