בשבועיים האחרונים, מאז הבטיחה הפועל סא.ד.ר ירושלים את עלייתה לליגה הלאומית, אנחנו עדים למסע הכפשות מכוער נגד הפועל קטמון ואוהדיה מעל כל במה אפשרית מצד האנשים שנותרו עם סאסי ויונה. עצוב שזו הדרך בה הם בוחרים לחגוג את ההישג המקצועי שלהם, ואבוי לה לשמחת נצחון מכוערת כל כך. אני לא מצליח להבין את הצורך בזה: בהאשמות שגנבנו מהפועל ספונסרים (שמעולם לא היו), בלכלוכים עלובים על השחקנים שלנו (מה הם קשורים לעניין?) ובעיקר – בבוז הנוראי כלפי כל אחד מאיתנו, שיצא למאבק האמיץ ביותר הקיים בכדורגל, לא מעט בשביל אלה שנשארו שם. זה עצוב, זה מבאס, זה מגיע מאנשים שחשבנו שלמרות הכל הם חלק מאיתנו, אבל גם עם זה, מסתבר, נצטרך להתמודד.

התסכול העצום והלחץ בקבוצה שהותרנו מאחור נובע כנראה מאמת אחת – המנצחים האמיתיים של העונה הם אנחנו. אם הפועל סא.ד.ר ירושלים היתה נשארת בליגה הארצית מול 3,500 צופים ולנו היו מגיעים 400-300 איש לכל משחקי העלייה, היינו מרגישים שהפסדנו. אם להם היה ערב פתיחה חלומי בסינמטק ו"סא.ד.ריאדה" עם מאות אנשים בפסח, ולנו חגיגות עלייה עלובות בחדר קטן בקרית גת שם היה מנצח השיר "סא.ד.ר זונה" על כל האחרים, היינו מרגישים שהפסדנו. אם הם היו מוכרים 900 צעיפים, 500 כובעים, יותר מ-1000 מדבקות ומאות חולצות משחק, ואנחנו היינו ממשיכים ללבוש מרצ'נדייז של קבוצות אדומות-שחורות מחו"ל, היינו מרגישים שהפסדנו. אם אנחנו היינו שונאים, והם מאושרים ומחייכים, היינו מרגישים שהפסדנו. והעיקר: אם הם היו מחיים את הדבר הזה שנקרא הפועל ירושלים, ואנחנו לא, היינו מרגישים שהפסדנו. ואם היינו מפסידים, אף אחד לא היה צריך את קטמון בשנה הבאה, גם לא בליגת העל. אפשר היה לדפדף הלאה.

אבל נכון לעכשיו צריך את קטמון, וחזקה מתמיד. מחוץ למגרש, בדיוק כמו בתוכו, כי המאבק על הפועל עדיין בעיצומו. וזוהי עמדתנו הרשמית: אם לא יחול שינוי מהותי עד ה-10.5 בעמדתם של ויקטור יונה ויוסי סאסי אנו נותיר אותם זה עם זה, ביחד ולחוד, ונמשיך לעוד עונה, כשחלון ההזדמנויות הבא שלהם ייפתח שוב רק במאי 2009. אחרי פגישות עם שני הצדדים, בהן הוצגו בפנינו בכל פעם מספרים שונים בנוגע לחובות הקבוצה ולסכומים אותם דורשים השניים שיגיעו לכיסם בתמורה לשחרור הקבוצה מידם, מוכנה הנהלת הפועל קטמון, בשם אנשי העסקים התומכים בה ובשם אוהדיה, ליטול על עצמה את כל חובות המועדון, אך לא לשלם לסאסי ויונה עצמם ולו שקל אחד, וזאת בתמורה להעברת כל זכויות הניהול והבעלות על הפועל ירושלים לידינו. מדובר בהצעה נדיבה מאד, והיחידה בה נוכל לעמוד ולגייס עבורה את המשקיעים המתאימים. כאמור, אם עד ה-10.5 לא נקבל מסמך המבטיח את התנאים האלו, נחל בהכנות לעונה הבאה בליגה א'.

שני משחקי בית נותרו להפועל קטמון לפני הפגרה האינסופית. הראשון שביניהם ייערך ביום שבת בשעה 17:00 ב"טדי" מול עירוני רמלה. נוהלי הכניסה הם הרגילים (20 ₪ כרטיס), מלבד שינוי אחד: כניסה חינם מגיל 18 ומטה (במקום גיל 13). בואו, זה חשוב דווקא עכשיו.

בקרוב תכונס ועדת בחירות, ימונה צוות שיהיה אחראי על גיוס המניות לעונת 2008/09 וצוות רישום ברשם החברות – כל מה שהיה טבעי וזרם עד עכשיו, צריך להיכנס למסגרות מסודרות.