מאז שהאתר החדש נפתח והחלו הפירסומים על חיפוש של כתבות מפי אוהדים היה לי רצון חזק מאוד לכתוב את הסיפור שלי, בעצם איך הפועל קטמון נראית בעיניי. אז קודם כל אני ברק בן יעקב בן 15 מירושלים. אוהד של הפועל כבר שמונה שנים. בספטמבר האחרון עברתי לגור בוושינגטון די סי, הבירה של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, בעקבות תפקיד של אבא שלי בשגרירות ישראל בארה"ב.
אם יש סיבה אחת עיקרית שבגללה לא רציתי לעזוב את הארץ היא הפועל קטמון. בקיץ האחרון כשהחלו הדיבורים על קבוצה חדשה שתהיה שייכת לאוהדי הפועל ירושלים עייני נפתחו משמחה ומאושר מהרגשה שסוף סוף זה קורה הנה אנחנו נהנים מכדורגל, הולך להיות כיף, אין ויקטור אין סאסי, שזה הרגשה מדהימה כמו שכולנו יודעים. אך קיבלתי את הבשורה שאנחנו עוברים למספר שנים, לא היה לי כל קשה או עצוב בגלל שידעתי שלא משנה מה אנחנו, האוהדים, אחראים לעצמנו הפעם, ושום דבר לא יעזור לאף אחד, סמכתי עליכם, עלינו.
בעבר כשהיו שואלים אותי מי הקבוצה האהובה עליך, הייתי עונה בקול חלש הפועל ירושלים. היום אם ישאלו אותי אני יענה: הפועל קטמון! אני גאה במה שהצלחנו לעשות!
באזור בו אני גר יש הרבה מאוד ישראלים, והרבה מאוד משפחות אדומות ירושלמיות. אין בן אדם אחד שלא יודע מה זה הפועל קטמון, אפילו החברים האמריקאים שלי משננים את השירים, שאני שומע ביוטיוב בכל רגע פנוי. בקשיי ההסתגלות הראשונים הפועל קטמון היתה נחמה בשבילי אך גם דאגה, כי זה פשוט הטריף אותי לראות 5500 אוהדים אדומים, מתרגשים, שמחים, חופשיים ושרים ואני לא שם. במשחק הפתיחה נגד נחלת יהודה, ראיתי את כל הכתבות ששודרו ואני אהיה פה כנה, פשוט בכיתי. היה כל כך מרגש!
אני רוצה להוסיף ולומר שאתם עושים עבודה פשוט מדהימה אין קהל כמוכם בעולם אתם פשוט מדהימים. אולי מקרוב לפעמים זה נראה לא משהו ומרגיז. אבל כל פעולה, מפגש, או משחק שאתם מקיימים שווה זהב. תתעודדו. ב"ה אנחנו נתאחד ונחזור להיות האימפריה שתמיד חלמנו להיות. תמשיכו ככה אתם תותחים! נתראה בקיץ, עם עוד טורניר אוהדים!
אגב, בהצלחה בטורניר הקרוב.
ברק