לקראת פתיחת העונה ישבנו לשיחה עם מאמן הקבוצה זיו אריה. רצינו להכיר מעט לעומק את מי שידריך את השחקנים באדום-שחור בעונה הבאה. זיו פרש בפנינו את האני מאמין שלו באימון קבוצה, סיפר על החוויות שלו מקריירת אימון של 25 שנה, והציג את התוכניות שלו לעונה המתקרבת.

ספר לנו קצת על עצמך

שמי זיו אריה, נראה צעיר אבל בן 48 עוד מעט, נשוי עם 3 ילדים – 2 בנות בצבא ועוד בן בגיל 13, גר בגני תקווה. קרוב ל-25 שנים במקצוע בתור מאמן, אין שנתון שפספסתי מטרום ב' ועד למעלה, רוב השנים הייתי במחלקת הנוער של מכבי ת"א, סיימתי שם לפני כמה שנים ויצאתי לדרך חדשה שהתחילה פה בעיר הבירה יחד עם רן בן שמעון. עברתי גם דרך גיאורגיה כמאמן ראשי, ובשנה וחצי האחרונות ברמלה ועכשיו אני בקטמון, שמח שאני פה.

האם היתה לך קריירת משחק?

שיחקתי במחלקות נוער מכבי ת"א עד גיל 14, אחרי זה בשמשון ועמידר ומשם יצאתי לקולג' בארה"ב, עשיתי תואר ראשון בכלכלה ושיחקתי שם כדורגל בקולג' קטן ליד פיטסבורג. בשנות התשעים חזרתי לארץ עשיתי עוד שנה בליגה א' בהפועל יהוד עם דוד קרקו, שנה לאחר מכן נלחמנו על עלייה עם כפר שלם, לאחר מכן הפסיקו לשלם שם משכורות, והחלטתי לרדת לליגה ג' לשחק בשביל הכיף והתחלתי במקביל קריירת אימון.

באיזה תפקיד שיחקת?

שיחקתי באמצע, איפה שצריך להשתמש בשכל. הייתי רץ הרבה וגם מדבר הרבה. אולי יותר מדי.

ספר לנו על התקופה בגיאורגיה ועל השנים האחרונות כמאמן

הלכתי לביתר ירושלים קודם כל כי אחד החסרונות הבולטים שלי זה שלא הייתי שחקן עבר גדול, אני לא משוכנע שחייבים להיות, אבל רציתי לחוות חדר הלבשה של קבוצה גדולה ולכן נעשה החיבור עם רן. הבנתי די מהר שקשה לי מאוד להיות עוזר מאמן. המעמד שלי ושל רן בן שמעון לא היה בשמיים למרות שעשינו קמפיין מטורף באירופה, בליגה קצת נחלשנו. ואז מכרים שלי, הסוכנים של מאוויס צ׳יבוטה, קנו את דילה גורי, הקבוצה בגיאורגיה וחיפשו מאמן, וביקשו ממני להגיע. הליגה התחילה שם במרץ, והחודש היה ינואר. קפצתי על ההזדמנות. הסכום ששילמו לי לא בטוח הצדיק לעלות על המטוס ולהיפרד מהמשפחה, אבל זה מה שהחלטתי לעשות.

לקבוצה קראו דילה גורי, בעיר גורי שבגיאורגיה. אני גרתי בטיביליסי, שעה נסיעה מגורי, היה לי נהג צמוד. נחתתי ישר להכנות של העונה הבאה, לאימונים בשלג, מחנה אימונים בטורקיה ותנאים לא תנאים. הליגה עצמה היא חלשה, רוב הקבוצות שם ברמה של ליגה לאומית או צמרת א' בארץ. ועדיין מדובר בליגה קשה, עשר קבוצות, ארבעה סיבובים.

זאת היתה תקופה מיוחדת, אני משתדל מאוד לא לעזוב פרויקטים באמצע אבל לא היה לי קל בלי המשפחה. קיבלתי הצעה מעכו בליגת העל אז עזבתי את גיאורגיה, ככה נגמר הסיפור של גיאורגיה. זה היה מעניין גם הליגה גם התרבות, ובסה"כ תקופה לא פשוטה. אבל זאת היתה חוויה טובה ואני שמח שעברתי את זה.

יום אחרי שחזרתי לארץ, הבעלים של עכו החליט שהוא עוזב, מפסיק להשקיע ומצאתי את עצמי מובטל. משם ישבתי חודשיים בבית קיבלתי כל מיני הצעות שויתרתי עליהן, כולל להיות עוזר מאמן של רוני לוי באנתורזיס ושל רן בן שמעון כמאמן נבחרת קפריסין.

באיזשהו שלב, פנו אליי מכבי תל אביב שרצו שאאמן את נערים ב' וגם אסייע בצוות המקצועי של הקבוצה הבוגרת. הייתי סך הכל מרוצה מזה, שימשתי גם כסקאוט וגם חלק משמעותי מהצוות של הבוגרת, העברתי את האסיפות לקבוצה הבוגרת. זה היה מעניין ומיוחד, אבל היה לי כבר קשה ״ללכת אחורה״ ולחזור לאמן קבוצה במחלקת הנוער עד שאמרתי לג'ורדי שאני רוצה משהו אחר, ומשם התחיל הפרק של רמלה.

איך היתה התקופה ברמלה?

כשאני אימנתי ברמלה זה לא היה הדור המוכשר שמככב במכבי היום, זה היה שנה אחרי, אבל גם אז היו כשרונות כמו דור ג'אן, שחר פיבן. החסרון והיתרון של רמלה זה שהשחקנים הם צעירים. בסופו של דבר, השחקנים הצעירים מחפשים מישהו שיוביל אותם ויתן להם גבולות וידריך אותם, וזה התאים לי מאוד.

איך ההתאקלמות בקטמון ואיך ההתרשמות עד עכשיו?

קודם כל, גילוי נאות – אין לי הרבה חברים בעולם הכדורגל, אבל ליאור זדה הוא אחד החברים היחידים שלי בעולם הזה ואני ידעתי פחות או יותר מה קורה פה. ישבתי עם שי פעם אחת בעבר, לפני שנתיים כשהמועדון צירף בסופו של דבר את בני בן זקן אז הכרתי את המועדון וידעתי למה אני רוצה להגיע לפה. אבל חייב להודות שעד שאני לא אגיע לטדי ואפגוש את הקהל אי אפשר להגיד יותר מדי, כרגע אני עסוק בעבודה היומיומית עם שי על הבנייה של הקבוצה. עוד לא הרגשתי את העוצמות של הקהל וטדי כמאמן בית, אבל אני יודע טוב מה המשמעות של זה. לפעמים ברמלה, היה קשה לשכנע את השחקנים לרוץ ולהתאמץ ביום שני בשעה 19:00 מול 30 איש, פה זה יהיה שונה.

איך מתקדמות ההכנות לעונה הקרובה?

בניית הסגל מאתגרת עכשיו מכמה סיבות. החלום שלי ושל שי זה שקטמון לא תצטרך להחליף 15 שחקנים כל שנה, כדי שזה יקרה צריך מחלקת נוער חזקה, אנחנו כן מתקדמים בכיוון טוב, השנה יתחילו את האימונים 5 שחקנים מהנוער, לא כקישוט, אלא כשחקני סגל לגיטימיים וזה הכיוון, אבל עדיין צריך להחליף כמעט 15 שחקנים וזה קצת מאתגר.

השוק קשה, הרבה שחקנים בליגה לאומית חולמים להגיע לליגת העל וזה מעכב מעט את השוק.

הקבוצה לאו דווקא תהיה צעירה בגיל, אבל היא תהיה צעירה באופי. בדמיון שלנו, אנחנו רואים קבוצה שתרוץ בטדי בלי הפסקה, שהקהל מתחבר אליה.

שני הקריטריונים של צירוף שחקנים מבחינתנו הם: הראשון: שיהיו שחקנים שנוכל לשפיע עליהם, שחקנים שירצו ללמוד כדורגל כמו שאני רוצה ללמד אותו. השני, שיהיו שחקנים שרוצים להיות בקטמון וקטמון בשבילם זה וואו.

כל מה שלא עולה על הקריטריונים, לא רלוונטי. אנחנו רוצים קבוצה דינמית ואינטליגנטית. אנחנו מתעכבים קצת כי אנחנו מקפידים על הקריטריונים האלה.

מה זה הכדורגל של זיו אריה?

במילה אחת פשוטה – גווארדיולה. ברור לי שאנחנו לא מנצ'סטר סיטי ואנחנו בליגה הלאומית אבל אלה עקרונות המשחק. קבוצה שלוחצת גבוהה, קבוצה של שחקנים שרצים ותוקפים. ברמה ההתקפית זה ייקח לנו זמן, נצטרך למצוא פתרונות נגד לחץ בהנעת כדור, נרצה שהכדור יזוז הרבה על הדשא, שיהיה משחק צירופים ושהשחקנים יחליפו מקומות. זה לא יהיה סגנון ליגה לאומית טיפוסי, זה יקח זמן לפעמים ויכול להיות שזה יהיה מייאש בתהליך או בתוצאות אבל אנחנו משתדלים שהקבוצה תיראה כמו שאני רוצה, יכול להיות שלפעמים ירוצו כדורים ארוכים אבל לרוב לא.

הסגנון שלך הוא יותר התקפי או הגנתי, לנצח 4-3 או 1-0?

קודם כל, המטרה החד משמעית של הנעת כדור היא למצוא חללים אצל היריב, אזורים שמהם אפשר להגיע לאזורי הבקעה, אנחנו לא מניעים כדור בשביל "10 פסים גול". המטרה להגיע כמה שיותר מהר לשער של היריב, לא מניעים כדור כדי להסתלבט על מישהו. ללמד משחק התקפה זה אתגר ולוקח זמן, יותר קשה ממשחק הגנה. אבל לשאלתך, 1-0 עדיף על 4-3. כדי להצליח בליגה הלאומית צריך כמה שיותר משחקים עם שער נקי. אם הקבוצה לא תדע לשמור על שער נקי אנחנו לא נוכל לחלום רחוק.

 אתה נחשב למאמן שמאמין בשחקנים צעירים ומקדם אותם, ספר על היחס שלך לצעירים ואיך אתה רואה את מחלקת הנוער של קטמון והצעירים מבית?

ממה שראיתי, באקדמיה או במשחקי הפלייאוף של קבוצת הנוער, נעשית כאן עבודה קשה וטובה. גדי כרמלי איש יקר שעושה עבודה מטורפת, גם ליאור חוג'ה כמובן, וגם שי. הם לוקחים את המחלקה למקומות שאני מאוד מאמין בהם, ממה שראיתי את הנוער היתה פה קבוצה טובה שהיתה צריכה לעלות מהמקום הראשון, זאת לא העברת ביקורת חלילה, אלא יותר תחושת פספוס.

אני לא לוקח צעירים כדי להגיד שאני משלב צעירים. עומרי רגב, יתחיל כבלם רביעי, אי אפשר לדעת לאן זה יילך. אבל אוואקה, גוני, אדיס, אגבדיש הם שחקני סגל לגיטימיים. שניים מתוך שישה שחקני התקפה שאני רוצה בקבוצה זה אגבדיש ואדיס. אוואקה וגוני איך שאני רואה כרגע את הקבוצה הם השניים שיתמודדו על העמדה של ה-6. אני ראיתי אותם ומאוד מבסוט ממה שיש לי. אני לא ארכיב אותם כדי שהקהל של קטמון יהיה מבסוט, אני ארכיב אותם כדי לנצח משחקים. אני חושב שהם ראויים אבל הם יצטרכו להראות את זה בכל אימון ואימון.

 מה אתה יודע על הפועל קטמון ירושלים מעבר לתחום המקצועי?

מאז שרציתי להגיע, המשפחה מאוד תמכה, בייחוד הבנות שלי שאוהבות את מצעד הגאווה אמרו שזאת הקבוצה היחידה שמרימה את דגל הגאווה, אני מודע למה שקטמון עושה בתחום הזה ובכל מיני תחומים חברתיים, אני בהחלט רואה את עצמי מתחבר ונרתם לכל פעילות חברתית שהמועדון הזה עושה, זה חלק מהייחוד.

לא לחינם כנראה מגיעים 1500-2000 איש לכל משחק של קטמון, אני בטוח שיש לזה את האפקט. אבל בסופו של דבר אנחנו נצטרך לעשות את הכל על המגרש כדי להעצים את כל המסביב, הנצחונות הם אלו שידחפו אותנו קדימה. ראיתי מה קרה פה השנה כשהקבוצה זכתה בגביע הטוטו, שכבודו במקומו מונח, אבל הוא לא עליית ליגה. אני בטוח שההצלחות יובילו את המועדון קדימה, ואפשר רק לדמיין איך יהיה פה שמח כשיקרו דברים יותר גדולים.

חשוב לי שתבינו, מבחנתי קטמון זה המועדון הנכון בליגה הלא נכונה. אני נמצא כאן תקופה קצרה וכבר רואה שהמועדון מתנהל כמו ברמות הכי גבוהות, בישראל ניהול כמו שיש פה זה חלום.

אני באופן אישי לא יכול לעבוד בכל מקום, השנה היו כמה גישושים מליגת העל ועדיין ידעתי שאני רוצה את קטמון. גם כשפורסם בתקשורת שאני מועמד לחדרה, כתבתי לשי ולאורי שאני רוצה להתקדם במו"מ רק מול קטמון.

איך זה היה להגיע לטדי בתור מאמן יריב?

אמנם טדי במשחקים של קטמון לא מלא עד אפס מקום, אבל טדי זה טדי, זה עושה את האפקט שלו. אני יודע שגם בקטמון כשלא הולך הקהל יכול להלחיץ ואפילו לזרוק כמה קללות, אבל עדיין זה עדיף על כל דבר אחר בכדורגל. קטמון שנה שעברה היתה קבוצה מאוד חזקה, היא יותר הפחידה מאשר טדי. במחזור הראשון של הליגה, באתי לטדי אחרי שניצחנו 3-0 במשחק אימון, וידעתי שליאור זדה והקבוצה יגיעו עם סכין בין השיניים, בסוף הפסדנו רק 1-0 למרות שהיה מגיע לנו לקבל 3. כשסער בנבנשתי הוחתם בקטמון יום קודם זה מראה שזאת קבוצה ברמה אחרת לגמרי. ילדים שבאו מהנוער של מכבי, מגרש רטוב, יום חמישי בערב, קטמון היו בטירוף ואי אפשר היה לעצור את זה באותו יום. אני יכול להגיד בתור מאמן בליגה הלאומית שפחות מתכוננים לטדי אלא יותר לקטמון.

 מי השחקן קטמון מהשנים האחרונות שהכי היית רוצה לראות בקבוצה בעונה הבאה?

אני שמח שאני לא צריך להביא אותו, והוא כבר פה, זה וילי אגדה. הבנתי שכדי להתחבר לאוהדים צריך להגיד גם שאני אוהב את עוז צבאג, אני זוכר שיום אחד תפסו איזה מילואימניק באולפן ליגת האלופות שאלו אותו מי השחקן האהוב והוא אמר "עוז" אז ניתן לו כבוד.

מי הקבוצה האהודה עליך בחו"ל?

בכל מדינה יש קבוצה, אבל זה הולך בדירוגים. מהילדות, חד משמעי אני ליברפול, עוד משנות ה-70 של קווין קיגן. אחרי זה יובנטוס באיטליה, בגרמניה המבורג וכמובן בארסה ואייאקס. פפ גווארדיולה מבחינתי זה כמו אלוהים אבל באהדה אני לאו דווקא אחריו בקבוצות.

פפ הוא המאמן הכי טוב בעולם?

ברור.

ומי הוא השחקן הכי טוב בעולם לדעתך?

בדיון בין מסי לכריסטיאנו אני יותר מתחבר למסי אבל אני אוהב ומסתכל יותר על השחקנים במרכז המגרש, למשל טוני קרוס. שחקנים שמסוגלים לחלץ את הכדור כאילו הם דן גלזר לדוגמה, אבל יכולים לצאת איתו קדימה כאילו הם מסי.

לסיום יש לך מסר לקהל?

אני מאושר להיות פה, וברור לי שגם יהיו ימים קשים, אבל זה לא ישנה את זה שאני יודע שזה המקום הנכון בשבילי. באמת, אני ממש מאושר להיות פה.

אני מקווה שנצליח לשמח את הקהל. אני מבטיח, למרות שאסור להבטיח בכדורגל, שהקבוצה שתעלה על הדשא בלי קשר לתוצאות תרוץ ותלחם כל הזמן, תהיה מאוד מחויבת ותשחק כדורגל שמח. ברור שבסוף צריך לנצח. קטמון של השנה, לא משנה מה יהיה, לא תדבר על המשחק הקרוב, רק על האימון הקרוב. ברור שעליית ליגה זה החלום אבל אני לא יכול להגיד את זה כרגע. אנחנו רוצים שהקבוצה תגיע לכל אימון כאילו הוא האימון הכי חשוב של השנה ורק ככה נוכל להגיע רחוק ולהגשים את החלומות של כולנו.