בגיל שש התאהבתי במשחק הכדורגל. זה התחיל בכיתה א' כאשר שמעתי לראשונה שיש מתח בין ילדים ששמעו בבית דיבורים על הפועל, בית"ר וקבוצות נוספות. מאז, כמעט 60 שנה, אני עוקב אחר הכדורגל הישראלי. כבר כילד גזרתי טבלאות, הדבקתי במחברת (יש לי את המחברות!) ואהבתי כבר בימים ההם מאד סטטיסטיקה. ובדרך התחלתי גם את הקריירה העיתונאית שלי ככתב ספורט, עוד בגיל 12 בעיתוני ילדים ומגיל 16 בעיתוני המבוגרים...

ולמה אני מספר את כל זה בפתיח לטור שלי השבוע? כיוון שבכל עשרות שנות המעקב אחרי הליגות בישראל אני לא זוכר הרבה מצבים והתפתחויות בליגה כלשהי כפי שאנו חוזים השנה בליגה הלאומית:

• בכל שבוע נפתחת ההזדמנות מחדש כמעט לכל קבוצות הצמרת רק לנצח שניים-שלושה משחקים – והן יכולות להגיע לליגה המקצועית הראשונה בישראל. ושבוע אחרי שבוע כל קבוצות הצמרת, כל אחת בתורה, מפשלות. הדלי שהן בועטות בו כבר מזמן ריק ממים ועף למרחק קילומטרים.
• שישה מחזורים לפני סוף העונה ולמעשה כל קבוצות הפלייאוף העליון עודן במאבק העלייה. כן, כולן. כיוון שבמצב הנוכחי, אם רק קבוצה אחת תתחיל לנצח ותתמיד בכך עד סוף העונה, גם 8 או 9 נקודות מהמקום השני הן עדיין לא רחוק מדי. תזכורת: הפועל אשקלון עלתה לפני שנתיים משום מקום. פתאום התחילה לנצח ברציפות וזינקה תוך מחזורים ספורים למקום השני. אגב, היא כנראה בדרכה לחזור בחודש הבא לליגה הלאומית.
• לא זכורה לעוקבים אחרי הכדורגל הישראלי קריסה-התמוטטות-נפילה כמו זאת של הפועל כפר סבא. מהובלה בפער של 7 נקודות על המקום השלישי, התדרדרה קבוצתו של יצחק שום למרחק של 3 נקודות ממבחני הירידה לליגה א'. 7 הפסדים רצופים, שבם כבשה כפר סבא רק פעמיים והובסה, בין היתר, על ידי קבוצת האוהדים האדומה שלנו, הפועל קטמון ירושלים, 4:1, דרדרו אותה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. תזכורת: כפר סבא נשרה מליגת העל, ירדה במהרה מהליגה הלאומית לליגה א', עלתה תוך עונה בחזרה לליגה הלאומית, זינקה לליגת העל, שוב נשרה לליגה הלאומית ועוד עלולה למצוא עצמה בשנה הבאה בליגה א'. פשוט מדהים.

ובעונה שכזאת הפועל קטמון ירושלים יכולה לעשות את זה, לפני שבהתאחדות לכדורגל יצמצמו, כנראה בתוך שנתיים, את ליגת העל והליגה הלאומית ל-12 קבוצות – תכנית ששוב מתבשלת לה על אש קטנה.

אז איך עושים את זה?

פשוט מפסיקים לבעוט בדלי – ומתחילים לנצח ברציפות. והשבוע הקרוב הוא הקובע:

ביום שני (19:00) תצא הפועל קטמון ירושלים לרמלה, לאחר התיקו הביתי המאכזב (2:2) עם הפועל נצרת עלית, במחזור הראשון של הפלייאוף העליון. הפעם חייבים לנצח. אין ברירה אחרת. ואין גם ספק שקטמון טובה מבית"ר ת"א/רמלה.

כבר ביום חמישי השבוע תארח קבוצת האוהדים באצטדיון טדי (19:30) את הפועל ת"א, שכבר עלתה לליגת העל. אם נצליח לנצח את מוליכת הטבלה המצוינת – בתקווה שהיא תנצח בינתיים את הפועל חדרה, שבמקום השני – הכל יהיה פתוח במשחק השלישי תוך שמונה ימים.

כן, ביום שני הבא, ה-30 בחודש, תצא הפועל קטמון ירושלים לעפולה, ל-"משחק העונה" (19:00), נגד השנייה בטבלה, הפועל חדרה, שקבעה שם את ביתה העונה. אם אכן קטמון תשיג עד אז 6 נקודות ותנצח גם בחדרה – אני לא רוצה להאמין שהקבוצה המוכשרת שלנו תבעט שוב בדלי. הפעם זה לא יקרה (צריך לקוות).

מה שהכי חשוב בכל המשחקים הללו הוא התייצבות מיטבית של הקהל האדום מירושלים ביציעי רמלה, טדי ועפולה. דחיפת שחקניו של ליאור זאדה בשירי הקבוצה, הנפת "אצבע" ועידוד קולני בלתי פוסק. כל אלה יסייעו, כך ניתן לקוות בשלב הזה של העונה, להשיג 9 נקודות ב-3 המשחקים הללו ולהתייצב, כתקוות כולנו,בעמדת הזינוק הטובה בכל הזמנים לליגת העל. שום תירוץ של אוהדים להיעדרות מהיציעים לא ישמע הפעם רציני. אז, יאללה, לעלות על הבגדים האדומים-שחורים, להביא את הצעיף והכובע האדום - ויאללה הפועל!