שירם הנהדר של מתי כספי (לחן) ומאיר אגסי (מילים) הדהד השבוע בראשי. אני לא נוהג להתייאש ותמיד מנסה להיות אופטימי, אבל...

אז ככה: הקבוצה שלי, הפועל קטמון ירושלים, לא ניצחה בבית כבר כמעט שבעה חודשים.

הקבוצה האדומה שלי איבדה במשחקה האחרון שוב יתרון והפכה אותו להפסד.

הקבוצה שכולנו כל כך אוהבים צברה רק 11 נקודות ב-12 משחקים, ממש כמו הקבוצה במקום שממנו יורדים לליגה א'.

והקבוצה שלי, מה לעשות, לא מיטיבה לשחק השנה, ונקטתי עוד בלשון המעטה.

ובכל זאת – את שירם הנהדר של מתי כספי ומאיר אגסי אני מאד אוהב – אבל את היאוש באמת פחות...

לא רוצה להסתכל הפעם אחורה – רק קדימה. בשלושת המשחקים שנותרו לקבוצת האוהדים הראשונה בכדורגל הישראלי חייבת הפועל קטמון ירושלים ממש לא להתייאש ולנסות לצבור נקודות. אגב, אם תצבור את כולן – תשע במספר (שוב התחלתי לחלום...) – קבוצת האוהדים שלנו תסיים את הסיבוב עם 20 נקודות - יותר מ-19 הנקודות שהקבוצה צברה אשתקד, בתום הסיבוב הראשון...

ואתם רוצים לומר לי שאני התייאשתי?

לעולם לא נתייאש. רק נתעודד מכך שיש לנו קבוצה אהובה וכאשר אוהדים קבוצת כדורגל זה צריך לקרות עד הסוף: בימים טובים ושמחים ובימים שבהם מותר אפילו לזמזם את "יאוש פגש יאוש" – ודווקא להתעודד מהשיר היפה הזה...

ביום שישי הקרוב צפוי כנראה משחקנו הראשון ביום חורפי, גשום ואולי גם מעט קר. אבל, אוהדים אמיתיים (ואנחנו כאלה, נכון?) חייבים להגיע למשחק נגד הקבוצה הסימפטית מרמת השרון בשעה שלוש לאצטדיון רמת-גן (כן, זאת לא טעות).

המטרה הפעם: לתמוך, יותר מתמיד, בעידוד קולני במיוחד, באוהד, אבירם, ינון, אורי וחבריהם. נכון, בלי שי חדד הפצוע יהיה קשה יותר, אבל דווקא בשבילו חייבים השחקנים לחזור לירושלים עם הנקודות ולקוות לטוב גם במשחקים הקשים הבאים - נגד מכבי נתניה ומכבי אחי נצרת - שינעלו את הסיבוב הראשון בליגה הלאומית בשבועיים הקרובים. יאללה הפועל!